המלחמה הגדולה-חלק ל\'

הנסיכה וניקס הגיעו לבית היתומים קרוב לשעת חצות.הנסיכה לא יכלה לשמוע אף צחוק או משחק מהבית,ופחד החל לכרסם בה.
\"אל תפחדי נסיכה,\"ניקס כמו קראה את מחשבותיה.\"יהיה לך טוב שם.\"הבטיחה.
\"את מבטיחה?\"
\"לאן שלא תלכי,תמיד אהיה איתך נסיכה.אני הרוח שלך,הרוח שבך יקירתי.\"וניקס כרעה על ברכיה ונשקה למצחה של הנסיכה.
שיערה החום הפך לשחור ומבטה התחדד.היא הביטה בניקס בעיניה הכחולות הבוהקות והרגישה מחנק בגרונה.
\"יהיה לך טוב שם,\"חזרה הרוח.\"הנסיכה זו-צ\'או היא כלום עכשיו.סיפור אחר חייב להתחיל.\"
הרוח התפוגגה וזו-צ\'או ידעה.היא לבד עכשיו.היא הביטה אל השמיים ונשבעה לעצמה,שהנסיכה זו-צ\'או היא כלום ולעולם לא תחזור.מתחת לשמי הלילה היא בחרה שם חדש,וזרקה את כל זכרונותיה לאחור,לשם היא לא תחזור לעולם.

המסע של אוריינטל וקודה בעולם הרוחות נמשך כמעט שבוע,עד שהצליחו למצוא את אחד מחורי התולעת אל עולם המתים.\"תיזהר,\"אמרה לו.\"כשאתה בעולם המתים הרגשות שלך הופכים למצב שלך.אז תנסה להיות אדיש.\"
\"אבל כשאני אראה את איילה אני…\"
\"בבקשה…\"
\"בסדר אוריינטל,תירגעי.\"
אבל אוריינטל לא הייתה רגועה.
אוריינטל נכנסה אל חור התולעת והצמידה את קודה אליה."אל תסתכל על הקירות."היא חפרה במבטה ברצפה.
"מה יש בהם?"הוא עשה כמוה.
"זכרונות ישנים של מתים,אם תסתכל בהם יותר מדי תישאב פנימה."
"מה זאת אומרת?"
"כמו שהשיניים שנופלות בילדות מכילות זכרונות ילדות,חפצים אחרים מכילים זכרונות מערוב ימינו,ואתה לא יכול להסתכל בזיכרון ישן מבלי להישאב לתוכו,אז פשוט אל תביט."
"איך אמצא את זכרונותיה של איילה? היא תזכור אותי?"
"אני לא יכולה לדעת,לא הספקתי להגיע לשיעור הזה."
"שיעור?"
"מכשפות המים נחשבות לרוחניות ביותר.אנחנו מקבלות שיעורים,בבגרותנו,על עולם הרוחות והמתים,אבל ברחתי בדיוק לפני השיעור הזה."
"חבל…ואם היא לא תזכור אותי כל המסע יהיה לשווא?"
"יכול מאוד להיות קודה,אבל אל תאבד תקווה,הגענו עד לכאן…ולא נוותר עכשיו."
כשאוריינטל וקודה הגיעו לסופו של חור התולעת,הם מצאו עצמם עומדים על מדרגות אבן שחורות,בתוך מה שנראה כאולם תת קרקעי.הקירות סביבם היו שחורים וחלקים אבל מן קול משונה המה סביבן.צחנת מוות,קולו של הייאוש.מן הנהר האובך הכהה עלתה תהיית אובדנם של ילדים שנפטרו בעריסתם,של נשמות שמתו לפני אלפי שנים ושל אנשים שאיבדו כל תקווה.מוות.אבל אוריינטל לא נרתעה.ריחו וקולו של המוות הקפיץ את ליבה,הוא עורר אותה.היא יכלה,באותו רגע,לאכול אדם.אבל היא נידתה את המחשבה המזוויעה ממוחה תוך רגע."יש לי משימה,"אמרה לעצמה."אני לא אתנהג כמו המפלצת שכולם חושבים שאני.קודה מאמין בי,אני יודעת."
לכן אוריינטל שילמה לנהג המעבורת במטבע זהב ששלפה משרוול שמלתה.הנהג הנהן בגולגולתו החשופה נטולת העור וביצע משהו שנראה כמו חיוך.
"אתם יודעים,"אמר בקול צרוד."חיים לא אמורים להיכנס לכאן."
אוריינטל שלפה שני מטבעות נוספים,גלגלה אותם בין אצבעותיה והושיטה אותם לנהג.
"אני בטוחה שנוכל לסדר את זה."אמרה כמעט בלחש.
"את בחורה עם פלפל,יהיה לי תענוג להשיט אותך עכשיו,וביום מן הימים."
אוריינטל חייכה חיוך מאולץ שהסתיר צרחה ועזרה לקודה להיכנס למעבורת.
"אפשר לעשות קסמים או כשפים בעולם המתים?"הוא שאל בלחש.
אוריינטל יצרה רוח קטנה,בהיחבא."כן,אבל שלא יראו אותך.אנחנו מנסים שיחשבו שאנחנו מתים,ומתים לא יכולים לעשות קסמים,שמור על פרופיל נמוך."
קודה הנהן ושתק.אבל לא עבר זמן רב והוא דיבר שוב."מה זה?"הוא הצביע על העננים המשונים שחצו את האוויר מעליהם.
"אלה,"הסביר הנהג."התקוות של המתים."
"לאן העננים האלה עפים?"
"אל עולם החיים כמובן.ממה חשבת שעשויים עננים? מתקוות.הם מורידים גשם שנותן תקווה לאנשים אחרים."
"עננים לא עשויים ממים?"שאל קודה את אוריינטל בלחש.
"כשאני אהיה שם אני אודיע לך."השיבה המכשפה והביטה אל הנהר מעבר למעקה.

