המסע למארינדיאה פרק 2

פתחתי את הספר והחלתי לקרוא "בארץ רחוקה, רחוקה ששמה מארינדיאה…" הבנתי מאיפה הספר נראה לי מוכר, מכאן סבתא הקריאה את הסיפור!!. החלתי לקרוא, וכעבור זמן קצר נרדמתי. "מותק? את ערה?" נכנסה ושאלה אותי אימי בבוקר "כן אני כן" פהיקתי והשבתי לה. "אחריי בית הספר חיזרי מיד הביתה, שום חברות ושום ספרייה!" הזהירה "למה?" שאלתי "כי אנחנו צריכים לדבר איתך" אמרה לי אמא. התארגנתי לבית הספר ויצאתי. כשנכנסתי לכיתה חשבתי שהתבלבלתי בכיתה ויצאתי, אך לאחר שנכנסתי לכל הכיתות והתברר שהן לא הכיתה שבה אני לומדת חזרתי לכיתה המוזרה ההיא עכשיו כבר היה ניתן לראות בה כמה פנים מוכרות. "שמעתי על סבתא שלך אני מצטערת היא הייתה אישה נפלאה!" אמרה לי נוגה חברתי הטובה. "היא חיה היא פשוט נעלמה לאנשהו" אמרתי לה "כולנו משתתפים בצערך" אמרה לי המורה לחשבון שנכנסה באותו רגע. "אבל…" אמרתי, למה כולם חושבים שהיא מתה? היא נעלמה! נקודה!. כשיצאתי מהכיתה לשירותים[ בסוגרי את הדלת המורה אמרה "אני רוצה שתתיחסו אליה יפה, היא מאמינה שסבתה בחיים ויש לזה רק סיכוי קלוש אז אני מבקשת ממכם…" את השאר לא שמעתי כי דמעות החלו לבצבץ בעיני ורצתי לשירותים.
סבתא מתה?, היא בחיים אני בטוחה היא בטח רק יצאה לטייל לנוח מהעולם.
כך ישבתי בשירותים ובכיתי על הלא ידוע. בסוף צלצלו לסיום הלימודים אני יצאתי שטפתי פנים כדי שלא יהיה סימן לבכי והלכתי הבייתה.