המשחק השחור פרק כפול 3+4

"בסדר, איך יוצאים מכאן?" שאל המכשף.
"זהו, שאי אפשר לצאת מכאן" אמר פיליפ.
"אז איך נכנסתי?" שאל המכשף בחיוך שכמעט הפך לצחוק.
"איכשהו נכנסת, איך שכולם נכנסו בבור של ערימת קוביות הזהב" אמר פיליפ.
"מאיפה אתה יודע שהייתי שם?" שאל המכשף.
"כולם היו שם, כל המשתתפים במשחק הזה" אמר פיליפ וחייך.
"טוב," אמר המכשף, "אז אני אשאר כאן לנצח, יופי, נהדר"
"תענוג" הוסיף אחד המכשפים וצחקק מאחורי גבו של המכשף, המכשף הסתכל עליו במבט זועם והמשתתף רעד, הוא אחז במוט השחור שלו והלך באיטיות.
"אתה נכנסת לחדר של המשחק השחור, אז לא תצא מכאן" אמר פיליפ.
"אני מעדיף למות" אמר המכשף, "ואני רציני, אני לא יכול להיות פה יותר משעה, בסוף אני אקפוץ, אני ארסק את החדר הזה, אני אפרק את הקירות עד שאני אמצא את היציאה."
"טוב, אז שיהיה לך בהצלחה עם זה!" אמר פיליפ וחייך, כל המשתתפים צחקו.
"מה אתם צוחקים? זה מה שאני רוצה שיהיה וזה מה שיהיה, כבר כמה זמן אתם פה?" שאל המכשף.
"אני הייתי כאן מאז שנולדתי, אני זוכר את עצמי, הייתי קוסם קטן וחמוד" אמר פיליפ.
"כן, קוסם קטן וחמוד, אבל תקשיב, אני לא יכול יותר, גם אין לי אוויר אולי יש פה איזה מזגן?"
"כן" אמר פיליפ, "אני כבר הדלקתי אותו, זה המזגן של השד ברד, זה המזגן הכי טוב בגיהנום" אמר פיליפ וחייך.
"אתה מחייך וצוחק" אמר המכשף, "אני לא מאמין איך אתם חיים פה? אתם אנשים משוגעים, מטורפים שמסוגלים להיות בחדר אחד ארבעים שנה! רגע פיליפ, אמרת שכל פעם אתה מביא חפץ אחר."
"נו?" שאל פיליפ והסתכל על המכשף במבט מוזר.
"אז מאיפה אתה מביא את החפצים האלו? תסביר לי" אמר המכשף ושילב את ידיו.
"אני מתעורר בבוקר ומוצא כל פעם חפץ אחר, ככה זה," אמר פיליפ.
"ואיפה אה ישן בדיוק?" שאל המכשף, "אני לא רואה כאן מיטות או סדינים!"
"אה, אנחנו ישנים על הריצפה, כבר התרגלנו וגם אתה תתרגל" אמר פיליפ וחייך.
"כל הזמן אתה מחייך, משהו כאן נראה לי חשוד" אמר המכשף והסתכל על כל אחד מהמשתתפים. כל המשתתפים עזבו את המקלות שלהם. למכשף לא הייתה ברירה אז הוא פשוט כיוון את האקדח אל כל המשתתפים. כל המשתתפים הרימו ידיים והסתכלו על המכשף במבט מפוחד, הם רעדו ושיקשקו, הם בקושי עמדו, הם עמדו ליפול, אבל אז משהו התפוצץ והיה בום גדול. "מה זה היה?" שאל המכשף.
"סתם פצצה, בטח יש עוד פריט ואפשר לשחק עוד משחק" אמר פיליפ, צחק ונתן כיפים לחבריו.
