המשחק השחור 2 אפלה- פרק 3: פיג’מה

פרק 3
פיג'מה

"נו תצאי כבר" אמר המכשף.
"אבל אני לא יודעת איך לצאת מכאן" אמרה סבטלנה.
"את באמת ילדה טיפשה" אמר המכשף.
"בדיוק ההפך" אמרה סבטלנה וחייכה.
"טוב מה את רוצה לעשות עכשיו? אני לא אצא מכאן בחיים!" צרח המכשף.
"אתה כן, נחכה ללילה, עורבי גן העדן יבואו ויקחו אותנו לכניסה של הארמון, מסביב" אמרה סבטלנה והסתכלה על המכשף בצער, "אבל אתה נראה עצוב."
"ועוד איך עצוב!" אמר המכשף, "טוב, באת להציק לי?"
"לא, אני באתי לעזור לך" אמרה סבטלנה בכעס, "אבל אני רואה שזה לא ממש עוזר, אתה צריך כלב."
"כלב? בשביל מה?" שאל המכשף.
סבטלנה התחילה לשיר:
"אתה צריך שיהיה לך ידיד נאמן, מכשכש בזנב ונובח
אתה מסתכל על הקרנבל ולעולם לא שוכח
חסרה לך חיית מחמד, אתה צריך אותה
שתשחק איתה ושתאהב אותה.
אתה צריך חיית מחמד
כדי שלא תישאר לבד.
אם יהיה לך כלב, זה יהיה נחמד מאוד
ואם יהיה לך חתול, תדע לצחוק, לרקוד
אם יהיה לך צב, תשחק איתו עוד ועוד
ועם ארנב תקפוץ
עם העטלף תעוף
שנינו בעולם,
אל תדאג אתה עטוף,
בשמיכה דקה של העולם ששומר עליך!
אנחנו ביחד,
צא מזה ובוא נרקוד ביחד.
אם תהיה לך חיה
לא משנה איזה גודל
או איזו צורה,
אם תהיה לך חיה
זאת לא תהיה צרה צרורה
גם אם תהיה לך חבורה
של חיות. אז צא מזה ובוא איתי,
אל עולם חדש, נקי,
בלי כעס, רק שמחה
עם כל המשפחה,
משפחה של חיות מחמד,
מכלבים ועד חתולים, ארנבים וגם צבים,
עטלפים וערפדים, חיות מחמד שאפשר למצוא
בעולמות של פנטזיה.
עולם קסום ונפלא, לה- לה- לה.
אז אם אתה תרגיש עצוב
ואפילו קצת בודד
תדע שיש לך חיה
ואז שוב תתעודד!"
סבטלנה סיימה לשיר והמכשף מחא לה כפיים. "את שרה יפה מאוד" אמר המכשף. "תודה" אמרה סבטלנה.
"אוף, כמה חבל" אמר המכשף.
"חבל שמה?" שאלה סבטלנה.
"שאני אצטרך לחכות פה עוד הלילה, עד שעורבי גן העדן יבואו לקחת אותי, הלוואי שרדגה הייתה באה איתי והיינו מתרחקים מהארמון הזה על גביהם של עורבי גן העדן האלו" אמר המכשף.
"אם זה מה שאתה רוצה" אמרה סבטלנה.
"כן" אמר המכשף וחייך חיוך דקיק, הוא הושיט את ידו לסבטלנה.
"מה אתה עושה? אני לא לוחצת לך את היד" אמרה סבטלנה, "בשום פנים ואופן."
"למה לא?" שאל המכשף.
"זה קשור לברית הילדות הקסומות, אבל, עזוב, אני בעצמי לא יודעת על מה אני מדברת, אני כל כך עייפה" אמרה סבטלנה.
"רגע, כבר לילה" אמר המכשף ופיהק.
"וואו, נכון, איך לא שמנו לב" אמרה סבטלנה.
"איך נגיע עד לחלון?" שאל המכשף.
"עטלפי גן העדן יכנסו לתוך הארמון, הם תמיד עוברים פה ומסתובבים פה, הם כמו מונית רק מעופפת" אמרה סבטלנה.
"אה הבנתי" אמר המכשף בקרירות, "לא הבנתי כלום"
"אני יודעת" אמרה סבטלנה, "בקיצור העטלפים האלו יבואו לכאן ויקחו אותך."
"מתי? באיזו שעה? עוד כמה זמן?" שאל המכשף, "אני כבר התייאשתי"
"התייאשת ממה?" שאלה סבטלנה.
"אולי אני לא אתחתן עם רדגה בסוף, אני לא אצליח עם זופ הרשע הזה, אני ורדגה התנתקנו" אמר המכשף.
"על מה אתה מדבר?" שאלה סבטלנה.
"את לא מבינה, נכון? את לא מבינה שום דבר באהבה, את לא יודעת מה זה לראות מישהי ואז מישהו אחר לוקח אותה ואתה יודע שהיא לא נמצאת בידיים טובות" אמר המכשף.
"אני דווקא כן יודעת" אמרה סבטלנה, "יש מישהו שאני אוהבת שקוראים לו מארק, הוא היה פה איתי, אבל זופ לקח גם אותו."
"זה בטח עצוב" אמר המכשף, "טוב אנחנו מחכים פה כבר הרבה זמן, איפה עטלפי גן העדן האלו?"
"אולי הם מתעכבים" אמרה סבטלנה, "אבל אל תדאג…"
"מה אל תדאג?" צרח המכשף, "את לא יודעת כמה האהבה שלי ושל רדגה הייתה חזקה, הקשר בינינו היה חזק, כמו אבן, כמו סלע."
"אני מבינה, תאמין לי ואני מנסה לחשוב על פתרון, אבל שום דבר לא עוזר, כבר עלו פה כמה רעיונות." אמרה סבטלנה.
"את יודעת שאת ילדה מעצבנת?" אמר המכשף.
"אם אתה חושב ככה, אז למה מחאת לי כפיים כשגרמתי לשיר?" שאלה סבטלנה.
לפתע, נשמעה חריקת דלת ולאחר מכן קולות של התרגשות.
"זה הקול של רדגה" אמר המכשף וחייך.
"אני מרשה לכם לעזוב את הארמון, רדגה שיכנעה אותי" אמר זופ, "אבל כל זה בתנאי אחד."
"מה התנאי?" שאל המכשף בזעם.
"התנאי הוא שאתם תלבשו בגדים אחרים, שיציקו לכם במהלך המסע שלכם, שעדיין לא נגמר." אמר זופ וצחק צחוק מרושע.
"היי, זה לא הוגן!" אמר המכשף. סבטלנה שאלה: "מה?"
"סבטלנה? אני שמעתי את הקול שלך עכשיו, אני יודע שאת נמצאת כאן, באולם הזה, תגידי לי איפה את!" אמר זופ.
"לעולם לא אגיד לך" אמרה סבטלנה בביטחון.
"רגע, אז מה נלבש?" שאלה רדגה.
"עכשיו קיץ," אמר זופ, "ואתם תלבשו- פיג'מות!"
"פיג'מות?" רדגה והמכשף צרחו.