המשקפיים – פרק 13

בהיתי ברוח של ריק. זה לא יכול להיות. הוא מת?? לא לא לא!!!!!!!
"לא…ריק…" לחשתי. הרוח של ריק חייכה ונעלמה. קרסתי על המיטה. ריק מת. התחלתי לבכות. ריק מת! אחרי 10 דקות התרוממתי וניגבתי את הדמעות. לקחתי סווצ'ר ורצתי החוצה לכיוון בית החולים…

-בינתיים בבניין ממול-
"זה עבד?" שאלה הילרי. היא ישבה בחדר האורחים עם ג'ים, ג'יימס וג'מרון (כן, הם שלישיית תאומים אז ההורים שלהם חשבו שזה יהיה מגניב). השלישייה המפחידה ביותר שראיתם בחיים שלכם.
"כן, התקנו את המכשיר בחדר שלה והא אמור לפעול כל רגע" אמר ג'יימס.
"ומה המכונה תעשה? אני רוצה תיאור מדויק, לא כמו בפעם הקודמת" אמרה הילרי, עד כמה שהשלישייה הזאת נראו כאילו אין דבר ששולט עליהם, הפעם הילרי היא הבוסית.
"היא תקרין תמונה של ריק בצבע לבן, בדיוק כמו כל הרוחות שהיא רואה" אמר ג'יימס. הילרי חייכה. בפעם הראשונה שהם ניסו לקחת את המשקפיים קלרה הצליחה לברוח. בפעם השנייה ריק קפץ להציל אותה. בפעם השלישית הם יצליחו.
"אני רוצה שמחר תצאו לרחוב. היא תרגיש אשמה ותחשוב שריק מת בגללה. היא תביא לכם את המשקפיים" אמרה הילרי בבטחון. וכל השלושה חייכו.

-בבית החולים-
לא עיניין אותי שום דבר. רק מחשבה אחת עברה לי בראש 'לראות את ריק'. ידעתי שזה חסר טעם, שריק מת. אבל בכל זאת המשכתי לרוץ. לא התקשיתי למצוא את החדר שהוא היה בו, כאילו כל החושים שלי מכוונים אליו. נכנסתי לאט אל החדר וראיתי את אבא של ריק ישן על כיסא ליד המיטה של ריק. פיט בטח בבית עם בייביסיטר או משהו. התקרבתי למיטה שריק שכב עליה. שמעתי אותו נושם. שמתי יד על החזה שלו והרגשתי את הדפיקות לב שלו. הרגשתי כאילו ירדו לי 10 שנים מהחיים. ריק חי! התיישבתי על הכיסא הנוסף בחדר והערתי בעדינות את אבא של ריק, אדם.
"מה קרה?? או.. קלרה.." הוא קם וניער את בגדיו.
"תחזור הבייתה לפיט, אני אשאר איתו" אמרתי.
"טוב.. תודה" הוא אמר ויצא החוצה. תפסתי את היד של ריק וליטפתי אותה. הוא נראה כל-כך רגוע כשישן, כאילו אין דאגות בעולם. נישקתי אותו קלות על המצח. עצמתי עיניים ונימנמתי קצת בכיסא, מיותר לציין שקפצתי לגמרי כשריק זז קצת. ישבתי שם ופשוט הסתכלתי עליו. הוא זז עוד קצת ופקח עיניים. הייתי קופצת עליו בחיבוק דוב ענק אבל אני מפחדת שיכאב לו, אז רק ליטפתי לו את המצח. הוא הסתכל עלי וחייך.
"קלרה.." הוא התחיל, אבל הנחתי לו צבע על השפתיים. עכשיו אני מדברת.
"אדון ריק טרנר. מה חשבת לעצמך כשקפצת לכביש מול מכונית נוסעת?? לא לימדו אותך זהירות בדרכים בגן?" אמרתי בנימה חמורה. הוא הריד את האצבע שלי מהפה שלו וענה-
"דבר ראשון, את לא יכולה לבוא אלי בטענות כי בלעדי את היית פה עכשיו. דבר שני, את היית איתי בגן אז נראה לי שאת כבר יודעת שלא לימדו אותנו כלום בגן" הוא אמר ועשיתי פרצוף חמוץ. הוא צחק ותפס את ידי ונישק אותי על גב היד. גילגלתי עיניים ונתתי לו נשיקה על השפתיים. התנתקתי ממנו ואמרתי-
"עכשיו אני הולכת לקרוא לאחות אז תיהיה ילד טוב" אמרתי ויצאתי מהחדר. איתרתי איזו אחות שבדיוק יצאה מהמעלית וסיפרתי לה על ריק. היא הנהנה וחזרה בחזרה למטה לקרוא לרופא. בינתיים חזרתי לריק. לא ממש דיברנו יותר התנשקנו והתחבקנו. אחרי 5 דקות הרופא נכנס.
"אני רואה שאתה ער, יופי! היו כמה דברים שרציתי להסביר לך…." הוא התחיל לדבר אבל קטעתי אותו.
"מתי ריק יוכל להשתחרר?" שאלתי הרופא הביט בי ואמר-
"אני עדיין לא יודע. את הגברת קלרה ברייסבן נכון? שוטרים מחכים לך בחוץ" הוא אמר כבדרך אגב.
"שוטרים? למה?" שאלתי.
"משהו על התאונה… עכשיו אם תסלחו לי" אמר הרפא והתחיל להתעסק עם המכשירים שעמדו בצד. חייכתי אל ריק ויצאתי החוצה אל השוטרים. הבעיה היא שאלה לא היו שוטרים.
אלה היו ג'ים, ג'יימס וג'מרון. האנשים שרצו לקחת ממני את המשקפיים. האנשים שדרסו את ריק.
האנשים שרצו להרוג אותי.