לפתע, המכשף התקרב אל פיליפ וכיוון את האקדח אליו. "לא, לא, בבקשה אל תעשה את זה! בבקשה אני מתחנן!" אמר פיליפ ואז הוא צחק צחוק מרושע וחטף מהמכשף את האקדח, אבל המכשף עשה כישופים ופיליפ עף לאחור. "תגיד לי איפה היציאה או שאני מתפוצץ!" אמר המכשף והצמיד את האקדח לסנטרו של פיליפ. "או שאתה מתפוצץ" אמר פיליפ וקפץ על המכשף, "רגע גם אני יודע לעשות קסמים, אולי אני אהפוך אותך לצפרדע" המכשף לקח כמה צעדים אחורה, לפתע החדר השחור הפך לג'ימבורי ענק וצבעוני, עם הרבה ילדים, רעש ומוסיקה קצבית. "נראה לי לחצתי על איזה כפתור ואז זה הפך לג'ימבורי. סוף סוף קצת צבע" אמר המכשף ולמרות שהוא מבוגר הוא קפץ עם הילדים והשתולל איתם במתנפחים. לפתע, אחד הילדים נגע בתקרה וכל המתנפחים התנפחו, צבע נשפך מבקבוקים בלתי נראים, ערפדים הסתובבו במעגל, המפלצות צעדו צעדים גדולים ואיטיים. "לא!" צרח אותו הילד, הוא היה תלוי באוויר והוא התנדנד מצד לצד הוא הרגיש את הצעדים של המפלצות. "הגיע הזמן!" אמרה מפלצת אחת, היא צעדה עם מקל ארוך, תקעה אותו בריצפה של הג'ימבורי וכל הילדים עפו, גם הילד שנתלה באוויר, כבר לא היה תלוי, הוא פשוט עף, המכשף לא הבין מה קורה והוא ניסה לברר, אבל פיליפ לא ענה לו וגם שאר המשתתפים לא ענו לו, הוא נשאר מבולבל והוא נשאר באוויר וכך גם פיליפ ושאר המשתתפים."מה קורה כאן לכל הרוחות? מפלצות, מעגל ערפדים, כולנו עפים באוויר" אמר המכשף. "אני ראגן" אמר אחד המשתתפים, "נעים מאוד. אתה בטח מכשף. אבל מה השם שלך?" "נעים מאוד ראגן" אמר המכשף, "כן אני מכשף אבל אני לא חושף את השם האמיתי שלי, אתה יכול לקרוא לי מכשף, פשוט מאוד אני לא אפגע ואני לא אעלב, אולי אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן." "בטח, למה לא?" אמר ראגן וחייך, "אנחנו רואים כאן סערה של פנטזיה, הכל מעורבב ביחד, תוהו ובוהו, אני חושב שזה יפסיק בזמן הקרוב ואל תדאג, אני ואתה נמצא דרך לצאת מכאן, אל תדאג." "וואו ראגן, אתה חבר אמיתי, אבל קצת קשה לי לדבר כשאני עף באוויר ואני לא שולט בזה, זה פשוט גורם לי לדבר מהר." אמר המכשף. "אל תדאג," אמר ראגן, "לפי החישובים שלי זה יפסק בעוד שלוש, שתים, אחת…" לרגע, הכל נעצר ואז כולם נפלו למטה. "וואו, צדקת ראגן" אמר המכשף, כל הילדים חזרו לקפוץ. "אתה בטח שואל מי אלו הילדים האלו ומה הם עושים כאן, אז אני אגיד לך" אמר ראגן, "הילדים האלו, לא פחדו, הם רצו לשחק במשחק השחור, אבל הם בכל זאת ילדים, אז הם קיבלו את המקום הענק הזה זה נקרא 'הג'ימבורי השחור' למרות שזה ג'ימבורי צבעוני." "בוא, אני אעזור לך לצאת מכאן, אני רואה את היציאה" אמר ראגן והוביל את המכשף אל דלת קטנה והם יצאו החוצה. "זה היה קרוב!" אמר המכשף. "כן," אמר ראגן. ראגן והמכשף יצאו וראו לפידי אש ועצים. "זאת הדרך לגן עדן, זה הגבול, איפה אתה מעדיף להיות בגן עדן או בגיהנום?" "ברור שבגן עדן, איזו שאלה, למה אתה רוצה להיות בגיהנום?" שאל המכשף. ואז, באותו הרגע, ראגן חשף את שיניו, היו לו שיניים חדות, אלו היו שיני ערפד! המכשף ברח, הכי מהר שהוא יכול עד שהוא נתקל בעץ ונפל, אבל אז הוא לא ויתר והמשיך לברוח וראגן רדף אחריו, הזאבים התחילו לרוץ אחרי המכשף וכך גם הערפדים המרושעים, לפתע, המכשף גילה שיש לו דימום בפנים והוא ראה צוק, אבל הוא אמר לעצמו שהוא יכול הוא עצם את עיניו רק לשנייה ואז הוא קפץ מהצוק, ואז הוא נחת ומצא את עצמו בארמון, הוא חשב שזה ארמונו של מלך הערפדים, אבל אז הוא הסתובב וראה את המלך הרשע, היה כתוב גם על כיסא המלכות שלו. "כן" אמר המלך הרשע, "מה אתה רוצה מכשף? למה הגעת לארמון שלי?" "רצתי ופתאום מצאתי את עצמי פה." אמר המכשף וחייך. "מה? מה אמרת?" שאל מלך הרשע ועמד מול המכשף. "אה… אני אברח מכאן וזהו, בסדר? אם תיתן לי ללכת אני אתן לך את תליון הזהב שלי" אמר המכשף. "תביא לי לראות את התליון שאתה מדבר עליו" אמר מלך הרשע