המשקפיים – פרק 12

"ריייייקק!!!" צרחתי כל כך חזק, שיש לי הרגשה שכל העולם שמע. המכונית פגעה בו והמשיכה לסוע. כמה אנשים צרחו. רצתי אל ריק ששכב עכשיו על הכביש מחוסר הכרה. היה לו חתך מעל הגבה וכנראה עוד פצע בבטן כי על החולצה שלו התחיל להתפשט כתם של דם. לפני שיכולתי לעצור אותם הדמעות זלגו החוצה.
"ריק?ריק אתה שומע אותי? ריק!!" צעקתי עליו, אבל הוא לא הגיב. שמעתי זמזום של דיברים מסביבי והרגשתי יד על הכתף שלי. ניערתי אותה. שמעתי מישהו מדבר עם המוקד חרום. לפתע ראיתי את הילרי מולי.
"קלרה את בסדר? מה קרה? לא שמתי לב" היא התנצלה וניגבה את הדמעות שלי עם היד שלה.
"כביש..מכונית…ריק.." ניסיתי לומר משהו אבל הרגשתי גוש בגרון שמנע ממני לדבר. לא יכול להיות שזה קורה. למה ריק? למה לא אני? 'טוב, זאת היית אמורה להיות את אבל ריק הציל אותך' שמעתי קול מעצבן בראשי. ניערתי את הראש והסתכלתי מסביב. אנשים דיברו אחד עם השני ובפלאפונים. וכשהאמבולנס הגיע כולם פינו לו דרך. אנשי האמבולנס (כשהייתי קטנה לא ידעתי לומר פרמדיקים אז קראתי להם 'אנשי האמבולנס' וזה נשאר ככה) העלו את ריק על אלונקה והכניסו אותו לאמבולנס. הם רצו לסוע אבל אמרתי להם שאני רוצה לבוא איתם.
"מי את. את יודעת שלא כולם יכולים לבוא" אמר אחד מהם."אני..אממ… אני החברה שלו" אמרתי. הוא צעק לנהג משהו שלא שמעתי ואז הינהן ונתן לי לעלות. טיפסתי על האמבולנס והתיישבתי על ספסל שהיה מחובר לדופן האמבולנס ובאמצע הייתה האלונקה ועליה ריק. ליטפתי לו את המצח בעדינות בזמן שהפרמדיקים התחילו לבדוק אותו. הם הורידו לו את החולצה כדי לבדוק את הפצע בבטן (וכן, יש לו גוף מדהים עם קוביות!). יכלותי לראות במותן את הצלקת שעשיתו לו כשהיינו בגן. הנסיעה לבית החולים לא הייתה ארוכה. כשעצרנו בכניסה הפרמדיקים הורידו את האלונקה ורצו לכיוון הטיפול נמרץ. רצתי אחריהם אבל באחד המסדורונות רופא עצר אותי ואמר שאסור לי להיכנס אז התיישבתי על אחד הספסלים וחיכיתי. התקשרתי להורים שלי לומר להם איפה אני ואז לאבא של ריק כדי לספר לו מה קרה. אחרי חצי שעה הגיעו אבא של ריק עם אחיו הקטן, פיט.
"מה מצבו?" שאל אותי אבא של ריק.
"יש לו חתך במצח ובבטן, וחוץ מזה אני לא ממש יודעת. הרופאים לא אמרו לי" בדיוק אז יצא רופא מהמסדרון שאליו לקחות את ריק. רצתי אליו כדי לשאול מה קורה איתו.
"יש לו חתכים במצח ובבטן, אחת מהרגליים שלו נשברה וגם כמה צלעות ואנחנו חושבים שהוא נפגע גם בעמוד שדרה" מה??????
"בעמוד שדרה…כאילו-הוא יהיה נכה או משותק?"
"אולי. אנחנו לא יודעים עדיין" נכנסתי ללחץ.
"באיזה חדר הוא?" שאלתי וכבר התכוננתי לרוץ לשם.
"354. אבל זה לא יעזור לך כי הוא מורדם ומונשם ו-" הרופא לא הספיק לגמור את המשפט כי אני כבר רצתי. מצאתי את החדר די בקלות ונכנסתי פנימה. ריק שכב על מיטה והיה מחובר למכונת הנשמה. התקרבתי וראיתי שתפרו לו את החתך במצח וחבשו לו כמעט את כל האזור של החזה. היו לו גם כמה שריטות קטנות על הידיים אבל זה לא היה נורא. התיישבתי על כיסא שהיה ליד המיטה ולקחתי את היד של ריק.
"למה? למה עשית את זה? למה קפצת במקומי מול המכונית?" שאלתי אותו בלחש. אבל הוא לא הגיב. בתוך החדר הייתה מראה וכשהתסכלתי עליה התאפקתי מאוד שלא לצרוח. השיער שלי היה פרוע והייתי מלוכלכת מדם ועפר. על השפתיים שלי היה קצת דם קרוש ואחרי שניקיתי אותו גיליתי שריטה קטנה שנוצרה כנראה כשריק דחף אותי ונפלתי על המדרכה. היו לי כמה שפשופים בברכיים והחולצה שלי התלכלכה קצת מהדם של ריק. כשהתסכלתי למסדרון ראיתי את אבא של ריק עומד ומדבר עם הרופא בזמן שאמא שלי ישבה על כיסא ודיברה עם אחיו הקטן. אחרי כמה דקות אבא של ריק ופיט נכנסו לחדר.
"ההורים שלך מחכים לך בחוץ. תודה שהיית איתו… אם משהו ישתנה אני אודיע לך" אמר לי אבא שלו ופיט בן השבע הלך אל ריק ותפס לו את היד השניה.
"תודה, אני אחזור מחר" אמרתי ויצאתי החוצה. ההורים שלי עמדו שם וכשהגעתי אבא שלי עמד ושתק ואמא שלי חיבקה אותי. הלכנו למכונית ונסענו הביתה. ההורים שלי הורידו אותי בבית ונסעו לאסוף את אחי הגדול מחבר. עליתי לחדר והתיישבתי על המיטה. אחרי כמה זמן שמעתי כל מוזר והרמתי את הראש. זו הייתה רוח. אם מישהו במקרה פספס את הצרחה הקודמת שלי יכול להיות רגוע כי לא נראה לי שיש מישהו שלא שמע את הצרחה שלי עכשיו. כי הרוח שהייתה לי בחדר, הרוח שעמדה מולי, הייתה הרוח של ריק.