המלחמה הגדולה-חלק כ״ב

המלך ביקר את אוריינטל עוד פעמים רבות,בכל פעם שהרגיש רע,בכל פעם שחשב שהחיים האלה גדולים עליו.אבל כעבור כמה פעמים הוא שם לב למשהו,היא לא סיפרה לו שום דבר על עצמה,רק התעניינה בו.
לכן ערב אחד,כשהוא בא לבקר אותה,הוא נראה מאושר מאוד,לבוש יפה ועטה את הכתר שלו.בכף ידו הוא החזיק ורד הר געש יפהפה בידו,אותו פרח שאינו נובל לנצח ומאיר את החדר בחום עדין.
״לשם מה זכיתי בביקור הרשמי הנהדר הזה?״אוריינטל סירקה את שיערה הפזור הלבן אל צידו הימני של ראשה באצבעותיה הארוכות.
״אני חושב שקצת…חפרתי לך בזמן האחרון,..״הוא גירד את ערפו במבוכה.
״והפרח בשבילי?״
״הו! כן! כמובן…״הוא הושיט לה אותו.היא חייכה והניחה את הפרח באגרטל עשוי קרח.
משהו במלך הצחיק אותה נורא,הוא היה כמו ילד,גם אם רצה,החיזור שלו היה מעורר גיחוך.סומק כלהבה שטף את לחייו כשפנה אליו.
״איזה חמוד אתה,ההתנצלות מתקבלת.״היא חייכה והזמינה אותו להתיישב בשולחן.
״ובגלל שהצקתי לך נורא בזמן האחרון,הייתי רוצה שתספרי לי על עצמך.״
״מי רוצה לשמוע עליי? אני לא מעניינת אף אחד.״
״את מעניינת אותי,כמו שאני מעניין אותך למרות שאנחנו בכלל לא מכירים.״
״אני מכירה את הנסיכה,אז אני מכירה אותך.ואני סולחת לך על כל מה שעשית לה בגלל ש…אם אני מאמינה שמישהו יכול להרוס חיים,אפשר גם לתקן לו את החיים.״היא חייכה.
״חסרים לנו אנשים חכמים כמוך בארץ טרייב…אבל אני באמת רוצה לשמוע עלייך.״
״מה יש לי לספר לך? אהבתי רק שני אנשים כל החיים,אחד ראית…הוא בגד בי והשאיר אותי לבד.והשנייה…מגיל צעיר אמא שלי לא הבינה שאני יכולה להגן על עצמי,שאני רוצה להיות לוחמת.אבא שלי לא סבל את בעיית הקרח שלי אז שניהם עשו לי חיים קשים.אני מניחה ש…האדם היחיד שאהבתי וידע לאהוב אותי בחזרה הייתה סבתא שלי.סבתא שלי הייתה אישה…קדושה.האישה הכי טובה שפגשת ו…ויום אחד היא פשוט קיבלה את ה…ה…מחלה הזאת.קדחת האטלנטיס.העור לבן,השיער לבן,העיניים לבנות.היא נראתה כמוני,רק חולנית.
בשלבים המתקדמים היא כמעט ולא זיהתה אותי.והיא הייתה האישה היחידה שאהבה אותי בכל העולם הזה,האדם היחיד שידע להחזיר לי אהבה,ואני אהבתי אותה כמו שלא אהבתי שום בנאדם בחיים שלי.והיא הבטיחה לי,היא נשבעה לי ברוחות הקדושות,שהיא תבריא,שהיא תצא מהסיוט הזה ו…״אוריינטל חיבקה את זרועותיה הלבנות הקרות ועצמה את עיניה בחוזקה.
המלך בעצמו הרכין את ראשו וזרם דקיק של דמעות זלג מעיניו ונטף מסנטרו.
״גם אמא שלי היא…היא נפטרה מזמן,כשהייתי בן אחת עשרה…ו…גם אותה תקפה הקדחת הזאת…אמא שלי הייתה אישה חזקה והיא נשארה חזקה עד שיום אחד היא פשוט מתה לי מול העיניים…ואבא שלי…שהגיהינום לא יצר שטן גדול ממנו,היה צריך בדיוק חמישה רגעים כדי לקחת לו אישה חדשה ובדרך גם לי ולאחיי אמא חדשה.״
״כנראה ש…״אוריינטל מחתה את דמעותיה.״שאנחנו יותר דומים ממה שחשבת הוד מלכותך.״
המלך מחה את דמעותיו באצבעותיו הארוכות.״שיא היסטורי,את האדם היחיד אי פעם שראה אותי בוכה.״
״מה…באמת?״
״כן…אני מלך,אני חזק…כמובן.״ציניות הייתה בקולו.
רחמיה נכמרו עליו.היא הניחה את ידה על ידו,שציפורניו החדות חפרו בקרח במאמץ לעצור את הדמעות.
״לפני שאתה מלך,ולפני שאתה אבא ובעל,אתה קודם כל עצמך,אתה יצור אנושי,וזה…זה בסדר לבכות,גם אם אתה הכי חזק בעולם.״היא משכה אותו מהכיסא שלו וחיבקה אותו בחוזקה.
״איך את מצליחה להבין אותי? נולדתי באש הגיהנום,אני מקבל את הכוח מהשמש…אני…אם לא משתלטים עליי אני יכול להרוס הכל ואת…את חופשיה,את קפואה,את…את לעולם לא תפגעי במישהו.איך-״
״אנחנו בני אדם הרבה לפני האלמנט שמגדיר אותנו.״היא קטעה אותו.