ושיפשף את ידיו, אבל אז המכשף נזכר במילים:"תשמור את התליון הזה, הוא יעזור לך במסע שלך!" "אממ, אני לא יודע, תן לי לחשוב על זה שנייה" אמר המכשף, "טוב בסדר, אני אתן לך את התליון ואתה תיתן לי ללכת" המכשף הוריד את תליון הזהב ונתן אותו למלך הרשע. המלך הרשע לקח את התליון ואמר: "אתה יכול ללכת." המכשף יצא מארמונו של מלך הרשע, הוא ישב על אבן וחשב לעצמו: "יואו, עכשיו אני חושב על זה פעם שנייה, איזו טעות עשיתי! זה אומר שאני יכול למות בעולם הזה, אני רוצה לחזור לארמון של מלך הערפדים, אבל אי אפשר לצאת מהעולם הזה. איזה טעות עשיתי." המלך הרשע ישב על כיסא המלכות בארמון שלו והסתכל על תליון הזהב, "וואו, איזה תליון" הוא אמר, "תליון מדהים, תביאו לי בבקשה את יועצת האופנה שלי" ומחא כפיים, יועצת האופנה באה במהירות אל המלך הרשע ואמרה: "כן אדוני המלך." "תגידי התליון הזה יפה?" שאל המלך הרשע והצביע על תליון הזהב. "בטח יפה, אפילו יפה מאוד" אמרה יועצת האופנה. "כן" אמר המלך הרשע, "יפה מאוד." המכשף ישב על האבן, לא יודע מה קורה איתו, למה הוא נתן למלך הרשע הזה את התליון, שבעצם היה אמור לשמור עליו ואז הוא רעד כי הוא הרגיש נגיעה בכתף, הוא הסתכל לאחור וראה את ראגן צוחק צחוק מרושע, המכשף צרח ואמר: "מה אתה רוצה ממני? תגיד לי!" אמר המכשף. "התעסקת עם מלך הרשע? נתת לו את התליון, עכשיו אתה נזכר בכל הסיפור? אז אני יכול להגיד לך דבר אחד, אין לך סיכוי להחזיר את התליון! המלך עומד להשמיד אותו, אתה מבין את זה? זה הסוף שלך, עכשיו אני יכול לנשוך אותך, את נשיכת המוות, יש לי את הכבוד! אתה יכול לעמוד, לשבת או לשכב- איך שאתה רוצה, העיקר שבסוף אני אזכה במה שמגיע לי."
"אתה לא!" אמר המכשף ודחף את ראגן, לפתע המכשף ראה מכשפה יפת תואר, הוא ישר התאהב בה, אהבה ממבט ראשון, הוא רצה לדבר איתה ולהגיד לה שלום, אבל אז הוא גילה שראגן מאיים לתקוף אותו, אז הוא זינק מעל האבנים והתקרב אל היפהפיה, הפנים של המכשפה הזאת היו פנים יפות ולא פנים מצומקות כמו לשאר המכשפות. "וואו את כל כך יפה!" אמר המכשף, אבל אז ראגן עף ושפך צנצנת דם על המכשף ועל המכשפה. "מה אתה עושה?" צרחה המכשפה, "נעים מאוד לי קוראים רדגה." "את יכולה לקרוא לי מכשף" אמר המכשף, "אני לא מאמין שזה קורה, אנחנו פשוט מאוהבים." "אבל אנחנו מכוסים בדם!" צרחה המכשפה. "אל תדאגי אני יכול לעשות משהו בנוגע לזה. אברא קדבראא!" ראגן נעלם וכל הדם נעלם. "וואו, אתה מכשף חזק וחכם!" אמרה המכשפה וחיבקה את המכשף, לפתע המכשף הרגיש דגדוג ברגל, הוא הסתובב לאחור וראה את עצמו צוחק צחוק מרושע. "מה זה?" שאל המכשף את רדגה. "אני חושבת שאתה הולך למות" אמרה רדגה, ליבו של המכשף פעם בחוזקה, הוא הזיע ורעד, הוא חשב לעצמו שזה הולך להיות הסוף שלו, זה הרגע הגדול שלו לפני המוות, לפתע הוא שמע נפנוף של כנפיים ואז הוא ראה את מלך הערפדים, בכבודו ובעצמו. "מלך הערפדים, אתה יכול להציל אותי?" שאל המכשף. "מצטער, אבל הפעם אתה זה שצריך לעזור לעצמך. נתת את תליון הזהב למלך הרשע, שיחקת במשחק השחור ואמרתי לך שזה משחק מסוכן ושהוא זה שיביא אותך למצב הזה." אמר מלך הערפדים. "לא אמרת לי את זה!" אמר המכשף והסתכל על מלך הערפדים במבט זועם. "אני מצטער" אמר מלך הערפדים, "אני באמת מצטער! הפעם אתה צריך להתמודד עם זה לבד, הייתי נותן לך כמה עצות לפני שהגעת לכאן, אבל חשבתי שאתה אמיץ, שאתה גיבור, שאתה חכם, את כל הדברים האלה צריך כל מי שרוצה לשחק במשחק השחור, ראגן הוביל אותך אל היציאה רק כדי שהוא יוכל לנשוך אותך ושלא תהיה לחוץ." "איך אתה יודע?" שאל המכשף. "אני יודע הכל!" אמר מלך הערפדים, "אבל צריך שתהיה גם לגיבור הזה אהבה!" המכשף נישק את רדגה וחיבק אותה חזק חזק. "מה עם סם שיחררת אותו?" שאל המכשף. "לא ואני גם לא אשחרר אותו!" אמר מלך הערפדים בכעס. "בשביל שתשחרר את סם, אני מוכן לשחק שוב פעם במשחק השחור!"