המלמה הגדולה-חלק ל"א

הניצול הציני שניצלה אוריינטל את אהבתו התמימה של המלך אליה הי מחליא אותה בימים אחרים.אבל עכשיו לא היה לה אכפת.הוא הוריד ממדף ספר גדול ועב כרס ועלעל בו.\"מתי היא נפטרה?\"
\"ביום השלישי לחודש הדרקון,לפני שנתיים.\"
הוא דפדף בספר,תחילה במהירות ואז באיטיות.ציפורניו הארוכות תרו בעדינות על פני העמוד בחיפוש אחר שמה של איילה.
\"איילה,בת 19,קוסמת אוויר,היי-ביי?\"הוא שאל.
\"כן כן זו היא,איפה היא?\"
\"אליסיום,תגידו לשומר בכניסה שהמלך סקיילו אמר שזה בסדר.ליתר ביטחון.\"הוא טבל קולמוס בדיו ושרבט כמה דברים על פתק.
\"אתה לא…מחפש כאן אנשים שנפטרו?\"
המלך נאנח.הוא דפדף מעט אחורה וחיפש שם נוסף.באצבעו הוא רמז לאוריינטל לרכון איתו מעל הספר.היא קראה את המילים הכתובות בכתב גותי.\"קרייאון,בת 37,מכשפה מאלמנט האש,ארץ טרייב,בת למשפחת המלוכה.\"
\"זו הייתה אמא שלי,\"הסביר.\"היא נפטרה לפני כמה שנים,שש או שבע כמדומני.\"
\"והלכת לראות אותה?\"
\"אף פעם לא.\"
\"למה?\"
\"היא הייתה מפלצת,כמוני בדיוק.\"
\"למה?\"
המלך פתח את פיו לענות.
\"נו אתם באים כבר?!\"צעק קודה.
\"בפעם אחרת אוריינטל.\"אבל לא הייתה פעם אחרת.
אוריינטל וקודה צעדו אל שדות האליסיום.שכשמם כן הם.שדות.שדות ירוקים ענקיים משובצים פרחי שן הארי ומרגניות.נשמות טובות הסתובבו בחופשיות,לא מרותקות ולא מעונות.
"איפה איילה?"
"אנחנו נמצאים בתוך פרח ענק של מבנים,עוף למעלה ותחפש את המבנה מספר 8579."
"המון מבנים יש כאן."
"מה נראה לך? שאיילה היא הצדיקה היחידה שנפטרה?"
קודה התעופף ואיתר את הבניין.ביתן לבן בעל גג אדום ודלת צהבהבה.הם פתחו אותה וראו את איילה.חיוורת,שקופה למחצה,חסרת צבע וחיים.יושבת על מיטה מוצעת היטב."איילה?"המהם קודה.
הרוח הצעירה הרימה את ראשה."קודה! קודה שלי!"היא חיבקה אותו.זרועותיה כמעט החליקו דרכו כשנגעה בו.
"איילה…מסכנה שלי…"דמעות עמדו בעיניו הירוקות.אוריינטל עמדה מהצד והרגישה נורא.כל כך הרבה אנשים שלא תהיה להם הזדמנות לומר שלום,כל כך הרבה אנשים שלא יראו עוד זריחות,כל כך רבה אנשים טובים שנפטרו טרם זמנם.כל כך הרבה אנשים…בגלל המלחמה המטופשת הזאת.מלחמה טיפשית,חסרת בסיס.עיניה התמלאו דמעות כשחשבה על איילה,שעמדה מולה מתה,בגלל המלחמה הזאת.
"למה את בוכה?"שאל קודה את אוריינטל."הכל בסדר."
אוריינטל חיבקה אותו ובכתה."אני לא חוזרת."אמרה לו.
"לא חוזרת לאן יקירתי?"
"לעולם החומרי."
"למה לא?!"הוא התפלץ.
"אין לי שם כלום…אין לי אף אחד…אין לי בית או תפקיד או אף אחד שאוהב אותי.קודה אני אשאר כאן,אני אשאר בעולם הרוחות."
"לא…את לא יכולה!"הוא טלטל אותה בעדינות.
"די קודה אל תיגע בי.אני אעזור לך,אתה תוכל לבוא לבקר אותי מתי שרק תרצה אבל…אני לא רוצה יותר מלחמות…"
"למה את בורחת? לאן את בורחת?! ממה?! את כל כך חזקה ומדהימה אבל בפנים את סתם שפנה.ברחת מהכל,עזבת אותנו,עזבת את המשפחה שלך,את האומה שלך,עזבת אותי! עזבת את שאנג שאהב אותך…כל כך הרבה לוחמות נפלו בקרבות…בגללך!"
"בגללי!? אני תקפתי את הכפרים שלי? אני הרסתי את כל האיזון ביער?! תאשים את לוחמי האדמה,הם אשמים בהכל."
"את לא הראשונה שחושבת שהמלחמה שלה צודקת! אנשים רוצים כוח והורסים חיים של אנשים אחרים! תראי אותך! רוצה חופש ומפקירה אנשים למות! איפה הכוח שלך?!"
"קודה זה סופי…אני נשארת כאן."
"זה בגלל המלך נכון? תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שזה לא כי את חרמנית על המלך הזה!"
"קודה! איך אתה מדבר אליי? איך אתה מאשים אותי באנוכיות כזאת?!"
"אולי כי זה מה שאת?! את חושבת רק על עצמך."
"חושבת רק על עצמי!? זה לא הוגן שאתה מאשים אותי."
"אני רוצה שתביני משהו…אם את נשארת כאן עם המלך קחי את זה בחשבון.הוא לא יזרוק רבע מבט לכיוון שלך,לא יסתכל לכיוונך ולא יפנה אלייך.יש לו את אשתו,שמעת פעם על המלכה אטאלה? אולי את לא מעודכנת בחדשות ארץ טרייב,אבל המלך והמלכה משוגעים אחד על השני.הוא לא ייגע בלוחמת פשוטה כמוך,וזה לא מכוונה רעה יש לי המון הערכה אלייך.אבל תתעוררי בבקשה!"
הדמעות זלגו כנהר מעיניה של אוריינטל,מילותיו של קודה פילחו את ליבה כפגיונות."די…אל תגיד את זה…"
"קודה…"ניסתה איילה.
"לא איילה,היא לא יכולה להישאר כאן! תראי אותך! תראי איך את נראית! אני לא רוצה שזה יקרה לה."
"קודה! מספיק!"צעקה אוריינטל.היא יצאה מהחדר של איילה ורצה בשדות אליסיום.רצה רחוק,שוב.