הממלכה הדרומית פרק 4

"תסלחו לי מאוד, אבל עם כל הכבוד, מה הקשר שלי למקרה הזה? אני ציידת. בשביל מקרים כאלה יש שומרים." הם היו בהלם. מופתעים מכך שמישהוא, ובעיקר פיה, העזה לסתור את דבריהם. הם לא ענו לה.
"אין לי מספיק ידע על העולם האנושי כדי להשלתב שם, לא הכשירו אותי לזה. לא עברתי את השיעורים המתאימים כדי להצליח… אנשים תוך שניה יבינו שאני שונה מהם." היא בטאה את המילה 'אנשים' בגועל.
"יהיה לך שותף. שומר מחונן, ממוחה בכל הקשור לעולם האנושי." אמר המכשף המבוגר.
"אלף מהממלכה הצפונית, ממחוז 5." אמר גמד.
"בן 19." השלים אותו גמד שישב לצידו.
"מיוחד ביותר." אמר הגמד השלישי.
הגמד הרביעי הושיט לעברה של האנטר את תיק הבד שהונח על שולכנם בתחילת הפגישה.
"קחי." ציווה עליה. "כל מה שאת צריכה לדעת, כל מה שנאמר פה, מסוכם בתוך התיק הזה. יש לך יום להפרד. מחר תועברי למחנה אימונים עם שותפך. בהצלחה."

האנטר שכבה שעות רבות במיטתה והריצה את אירועי היום החולף. בבוקר עם אור ראשון יבוא נציג של המועצה שיקח אותה למקום מבודד, בו היא תעבור הכשרה לשהייה בעולם האנושי. היא חשבה על אימה, שתשאר לבד במשך היום בביתם הגדול, כמו רוח רפאים, עד שאביה יחזור הביתה. היא חשבה על לואן, שלא יבין לאן נעלמה. היא חשבה על אודליה, על ההעלמות המסתורית שלה. לבסוף היא נרדמה, וישנה שינה חסרת מנוחה. סיוטים תקפו אותה שוב ושוב, סיוטים על העולם האנושי, סיוטים על החורף, סיוטים נוראיים ומחרידים. בפעם השניה שהתעוררה בבהלה היא הדליקה נר שמן בליטוף הפתיל באצבעותיה ועלתה לקומה השניה של ביתם, בריחוף קליל, אצבעות רגליה היו במרחק סנטימטרים סופרים מהרצפה. כשהגיעה לחדר הוריה היא נוכחה לדעת שאביה כנראה לא חזר היום מהעבודה, ושאימה ישנה לבד. היא הניחה בדממה את הנר על המדף התלויי מעל מיטת הוריה, העשויה עץ לבן ומכוסה צמחים מטפסים ופרחים ועשב שפלש את קורות הבית בכהות והעניק לפנים הבית מראה של יער בין קירות. היא נכנסה בשקט למיטה, התחפרה מעט מתחת לסמיכה וחיבקה את אימה. כעת היא ישנה טוב יותר, ממתינה לבוקר.