הממלכה הדרומית פרק 5 חלק א'

מחנה האימונים אליו הובאה האנטר בכרכרה היה שונה מכל מה שציפתה. הוא היה בסך הכל כמה צריפים קטנים, חדר אוכל קטן ומגרשים ענקיים מאחורי הצריפים האחרונים. כשהורידו את תיקיה והובילו אותה לחדרה היא נוכחה לגלות שהמקום לא קטן כמו שחשבה, היו בו עוד מבנים ששימשו ככיתות, חדרי אימונים, חדרי אביזרים והנהלה. המקום היה ריק מאדם.
"אמורה להגיע קבוצה גדולה בימים הקרובים, ולעזוב לאחר 4 ימים. קבוצת "מנקים שבאים לעבור את ההכשרה הראשונית.. תנסי לא ליצור איתם מגע וקשר בכל דרך שהיא. מקווה שתיהני מהשהיה שלך פה." אמרה הקנטאורית שסחבה את תיקיה של האנטר והראתה לה את חדרה. על מיטתה הונך פתק,
'תתקלחי, תתלבשי ותגיעי לחדר האוכל.

מקווה שאת אוהבת את החדר, בחרתי אותו במיוחד בשבילך.

מתרגשת לפגוש את שותפך החדש?

גם הוא. תגיעי מהר ככל האפשר, ונתחיל.

שלך, זוס. '

היא דחפה את הפתק הקטן לאחד מתיקיה וחשבה לעצמה 'מי זה לעזאזל זוס'? לאחר מכן נכנסה להתקלח.
כשיצאה היא סקרה את החדר, כשהיא עטופה רק במגבת לבנה, ושיערה הלוהט אסוף בזנב סוס ארוך.
החדר כולו היה צבוע ירוק, ירוק זית עמוק שתאם את צבע כנפיה ועיניה. המיטה שניצבה באמצע החדר היה כמעט הרהיט היחידי בו, אך לידה ניצב ארון מעץ אורן כהה ומעליה מדף עם 2 עששיות קטנות. מול המיטה עמד שולחן כתיבה קטן, ועליו הונחו מספר קלפים חלקים , נוצה וקסת דיו.
החדר היה אלגנטי ונעים, פשוט ויפה וללא ספק מצא חן בעיניה של האנטר, היא אהבה את שילוב הצבעים של הירוק העמוק והעץ הכהה.

היא לבשה שמלה ארוכה שכיסתה עד קרסוליה, עם שסע בשני צדי רגליה על מנת שתנועתה לא תוגבל, השמלה סגולה כפריחת הלילך, ועליה עוטרו רקמות מחוטי כסף.
כשיצאה מהמקלחת היא ראתה קופסא קטנה, עטופה בנייר משי סגול, שלא הייתה שם קודם לכן. לקופסא צורף פתק שהיה כתוב עליו:

'מקווה שאת אוהבת כסף.

ענדי אותה לארוחה.

שלך, זוס.'

כעט היא הייתה בטוחה, עליה לבקש מנעול לחדרה, ולשאול את ההנהלה האם הם מכירים את זוס. היא פתחה את הקופסא הקטנה וראתה זוג עגילי כסף ארוכים, שבסופם חוברו יהלומים גדולים. היא לא ענדה אותם, ויצאה מחדרה, יחפה כהרגלה לעבר חדר האוכל.
כשנכנסה אליו היא לקחה מגש עם צלחת והתחילה להעמיס עליה אוכל והלכה להתיישב על אחד משולחנות העץ הגדולים והארוכים. כאשר התחילה לאכול את הביצה שלה היא הבינה עד כמה היא הייתה רעבה, הפעם האחרונה שאכלה הייתה לפני יום וחצי, לפני פגישתה עם המועצה. האוכל היה טעים להפליא, והיא טרפה אותו תוך 5 דקות. היא ישבה עוד מעט זמן ליד השולחן, חיכתה שמשהוא יקרה, בעיקר בגלל שלא ידעה למה עליה לצפות. לפתע, דלת חדר האוכל נפתחה ודמות גברית נכנסה פנימה, האנטר מעולם לא נתקלה ביצור כזה; חציו התחתון היה של אריה וחציו העליון של גבר. הוא היה מדהים ביופיו, צעיר, בעל עיניים אדומות ושיער שחור וקוצני. הוא קלט אותה במבטו מהר וחייך אליה חיוך מתנשא ומרוצה. שיניו היו ניבים לבנים וחלקים, והוא אינו לבש חולצה, רק חוטי זהב דקיקים שתאמו את צבע פרוותו עיטרו את בטנו המשרטטת והעניקו לו מראה מלכותי. הוא צעד לעברה, רגליו הכבדות לא השמיעו צליל כשדרך על רצפת העץ. הוא העביר קצוות שיער אל מאחורי אוזנה של האנטר שהייתה מהופנטת מיופיו.
"שלום. אני זוס."