המסע אל ארץ עוץ- איך שוחים בחלב. פרק2

דורותי חלבה את אחת הפרות, לרוב האנשים מלאכה זאת הייתה נראית קשה במיוחד, בעיקר כשעושים אותה יום-יום, אך דורותי דווקא נהנתה ממנה, המטלה עזרה לה לשכוח דברים שהיא בכלל לא רצתה לזכור. גם לטוטו היה כיף "לחלוב" לא בדיוק לחלוב…אבל הוא העביר את הזמן בהתפלשות חוזרת ונשנה בתוך הבוץ, דורותי קיוותה שזה בוץ.
"קדימה טוטו, צריך ללכת." האיצה בכלב, טוטו הביט בה, לא מבין, ושב להתגלגל בבוץ.
"אמרתי, בוא!" אמרה דורותי. טוטו נבח עליה והמשיך להתגלגל. "מה שאתה רוצה-"
דורותי עברה לפרה הבאה. העגלים שלה ינקו ממנה וזה הקשה מעט על דורותי, טוטו הבין את המסר וקם, הוא נבח על העגלים ומדי פעם ליקק כמה מהם, אחרי שנסוגו, דורותי החלה במלכאה, האצבע שנדקרה אתמול פעמה בכאב, אך זה לא הפריע לה, כל מה ששהיה חשוב הוא לסיים את העבודה ולחזור הביתה עם חלב. דורותי לחצה על אחד העטינים והדלי היה מלא עד גדותיו, זה סיפק אותה, וכנראה יספק גם את דודה, הנרי.
היא הרימה אותו, נזהרת שלא לשפוך את תכולתו בשל משקלו הכבד. היא צעדה צעד אחד.
"מצויין…" אמרה. עוד צעד ו… "טוטו!"
הדלי נפל על האדמה בקול מתכתי קטן ואחריו דורותי. הצמות, הפנים ושמלת הארגמן שלה, נרטבו. היא שחתה בכמה ליטרים מסכנים של חלב שעלייהם עבדה כה קשה.
טוטו רכן מולה, הוא קשקש בזנבו והלשון הקטנטנה שלו השתרבבה החוצה מזווית פיו.
"למה עשית את זה?" דורותי זקפה גבה. הכלב נבח, כאילו מנסה להגיד לה.
דורותי נעצה בו מבט מסוכן. היא קמה וספגה את שולי שמלתה ללא הועיל.
"אם תעשה זאת פעם נוספת אני…!" איימה דורותי. טוטו ליקק מעט מהחלב שעוד לא נספג באדמה. "זה לא יועיל." צחקקה דורותי. טוטו התעלם מדבריה והמשיך, אולי מפני שהיא ילדה קטנה בת שמונה שמאמינה בכל, לדוגמא שהכלב שלה יכול לדבר?
אבל לא, טוטו לא ידע לדבר, הוא ידע: לישון, ללקק, לנבוח, להתגלגל, לשבת ו…לעשות צרכים, ואיך שכחה להתכלכלך?!
טוטו היה כלב רגיל, כמו כל כלב אחר, נובח על התרנגולות, שותה, אוכל.
לעיתים רחוקות דורותי התעצבה על כך שלא אימצה כלב אחר, אבל אז נזפה בעצמה על כך שרק שקלה את זה. טוטו היה חבר, והיא לא הייתה נפרדת ממנו לעולם.
הוא דילג בעצלתיים במעלה הגבעה, בדרך אל הבית. דורותי ניסתה לרוץ אחריו, כמו בדרך קבע, אך נעליה היו ספוגות וזה הקשה עליה.
לבסוף, דורותי הגיעה אל הבית. היא דפקה על הדלת, מתכוננת לחטוף נזיפות, מסיבה כזו או אחרת. הדלת נפתחה.
"דורותי?" אם עמדה בפתח. "מה קרה? איך התלכלכת?"
"טוטו," דורותי הצביעה על המלטז, היא שמה לב שנעשה יותר נקי מההתפלשות בחלב.
"מה הוא עשה?" שאל אם, היא הזעיפה פנים לעומת טוטו.
"חלבתי ו-הוא שפך עלי הכל. דוד הנרי יהרוג אותי?" אמרה דורותי.
אם שתקה ואז פרצה בצחוק.
"מה?" רטנה דורותי. "את חושבת שהנרי יהרוג אותך? אני אעשה את זה קודם אם לא תתנקי, ונקי גם את טוטו." אמרה אם.
"אבל טוטו לא אוהב אמבטיות!" מחתה דורותי.
אם נאנחה. "את יודעת, הוא יתחיל לאהוב אותן ברגע שינסה, עכשיו הכינסי, ותנסי לא להרטיב את הרהיטים."
"אני אשתדל, דודה אם." אמרה דורותי.
"מצוין, את תספיקי לעשות את ה-כ-ל לפני שדוד הנרי חוזר?" הרהרה אם.
דורותי הנהנה. "הוא חוזר, מתי הוא הלך?"
"כשחלבת, הוא יצא כדי להשיג מעט בשר. בנתיים, אני אכין לך ארוחה." אמרה אם.
דורותי לא השיבה לה. היא נכנסה ורצה מהר ככל יכולתה, הנעלים שלה השמיעו רעשים מצחיקים להפליא עד שהגיע לחדר הרחצה ובעטה אותן מעליה.
טוטו נכנס גם הוא, אם הוא לא יתרחץ בקרוב, שיתרחץ עכשיו. דורותי זרקה את הכלב המיבב אל תוך המים. הוא קפץ החוצה והתנער, טיפות מים נחתו על דורותי.
"תיכנס!" פקדה דורותי. הכלב סירב. הוא ברח אל המסדרון.
"לא אתה, לא!" דורותי שפכה מים היישר על טוטו בעזרת מילוי נעל העור שלה.
"איך את מתקדמת?" אם התמלאה במים. "דורותי!"
"אני מצטערת דודה אם, לא התכוונתי ל…" הפנים של דורותי נעשו חיוורות.
"דורותי!" צעקה אם. "מה עשית?!"
"קילחתי את טוטו…?" הציעה דורותי.
הפנים של אם נעשו אדומות מכעס. "דורותי גייל-את מרותקת!"