המלחמה הגדולה-חלק כ\'

השמש זרחה בשעות הבוקר המוקדמות,וחדרה באיטיות אל חדר השינה של המלך והמלכה.המלך,שקיבל את כוחו מהשמש,הרגיש בכך מיד וקפץ את אגרופיו.בכל בוקר לפני הזריחה,הוא ידע,חזרה זו-צ'או מיער קורנהום.
הוא יצא מהמיטה,לבש חלוק והתגנב אל חדרה של הנסיכה,היא ישנה שנת ישרים.הוא נכנס פנימה בשקט והביט בה,ישנה,אין סיכוי שלא.הוא משך את השמיכה והטיב את מיקומה לפני שיצא.
המלכה עצמה ישנה את שנתה,והוא בדק שגם הנסיך אינו ער.כל הארמון ישן היטב,זה הזמן שלו.מבלי להסתרק או להתלבש,הוא עלה אל עליית הגג,התיישב על הרצפה ופקח את עין הרוחות שלו,כעבור רגע,הוא כבר לא היה שם.
אוריינטל טיטאה במטאטא קרח את הרצפה והחליקה אותה היטב,כיוון שבכל פעם הלכה הרצפה והפכהה מחוספסת יותר ויותר.היא לא ציפתה לביקורו של המלך.שיערה היה אסוף בצמה פרועה,שמלתה מקומת מעט והיא הלכה יחפה.\"הוי…המלך…לא ציפיתי לראות אותך כאן.\"היא קראה ושמטה את המטאטא.
\"הייתי חייב לבוא לראות אותך.\"
\"אותי? למה?\"
\"אני רוצה לסייר ביער קורנהום,אני רוצה אותך בתור המדריכה שלי.\"
\"אותי?\"
\"אותך,את מסכימה לרדת איתי אל היער?\"
\"למה דווקא אני?\"
\"אולי שמת לב,אבל לאנשים בארץ טרייב יש קשר גרוע עם האנשים ביער קורנהום.אבל אני באמת רוצה לעזור במלחמה,אבל אני לא יודע איך,אני לא מכיר את היער.\"
\"למה שלא תעבור את מעבר האגניקאי?\"
\"זה לא פשוט,וכדאי שתדעי שמספר הפעמים שאת יכולה לעבור במעבר מוגבל נורא,אבל אפשר לעקוף את זה דרך עולם הרוחות.אבל רוב האנשים בארץ טרייב מפחדים לעשות את זה,אחרי שהמלך שלפניי אסר תקשור עם רוחות.\"
\"אז למה אתה…עובר על החוקים?\"
\"במובן מסוים,חוקים נוצרו כדי שיפרו אותם,את מוכנה לרדת איתי אל היער.\"
\"מה אתה רוצה לראות?\"
\"מי שני הצדדים במלחמה?\"
\"הכפרים שלי,וצבא לוחמי האדמה.\"
\"בואי נלך לכפר שלך.\"
\"אני צריכה לצאת מהגוף שלי,אחרת יראו אותנו ואז כולם \'מה זה אוריינטל? חזרת? מה את עושה כאן? מי זה הטיפוס הזה? מה יגיד בעלך?\' ובלה בלה בלה.\"
אוריינטל הזדרזה להוציא את רוחה מגופה ולהיות לצידו של המלך.\"אפשר לזוז.\"
אוריינטל והמלך הלו לרדת בזהירות מההר המושלג.\"למה את חושבת שכולם ייבהלו שתרדי? אמרת שאת גרה על ההר.\"
\"אני גרה על ההר כבר המון זמן,שישה חודשים כמדומני.אבל אף אחד לא \"אישר\" לי לגור שם,אני ברחתי.\"
\"ברחת ממה?\"
\"מהמלחמה ומבעלי לעתיד.\"
\"את מאורסת?\"
\"באופן רשמי כן.אף פעם לא רציתי.\"
\"זה קרה גם לי,מניסיון,מתרגלים בסוף.\"
\"איך אפשר?\"
\"זה קרה לי עם המלכה שלי,ואני והיא מסתדרים מצוין היום.\"
\"אני בחיים לא הייתי מצליחה לעשות את זה,אני מניחה שאני מפונקת מדי.\"
\"אל תגידי את זה…בן אדם מפונק לא היה יכול לחיות בארמון עשוי קרח.\"
אוריינטל זינקה מעל אבן מכוסה שלג.\"אולי אתה צודק,בוא הגענו לכפר.\"

