המערה האבודה-פרק 1 (:

המערה האבודה

"מחר בבוקר נלך למוזיאון, למחלקה המצרית, נרכיב את החלקים של המפה ונמצא את המערה.. סוף סוף" אמר טד,

"אז אנחנו פשוט נלך לשם? מי יודע איזה מלכודות איומות יש במקום הזה" אמרה רובי, רציתי לענות לה שצריך להתמודד עם זה.. אין מה לעשות שאנחנו האחרונים.. אבל אז נשמע רעש חזק, כמו הרעמים האלה שהייתי מפחדת מהם כשהייתי קטנה.
ואז היה חושך, איש גדול נכנס לחדר.
לא זיהיתי אותו, אבל על המעיל שלו היה רשום:

"אוסייריטוס"-ידעתי מי אלה.
ארגון פשע שמטרתו היא להשיג את אוצרות מצרים העתיקה בשביל להתחזק ולקבל עוד ועוד כוח.
פקחתי את עיני בבהלה, לא הבנתי. הרגשתי גל חום פוצח את ראשי ומיד לאחר מכן הכל נעשה שחור.

כל מה שזכרתי מהלילה הקודם היה הפיצוץ, כנראה זה שהחריב את המחבוא שלנו-וגם זכרתי את האיש הזה, התעוררתי לאט, הראש שלי כאב כל כך, כאילו מישהו לקח אותי והטיח אותי בקיר אלף פעם.

רובי שכבה לצידי-מעולפת, טד לא היה שם.
"טד?! טד?! לא, רובי תתעוררי!" צעקתי וטלטלתי אותה, הכל כדי שתקום כבר!

"טד.. טד.. האיש לקח אותו.." היא מילמלה, באותו רגע הבנתי שהיא ידעה שלקחו את טד עוד לפניי.
אז למה היא לא עשתה שום דבר? "רובי? אנחנו צריכות ללכת! עכשיו!" לאט לאט רובי קמה, מטושטשת אפילו יותר ממני, אולי היא נלחמה באיש זה? חשבתי לעצמי.

"זיה הוא לקח אותו, האיש הזה לקח את אח שלי.. את טד.. ניסיתי לעצור אותו, הוא חזק מדי.." לרגע היה נדמה לי שרובי עומדת למות כאן, המצב שלה לא היה טוב בכלל, אבל היינו חייבות ללכת להרכיב את המפה רק ככה נוכל לדעת איפה הספר.
רק ככה נתחזק מספיק כדי להילחם.. לקחתי את רובי על הגב שלי-ויצאתי החוצה,

לא ידעתי איזה יום היום או כמה זמן הייתי מעולפת, אבל היינו חייבים למהר, אם לא נרכיב את המפה עד ה-15 באוגוסט, המערה תיסגר ובאלף השנים הבאות לא יוכלו להיכנס אליה, ובטח שלא למצוא את ספר הפלת אפופיס.

אה, לא סיפרתי לכם, אפופיס עלה מהכלא שלו והוא רוצה להשתלט על העולם ולבלוע את השמש, רק אנחנו, הקוסמים החזקים של מצרים העתיקה, יכולים להפיל אותו.. רק שזה קצת קשה כי גילינו שאנחנו קוסמים רק לפני שבועיים ולא היה מי שידריך אותנו כי כולם מתו.

כשרצתי במורד הרחוב, הבחנתי בשעון של תחנת הרכבת המרכזית, מתחת למסגרת הזהב שלו, היה כתוב

ה-13/8/2013 יש לנו יומיים!

נכנסתי לתחנת הרכבת וקניתי מים (למזלי עדיין היה לי כסף מאתמול), לא קניתי אותם כדי לשתות, שפכתי אותם על רובי.

בבת אחת היא פתחה את העיניים שלה, התשתעלה והשתנקה, רק כשהיא נרגעה היא הבחינה בי ובתחנת הרכבת בה היינו.

"זיה אני ארצח אותך! מה זה היה?!" היא צעקה עלי.

"רציתי להעיר אותך! אחרי הפיצוץ אתמול, אירגון "אוסייריטוס" חטפו את טד! חייבים להרכיב את המפה, רק ככה נתחזק שוב!" אמרתי.

דמעות עלו בעיניה של רובי, ידעתי שהיא זכרה כל פרט ופרט מהחטיפה של אח שלה.
שלא נדבר על זה שהיא נלחמה באיש שחטף אותו..

"כן, צודקת-בואי נזוז.." היא אמרה בשקט, שמתי לב שהיא מתאמצת לא לבכות.

תפסנו טרמפ עם כמה גברים זקנים למוזיאון, כשהגענו, פנינו למחלקה המצרית, הנחתי את התיק שלי על שולחן קטן והוצאתי ממנו את ארבעת חלקי המפה, אנשים רגילים לא יכולים לראות קסם כמו שהוא, אז כשנחבר את המפה, הם לא יראו את גל הקסם שיצא ממנה.

רובי הנהנה אליי שאתחיל לחבר את החתיכות, והיא תתחיל לדקלם את הלחש.

"כשאור החמה יעלה את הנחש יגרש, ובכך ייחתם מעגל הכאוס, המפה תתחבר ואת הספר תגלה, כשאור החמה יעלה את הנחש ייגרש.." ***

רובי דקלמה את הלחש באופן מושלם, ואני הרכבתי את המפה.

בזמן שרובי דקלמה, הפסלים המצריים סביבנו התחילו לרעוד, לחלקם הפכו העיניים לזוהרות,

אחרי כמה דקות מתישות, המפה הייתה שלמה.
גל אנרגייה אדיר שטף את החדר ומילא אותנו בקסם מחודש.

עכשיו כשהמפה שלמה, אפשר למצוא את המערה, את הספר, ואת טד, הוא היה חסר לי כל כך.

הבטנו במפה וראינו איזה דרך נצטרך לעבור-אבל ידענו שאנחנו מסוגלות לזה.

הסוף! או שאולי לא..? (:

*** הערת המחברת: את הלחש כתבתי בעצמי, הוא לא אמיתי