המעבורת עגנה בגדה הנגדית שהייתה,כמה מפתיע,שחורה משחור."אני לא אוהב את כל השחור הזה אוריינטל."אמר קודה.
"אל תתבכיין קודה,אין לנו זמן לזה,בוא איתי."
"בוא ניכנס אל בית המשפט,ונראה איך הדברים עובדים כאן."
"בית המשפט?"
"יש שם שופט ושניים או שלושה מושבעים,הם שופטים כל אדם לטוב או לרע,או לבאמצע,תלוי."
"באמצע?"
"תדמיין שאתה באמצע שדה חיטה ענק."
"לכמה זמן?"
"לנצח קודה,בוא."
בית המשפט היה אוהל שחור וסגול שהזכיר במראהו אוהל קרקס.אוריינטל וקודה התגנבו פנימה והתיישבו בשני מקומות פנויים כדי להביט.
"בית המשפט! הנידון,איקארוס קריילו מעיר האופל.מת בטביעה.כבוד השופט,המלך סקיילו."
ואוריינטל הביטה באימה,במלך הצעיר כל כך,עולה לכיסא השופט ותופס שם את מקומו,כאילו מאז ומתמיד היה שם.לכל אורך המשפט,החווירו לחייה של אוריינטל כנייר והיא רק נעצה את עיניה במלך המדבר ובמבט האכזרי בעיניו הזהובות.כשהמשפט הסתיים,והמלך הכריע לרע ודן את איקארוס לבלות לנצח בגיהנום,רק אז הצטללה דעתה של אוריינטל והיא נזכרה איפה היא ולמה."קודה,המתן כאן,אני הולכת לתפוס שיחה קצרצרה עם השופט."
"למה את חושבת שהוא יענה לך?"
"סמוך עליי קודה,רק תסמוך עליי."
סקיילו ירד מדוכן השופט,ניער את שיערו הארוך השחור היפהפה והביט בבואתו יפת התואר במראה."כן כן אני מקסים."הוא חייך לעצמו והעווה את פניו,מה שגרם לו לצחוק בקול.
"אני תומכת בטענה הזאת."אמרה אוריינטל לפתע,מאחוריו.המלך הבעיר את ידיו ומיהר להתגונן,מכל דבר שלא יבוא.
"שלום סקיילו,האם התגעגעת אליי?"
"אוריינטל זו…זו את?"האש שככה בידיו.
"מופתע הוד מלכותך?"היא התקרבה אליו והניחה את ידה על מותנה.
"את נראית שונה.את יודעת?"
"השיער כן…אני יודעת…"היא חייכה אליו.
"והבגדים."
"עברתי אומה בזמן שאתה הממ…שהית לך בארמון עם אשתך."היא הניחה את ידה על כתפו ומיששה את הבד של הגלימה שלו בכף יד.
"כן אני…את…מה את עושה כאן?"הוא התבלבל לגמרי.
"אני באתי…לחפש נשמה אחת."
"של מי?"
"מאסטר איילה,קוסמת אוויר,שמעת עליה?"היא ליטפה את צווארו בכף ידה.
"אני יכול המממ…לבדוק בספר שלי."
"באמת?"
"כן בשבילך אני אשמח לעשות את זה."
"תודה…"היא גיחכה וקירבה את אפה לאפו."אתה מקסים."
הוא נשק לה בעדינות והתפלל בתוך תוכו שהיא לא תירתע.והיא לא נרתעה.היא צחקה."חוצפן…"היא נשקה לו בעצמה.הנשיקה שלה הייתה הפוכה משלו,אלימה,חזקה,כמו האופי שלה.
"אני מפריע?"שאל קודה ממפתן הדלת.אוריינטל הפנתה אליו את פניה אבל לא הסירה את ידיה מהמלך."המממ תן לי איתו עוד שלוש דקות טוב?"
"רק אל תאנוס אותה בינתיים."קודה צחק וסגר את הדלת.
"חמוד החבר שלך."סקיילו העביר את אצבעותיו בשיערה של אוריינטל.
"הוא לא החבר שלי טיפשון."
"אה לא?"
"נראה לך שהייתי יוצאת עם אחד כזה?"
"לא…וחוץ מזה לפי ההיכרות הקצרה שלי איתך יותר סביר שאת תאנסי אותי מאשר להפך."
"איך אתה מדבר?!"היא צחקה.
"כמו שאת רוצה לשמוע."
"מי אמר לך?"
"אני אהמ…מנחש…"
"אתה מנחש נהדר הוד מלכותך."היא נשקה לו.