המרתף המכושף -פרק 1 (קצר…:/) העלה שנייה.

"הכל יהיה בסדר…" מלמל אלדרוב, הוא פסע עוד צעד אחד לתוך החשכה הדחוקה שמרתף הטחוב והמסריח.
"אני לא יודעת א-אלדרוב…אני מפח-" אך אמיליה הפסיקה את משפטה ברגע שדבר ארוך במיוחד, צמיגי במיקצת וירוק ורטוב, זחל מעל נעלה.
היא ניצמדה לידו החסונה של אלדרוב במהירות.
"אה…אמיליה,?" הוא שאל, "כ-כן אלדרוב?" היא שאלה רועדת, רגליה משקשקות כמו ג'לי.
"באו נצא מכאן." פסק אלדרוב.
"רעיון מעולה!" מלמל גראם ויצא מהחדר בריצה מהירה.
"אתם באים?" קולו הדהד ברחבי המרתף החשוך בעודו מחכה לחבריו הקרובים.
אמיליה הסתכלה בעיניו היפות של אלדרוב וטבעה בתוכן, אילו..אילו הוא רק ידע.
"באוי אמיליה. נצא מהמקום הזה." הוא העיר אותה מחלומותיה ומשך אותה במהירות החוצה.
"באו פשוט נשכח מזה!" אמרה אמיליה בעוד ידה הרועדת קשות מנסה להכניס את המפתח לחור המנעול.
"לא. לא נשכח, אבל כדי שניקח הפסקה מכל חיפוש הרמזים אחר התעלומה המשונה." אמר אלדרוב, "מחר נלך לבית הספר כתמיד, נעמיד פנים שלא קרה דבר ונחזור לחיפושים בשבוע הבא, אחרי המייצב במתמטיקה.".
"למה כל כך חשוב לך ללמוד?!" שאל גראם בעודם עולים במדרגות העץ מקומת המרתף לכיוון חדרו של אלדרוב.
"כי אני חייב להוציא ציון מעולה. אחרת הורי יהרגו אותי!" הוא אמר עם מבט אימה על פניו.
אלדרוב הוא אינו טיפוס שאוהב ללמוד, ההרפתקאות יותר מושכות אותו
בדיוק כמו שהוא מושך צרות.