אוריינטל והמלך הלכו בראש ובראשונה לביתה."תסתכל."אוריינטל הציצה מבעד לחלון.אמה ישבה על הספה וסיפרה משהו לאחיה ואחיותיה הצעירים,מה שזה לא היה,הם הקשיבו בתשומת לב."הפראים הקטנים לא משתוללים…"הרהרה אוריינטל בקול.
"בואי ניכנס."
הם פתחו את החלון ונכנסו בזהירות לתוך הבית,למזלם,בינג הייתה כל כך שקועה בסיפור,שלא יכלה לשים לב לחלון שנפתח.
"ואחותכם הגדולה,הייתה אחת הלוחמות הכי גדולות של הכפר שלנו.ובכל שאר הכפרים.אייסו,יוקי,ארשי,שיזוקה,קזוקו,אויינזו וסונקיי,כל הכפרים מודים לאחותכם הגדולה,היא הייתה לוחמת נהדרת.כולם מתגעגעים אליה וכולם עצובים נורא ש…"-(בינג מחתה את דמעותיה)-"שהיא לא כאן יותר."
אוריינטל אגרפה את כף ידה."את בסדר?"שאל המלך.
"כמובן כמובן.זאת אמא שלי,ואלה האחים שלי."
"הם נראים עצובים נורא."
"אתה מספר לי? בוא נעוף מכאן.צריך ללכת,יש ישיבת מלחמה עכשיו."
"את לא רוצה אולי…לומר שלום לאמא שלך?"
"עין הרוחות של אמא שלי עצומה כבר שנים."
"אז איך שלך פתוחה?"
"היא סגרה אותה."
המלך שתק ועקב אחרי אוריינטל אל אולם הישיבות.
צ'יף אקווה,המפקדת ג'ין ועוד כמה לוחמות חשובות ישבו סביב שולחן קרח עגול ודנו.
"כל כך חבל על אוריינטל…"אמרה המפקדת ג'ין.צ'יף אקווה,אישה בוגרת יפהפיה,שצמותיה הארוכות הגיעו כמעט עד מותניה,הנהנה בהסכמה.
"ללא אוריינטל בתמונה,כוחותינו יירדו משמעותית.הילדה הזאת הייתה…"המהמה צ'יף אקווה.
"הייתה?!"תהתה אוריינטל.
"המוות שלה היה אנוכי מאוד."העירה המפקדת הוטו."היא השאירה אותנו לבדנו."
"איך את מעיזה?"תקפה צ'יף אקווה."אנחנו לא יודעות מה קרה לה,אסור להאשים אותה,הרוחות יענישו אותך!"
"רוחות…"צחקה הוטו."הרוחות לא יפגעו באף אחד מאיתנו,למכשפות המים יש את הקשרים הרוחניים הטובים ביותר,אני אדע להסתדר עם זה."
צ'יף אקווה נאנחה."אוי הוטו…יום אחד,את תעמדי לפני אוריינטל ותתחנני שהיא תציל אותך,ועל האמירה הזאת,היא תדון אותך למוות."
אוריינטל אחזה בידו של המלך בכוח רב כל כך,שציפורניו החדות ננעצו בבשרה.דם זלג על הקרח והפך אותו אדום,אודם שרק רוחות יכלו לראות.
דמעות זלגו מעיניה,עכשיו כולם מדברים עליה יפה,אחרי שהם חושבים שהיא מתה.
"את בסדר?"שאל המלך.
"בוא! עוברים לצבא האדמה!"היא משכה אותו בכוח.

המלך הוסיף לשתוק,משהו לא טוב עבר על אוריינטל,שבתו תיארה אותה בתור נערה שמחה ומדהימה."הכל…בסדר איתך?"
"הכל מעולה."השיבה אוריינטל במרירות.היא חצתה את שער צבא האדמה בהפגנתיות,אותו שער שלעולם לא הייתה מעיזה לחצות בעולם הגשמי.
"בוא,אתה תראה איך זה עובד כאן."אמרה למלך.
הבעיה הייתה,שהיא לא ידעה מה קרה ביער קורנהום בששת חודשי היעדרותה.
סטאביליס,אחיו התאום של שאנג,ראה את אחיו מתאבל וסובל על לכתה של אהובתו,ולכן החליט לעשות מעשה.
חודשים התחנן בפני אחיו שיפתח,שיבין,שימצא לעצמו בת זוג אמיתית,מצבא האדמה,ושאנג סירב שוב ושוב,אבל גם הסלע האדיר ביותר סופו להישבר,ושאנג נכנע והסכים להכיר את ידידתו של סטאביליס,הין.
נערה יפהפיה וירוקת עיניים,ששיערה החום החלק גלש מעבר למותניה ועורה הלבן היה חלק כחלוק נחל.שאנג תחילה לא האמין שיצליח להסתדר איתה,אבל לאחר כמה פעמים שבה פגש אותה,גילה בה משהו שלא היה אצל אוריינטל,היא יכלה להבין אותו.
היא צחקה מהבדיחות שלו,היא הבינה את החינוך הקשוח שקיבל,מכיוון שגם היא זכתה לכזה,היא לא העבירה ביקורת על התלבושת שלו,היא הייתה כמוהו.
ורצה הגורל,ובאותו היום באה הין לבקר אותו,בדיוק באותה שעה שבאו אוריינטל והמלך סקיילו לפקוח עליו עין.
"אתה תראה,"הבטיחה המכשפה."שאנג הוא נהדר,באמת.הוא לוחם אדמה רחום,ונחמד,וחביב,ונאמן,"ובדיוק כשביטאו שפתיה את המילה "נאמן",היא פתחה את דלת חדרו של שאנג,וראתה אותו נכנע לנשיקותיה של הין.
באותו הרגע,נהרס יותר מתמיד החלום שלה,החלום להתחתן עם שאנג,החזון לשלום,התקווה לעולם של שקט,הכל נהרס ונמס.ליבה לא נשבר,הוא קפא.אותו קרח שריחף סביבו במשך חצי שנה סוף כל סוף חדר פנימה והשתלט עליו.דמעות של צער ובגידה זלגו מעיניה הכחולות,והמלך השקט היה היחיד שראה אותן.רחמיו נכמרו עליה,הוא ידע מה התחושה של אדם נבגד.הוא הושיט אליה את ידו ונגע בזרועה,היא רעדה ודמעותיה הכתימו את השמלה שלה.הוא חבק אותה בזרועותיו ומחה את דמעותיה בכף ידו."את יודעת שהוא לא שווה את זה,תחזרי לארמון שלך ואני אחזור לארמון שלי,נשכח שכל זה אי פעם קרה,ותשכחי שאי פעם פגשת אותי."
מה יכלה אוריינטל לעשות מלבד להסכים?