המלכה האדומה – פרק 4 – מכונפי הלילה

אנחנו יושבים סביב המדורה, אוכלים בשר ציפור ש – האיש שמסתבר שקוראים לו מנדה – תפס במלכודת חבלים. אנחנו יושבים ככה כבר שעות, וזה משגע אותי. זה משגע אותי שאף אחד לא מוכן לספר לי מי ומה זה 'מכונפי לילה' ולמה זה כל כך חשוב.
"אני לא יכול יותר." אומר מארק. הוא מתחיל לקום.
"מה…?" אני מביטה על מארק ומחפשת תשובות, אבל הוא מסתכל עליי בעצב מסויים. אני מפנה את הראש לעבר מנדה, והוא מלטף את ידה של חברתו – וואיט נורקס. הוא מביט בי מעבר לאש המחממת, והיא מעוותת את פניו. מארק מתחיל ללכת אבל לפתע מסתובב אחורה ופונה למנדה.
"אני יכול… לשאול את החבל שלך?" הוא שואל את מנדה.
" ברור," מנדה עונה, "למה אתה צריך אותו?"
"אני עוד רעב, אני הולך לנסות לתפוס עוד ציפור." מארק מביט למעלה ומסתכל על הירח, הוא מלא הלילה.
"אוקי."
"טוב."
"טוב."
"טוב."
"ביי."
"ביי."
אוי, בנים. מארק מתחיל ללכת ונעלם בחשכת הלילה.
"מכונפי הלילה." מנדה לוקח שאיפה ונשיפה באיטיות. "מאיפה להתחיל?" הוא מביט למעלה, כמו מארק, ועוצם את עיניו.
"מההתחלה?" אני מציעה בציניות.
"מההתחלה. טוב. אז ככה. אה… אני ווואיט חוקרים. יום אחד מצאנו כתובה על סלע באחת המערות, שם היה כתוב שכל בני האנוש עתידים להפוך למכונפי לילה, ושהמלכה האדומה קשורה לזה איכשהו. מאז לא הפסקנו לחקור את הנושא, עד שלפני יום או יומיים תקף אותנו אחד בלילה." מספר מנדה. הוא עוצם עיניים בחוזקה, מבטו כואב.
"אבל – מה זה מכונפי לילה?" אני שואלת.
"את… את לא יודעת?" מבטו מתחלף להבעת פליאה.
"לא, אם לא ידעתי לא הייתי שואלת." אני אומרת. הוא עדיין מביט בי כאילו אני משוגעת.
"מכונפי הלילה הם… אנשים ש… המלכה האדומה… שינתה. הם בני אנוש ביום, אבל בלילה משתנים לזאב, ו-" אני קוטעת אותו, "מה, כמו הסרטים המטופשים האלה על אנשי זאב?" אני מתפלאת,
"לא, לא." הוא מסמן עם ראשו לשלילה. "את חייבת להבין, התהליך הזה נוראי, והם עוברים את זה כל לילה. הם משתנים לזאב, וצומחות להם כנפי פחם. זה מראה מדהים, אך לא הרבה אנשים שרדו לאחר שראו אותו; את מבינה-" לא שרדו לאחר שראו אחד? למה הוא מתכוון?
"-הם מסוכנים; נכון שהם משתנים בלילה? זה מפני שהם חייבים להרוג. מהרגע שהם משתנים הם הופכים ליצורים צמאי דם, עם התמכרות למוות." אני בולעת רוק. זה מה שפגשתי אתמול?
"אבל – אבל אני ראיתי אחד." העיניים של מנדה נפערות. לפתע אנחנו שומעים קול שבוקע מתחת ליד של מנדה. וואיט התעוררה.
"וואיט, את בסדר?" הוא שואל ודאגה אמיתית נשמעת בקולו.
"כן, כן. אתה זוכר את… איך קוראים לו? האיש שעזר לנו?" היא מסתכלת עליי, "הוא איתה." היא אומרת.
"מארק? מה איתו?" אני שואלת.
"יש לו סדרת קווים על העורף." היא פונה למנדה ומותירה אותי מבולבלת.
"אז מה? זה פשוט כתם לידה. אף פעם לא ראיתם אחד?" אני מתפלאת.
"לא," מנדה אומר, "כל פעם שמכונף לילה הורג מישהו, מתווסף לו… עוד קו על העורף."
אוי, לא.
"אנחנו חייבים ללכת למצוא את מארק!" אני קמה ומתחילה לרוץ, אבל מנדה ווואיט עוצרים אותי. אני מצליחה להשתחרר ומצליחה לרוץ שוב. אני מסתכלת אחורה עד שאש המדורה נעלמת מעיניי.