המשחק השחור פרק 10-

האם פיליפ וגאדר יצליחו לעצור את המכשף ואת רדגה אהובתו? והאם סם ישתכנע ולא יהיה בצד של מלך הערפדים? מה יעשו רדגה והמכשף?

הם ברחו, הם הזיעו, הם קפצו ודילגו מעל אבנים, המכשף עף ומשך את רדגה, ביחד הם עפו בשמיים. "זופ!" צרחה רדגה, "מה קורה אח שלי?" "אני בסדר!" אמר זופ. "מה? זה אח שלך?" שאל המכשף. "כן" אמרה רדגה. לזום היה מגבעת כחולה גדולה ורחבה, מקל הליכה שחור, פנים לא יפות במיוחד, עיניים שחורות, אף קטן ושפתיים ורודות וקופצניות, הוא נעל נעליים שחורות ומכובדות עם עיטור של סרט בצבע זהב, מכנסיו היו צבעוניים ודמו מאוד למכנסיים של ליצן, השיער הג'ינג'י שלו הציץ מבעד לכובע, היה לו עגיל גדול בצורת גולה תלויה על חוט וכשהוא רץ הוא נראה כמו חצי אינדיאני חצי קוסם, הוא רץ על השביל למטה. במכנסיים שלו היה כיס גדול ובתוכו הוא היה שם כל מיני דברים שעוזרים לו במסעות שלו בארצות רחוקות, רדגה הסתכלה עליו בעיניים היפות שלה ודמעת זהב אחת זלגה על לחייה הורודות. "לא ראיתי אותו שתים עשרה שנה!" אמרה רדגה. "הוא בחור נאה, אך מוזר, רוצה שאביא לו שי קטן?" שאל המכשף. 'כן
אבל איך אנחנו ננחת?" "זאת שאלה טובה!" אמר המכשף. רדגה והמכשף נצמדו לעץ והחזיקו בקצוות של חבלים ארוכים ומסורבלים והם התנדנדו על החבלים ואז כשהם הרגישו שהם יכולים לקפוץ הם קפצו ונחתו על השביל שזופ הלך עליו. רדגה חיבקה את זופ חיבוק חם ואוהב. "רגע, עכשיו כשאני מסתכל עליו יותר מקרוב, הוא נראה לי מוכר" אמר המכשף. "ברור, אני שיחקתי איתך במשחק השחור, מה אתה לא זוכר?" שאל זופ והניף את מקל ההליכה השחור שלו. "זוכר, זוכר, עובדה שזכרתי אותך לפי המראה! אתה יכול אולי להגיד לי איפה פיליפ? יש דברים מאחורי הגב שלי שם? דברים שאני לא יודע עליהם?" שאל המכשף ונעץ בזופ מבט חד. לפתע, החבורה ראתה את צבא הערפדים כמו כתם אדום קטן שגודל וגודל. "אוי ואבוי, אנחנו צריכים לברוח!" אמר המכשף. "אתה צודק," אמר זופ, "אבל אני לא אספיק, אני יודע את זה, אתם תברחו ואני אשאר כאן" המכשף משך את רדגה בזרוע שלה והיא צרחה: "זופ! זופ! אתה אח שלי! אל תישאר שם! זופ, בבקשה! מכשף יקר, תרפה ממני, בבקשה, אני רוצה לעזור לאח שלי!" אבל למכשף הייתה כוונה טובה והוא רצה להציל את רדגה, אבל רדגה ניסתה להתנגד והיא רקעה ברגליה, המכשף אפילו לא ניסה להרפות, אפילו קצת, מאחיזתו ובידו השנייה מחה את הזיעה ממצחו. "בבקשה מכשף, אני מתחננת, תעזוב אותי, בבקשה!" אבל המכשף לא הרפה. "אתה מכשף מקולל וארור, שיהיה לך רק רע! תעזוב אותי!" צרחה רדגה. "למה את מדברת אליי ככה, רדגה אהובתי?" שאל המכשף בציניות. "תעזוב אותי!" צרחה רדגה, "אני מתחננת, הנח לי, אני אתן לך את הטבעת והשרשרת שלי, את כל בגדיי, רק תעזוב אותי! אני רוצה להציל את האח היקר שלי!" "לא!" צרח המכשף.