המסע- פרק שמיני: רייף ואלרונד

פרק שמיני:
האלפים לא ממש אוהבים כשגמדים ובני אנוש נכנסים לממלכה שלהם. ככה לפחות גילה טום. הם לעומת הגובלינים לא כלאו אותם אבל לכל מקום שהם הלכו אלפים שלחו להם מבטים עוינים. "הם לא אוהבים אותנו במיוחד." הרגישה אמה צורך לציין את מה שכולם כבר ידעו.
"ליתר דיוק הם שונאים אותנו." אמר קילי שלעומת חבריו למסע לא אהב את אמה במיוחד. מאז שהם נפגשו הם לא אהבו אחד את השני במיוחד והאחרים לא הבינו למה.
"אז כדאי שנחצה את הממלכה הזאת מהר." אמר ביפור שלא התחשק לו שהם שוב יריבו.
"אני רעב," אמר בימבור.
"אני צמא," אמר פילי.
"אני עייף," אמר טום.
"אז נחפש אוכל, שתייה ומקום שבוא נוכל לנוח." אמר ביפור וכולם מלמלו שזה רעיון טוב. הם הלכו הרבה זמן עד שטום נעצר והם נתקעו בו. הם ראו עץ תפוחים. "אני אעלה ואקטוף כמה תפוחים." אמר אמה.
"בסדר," אמר ביפור. "שימי אותם בזה." הוא הביא לה את הכובע שלו. היא עלתה על העץ וקטפה שמונה עשר תפוחים. כשהיא ניסתה לרדת היא נפלה מהעץ על ידה הימנית. הם רצו אליה. "את בסדר?" של פילי בדאגה.
"כן," היא מלמלה וקמה. בומבור הרים את הכובע עם התפוחים. "את יכולה להזיז את היד?" שאל קילי והיא ניסתה. היא הנידה לשלילה.
"כנראה שברת אותה." הוא אמר. "אני מכיר מישהו שיכול לטפל בה."
"באיזו ממלכה הוא גר?" שאל ביפור.
"בזאת," השיב קילי.
"איך קוראים לו?" שאל בומבור.
"רייף," אמר קילי.
"רייף זה לא שם של אלף." אמר פילי מבולבל.
"לא אמרתי שהוא אלף. אמרתי שהוא גר בממלכה הזאת. הוא אומץ על ידי אלף כשהוא היה בן שנתיים." אמר קילי. "אז הולכים אליו או לא?"
"נלך אליו," אמר טום והם הלכו אל רייף. ההליכה לא הייתה ארוכה במיוחד וכשהם הגיעו קילי דפק בדלת. ילד קטן פתח אותה וקילי שאל אותו בנחמדות: "אלרונד, אבא בבית?" אלרונד הנהן והוביל אותם אל אביו.
"היי רייף," אמר קילי ורייף הסתובב אליהם מפסיק לקרוא את הספר שריתק אותו.
"שלום לך קילי. זמן רב לא ראיתי אותך פה. מה מעשיך בממלכה הזו?"
"אנחנו רוצים לחצות את כל היער של הממלכות ולעבור דרך ממלכת הגמדים לא יהיה רעיון טוב במיוחד." אמר קילי מובך. רייף חייך וצחק. "רייף, אמה שברה את היד. האם תוכל לרפא אותה?" הוא שאל את רייף.
"תתקרבי אליי כדי שאראה את ידך." הוא אמר אמה התקרבה אליו בהיסוס. "אל תפחדי אני מבטיח לא לנשוך."
הוא החזיק את ידה והסתכל עליה מקרוב. "השבר דיי רציני. נראה מה אני אוכל לעשות. בינתיים שבו." הוא אמר. "אתם רוצים משהו לשתות או לאכול?" הם הנהנו לחיוב.
"אלרונד," אמר רייף.
"מה אבא?" שאל הילד הקטן.
"האם אתה מוכן להביא לאורחים הנחמדים שלנו אוכל ושתייה?" הוא שאל את בנו והילד הנהן. רייף חייך ואלרונד רץ בהתלהבות להביא לאורחים אוכל ושתייה. בזמן שאלרונד הכין את האוכל, רייף חיפש בספרים שלו משהו שיעזור ליד של אמה. כעבור כמה דקות הוא מצא. "הנה מצאתי. זה לא ירפא את ידך לגמרי אך זה יאיץ את ההירפאות שלה מאוד." הוא התקרב אל אמה והתיישב לידה. הוא החזיק את ידה ביד אחת ובידו השנייה לקח שרביט. הוא מלמל כמה מלמולים שלו היו מובנים לשאר ונגע עם קצה השרביט ביד של אמה. "תוך שלושה ימים היד שלך תירפא כמעט לגמרי. אל תאמצי אותה יותר מידי. אני ממליץ לכם להישאר פה אחרי כל מה שבטח עברתם בממלכה של הגובלינים."
בינתיים אלרונד כבר חזר עם האוכל והשתייה והגיש אותם לאורחים. הם הודו לו בנימוס והתחילו לאכול. אחרי שהם סיימו לאכול קילי שאל, "רייף, מה שלום אביך?"
"מצבו רק מחמיר. כנראה שבקרוב הוא ילך לעולמו." אמר רייף בעצב. אביו של רייף היה חולה מאוד ומצבו רק החמיר מיום ליום.
"אני מקווה שהוא יחלים." אמר קילי. קילי לא אמר את זה מתוך נימוס. אביו של רייף היה מאוד קרוב אליו, הוא היה אדם מדהים. קילי היה עצוב שהוא היה חולה.
"גם אני מקווה." אמר רייף ושינה נושא במהירות, "אני אלך להכין לכם מיטות ללילה."
"תודה," הודה לו קילי. קילי ידע שאביו הוא אחד מהדברים המעטים שנותרו לרייף. לאחר שאמו, אחותו, אישתו, שלושת בניו הבחורים וביתו מתו כל מה שנשאר לו היה אביו ובנו. אם רייף יאבד את אביו הוא כנראה ישבר סופית.
המשך יבוא…