המסע למארינדיאה פרק 5

נרדמתי, וכשהתעוררתעי היינו בדרך, חשבתי לעצמי, למה אני פה? למה עם ג'רדי? הרי רק אתמול הכרתי אותו, איך אדע מי הוא? אולי החיוך המקסים זו רק מסיכה? חששותי נעלמו ברגע שחייך מתא הנהג ואמר "התעוררת ישנונית?" הוא קרא לי ישנונית! זה מה שקורה כשלא ישנים לילה שלם! "כן התעוררתי, להחליף אותך? אתה גם זקוק לשינה." אמרתי. "כן בשמחה קחי את המפה, וסעי, אנחנו פה." אמר והצביע על שביל מוזר ומתעקל. לקחתי את מושכות הסוסים ונסעתי. כשג'רדי התעורר, השעה הייתה חמש, והשקיעה הייתה יפה, הוא התיישב לידי ובהינו בה יחדיו, אלו היו רגעים קסומים בשבילי.
הגיע תורו של ג'רדי לנהוג, ואני הלכתי לקרוא בספר של סבתי. "היא עדיין חיה." חשבתי בליבי, עצם המחשבה על מותה העציב אותי, "אך היא חייה!" הדהד קול בליבי, שמחתי, לא היה לי זמן לשמוח על כך. אבל עכשיו, אני אשמח, ובעוד חודש כשאראה אותה, אשמח עוד יותר.

הגענו לעיירה שוממת, ובה בית מלון קטן אחד, התאהבתי בו איך שריאתי אותו, גגו היה אדום, והוא היה צהוב, דלת חומה מעץ וגינה יפיפיה!. נכנסנו ושכרנו מקום לשניים, אני חשבתי שאלו יהיו שני חדרים!.
טעיתי, קיבלנו חדר אחד עם שתי מיטות רחבות, חלונות רחבים ומרפסת ובה עציצים יפים ומקושטים.
"זה חדר לשנינו??" שאלתי את ג'רדי בחשש. "אני חושב ש… כן?" אמר לי בחשש גם הוא.
התחלקנו, כל אחד קיבל חצי ארון, ומיטה. אחרי שסידרתי את חפציי, הלכתי למקלחת, נכנסתי למים החמימים ושקעתי בשינה. התעוררתי כשג'רדי דפק על הדלת, "תכף יוצאת!" קראתי. התלבשתי מהר ויצאתי.