״למה את אף פעם לא נותנת לי לסיים את המשפט?״הוא חייך.״התכוונתי לשאול איך אני לא נמאס עלייך,כמו שאני נמאס על כולם?״
״איך אתה יכול להימאס על מישהו? אתה חכם…ואתה מצחיק…ואתה חמוד נורא.״היא פרעה את שיערו השחור.
״היי מה אני הכלב שלך?! את הורסת לי את התסרוקת! נו שעה השקעתי עם המסרק האהוב עליי…״הוא חתם את המשפט העצבני בצחוק רועם ומצלצל כדי שתדע שהוא מתבדח.היא גיחכה ונתנה לשיערו ערבוב אחרון.לאחר מכן הוציאה את הכתר משיערו וסידרה אותו בראשה.״נו? מתאים לי?״
״מאוד.תני לי את זה.״הוא ניסה לקחת ממנה את הכתר אבל היא התחמקה מזרועותיו וצחקה.״אולי תתפוס אותי הוד מלכותך?״היא ביימה קידה מגושמת והתחילה לרוץ סביב האולם.המלך צחק בפראות והחל לרדוף אחריה.הסתבר שהמכשפה הצעירה הייתה אצנית לא רעה בכלל,אבל גם המלך היה בכושר מעולה.לרגע אחד כמעט הניחה לו לתפוס אותה,אך רק כדי למשוך בשרוכי הגלימה שלו ולפרום אותה.הגלימה האדומה העשויה משי השתחררה ונפלה על הרצפה,חושפת את החזה השרירי.
אוריינטל עצרה כדי להביט לרגע,וזה היה הרגע בו הוא לכד אותה.חיבק אותה מאחור באחיזת מלקחיים בכוח אדיר.
״את הכתר,בבקשה.״הוא לחש באוזנה.
״ואיך אני אגיע אליו? שחרר אותי.״
״המממ…לא.״הוא חייך.
״נו אל תהיה שטן.״
״זה בגנים שלי,חבל שלא הכרת את אבא שלי.״
״אתה לא משאיר לי ברירה.״
״תדקרי אותי בדוקרן קרח?״
״יותר נורא.״היא נשקה ללחיו.
זרועותיו של המלך נרפו ואוריינטל השתחררה ממנו.״איך סבתא שלי הייתה אומרת? אהבה אמיתית תמיס גם את הלב הכי קפוא.הנה קח,היה נחמד להיות מלכה.״היא הושיטה לו את הכתר שלו.
״נחמד? סיוט.״המלך הרים את הגלימה שלו ולבש אותה.
״עכשיו אתה סתם מדבר שטויות.״היא צחקה.אפילו המלך הנורא,האיום,השטן,לא היה יכול שלא לחייך למראה של הנערה הצוחקת.שהחיים ידעו להעניש אותה מכל הכיוונים.
״אוקיי אז אני מדבר שטויות.״
״אתה תבוא שוב לבקר אותי?״
״כן,בתקווה שעין הרוחות שלי תישאר פקוחה.״אוריינטל התקרבה למלך היושב,התכופפה מולו וקירבה את אפה אל אפו.״אני לא ארשה אחרת.״היא חייכה.
המלך הניח את ידו הארוכות על לחיי,ועשה את הדבר המשונה ביותר.הוא נישק אותה.
אילו היה המלך מעט פחות חזק,הייתה אוריינטל משתחררת וצורחת ״מה את חושב שאת עושה?!״
אבל המלך אחז אותה בחוזקה וככל שנקפו השניות הכעס שלה נמס והיא נישקה אותו בחזרה,אילו יכלה לפקוח את עיניה הייתה רואה את סומק הלהבה שהציף את לחייה,ואת לחייו כמובן.
אבל כמו בתוכנית אלוהית,באותו רגע בחרה הנסיכה לבקר את חברתה האהובה.החברה הטהורה,שהייתה בשבילה כמו אמא.אבל שום דבר לא הכין אותה למראה של אוריינטל מלטפת ומנשקת את אביה,היא צרחה צרחה איומה,ונרתעה לאחור לפני שצרחה שוב.
״זו-צ׳או!״אוריינטל מחתה את שפתיה הרטובות וניגשה את ידידתה.
״מה את עושה?! אני סמכתי עלייך! חשבתי שאת אוהבת אותי!״צעקה הנסיכה.
״ואני אוהבת אותך,באמת שכן.״
״באמת?! אז סתם החלטת לבדוק לאבא שלי את השקדים עם הלשון שלך! אני סמכתי עלייך כשהכרתי לך אותו! ואת בגדת בי כמו נחש בתוך הקש!״הנסיכה ניערה את אוריינטל ממנה.
״אוריינטל בבקשה…״ביקש גם המלך וקם אל בתו.״ואתה…מילא בי! אבל באמא?! באישה שאוהבת אותך אפילו עם זה שאתה האדם הכי נורא בעולם?! הייתי צריכה לדעת שפשוט אי אפשר לסמוך עליך! אתה הרסת לי את הדבר הטוב היחיד שהחיים העלובים האלה אי פעם נתנו לי!״הנסיכה פרצה בבכי.״שניכם! אתם נוראיים! סמכתי עליכם וככה…אוקיי נמאס לי! אני סוגרת את עין הרוחות שלך אבא! ולא אכפת לי איך תמרר לי את החיים.ואת…אני בחיים לא אחזור לבקר אותך יותר,מעדיפה להירקב לנצח בארץ טרייב! ועכשיו את תישארי לבד! לנצח!״הנסיכה ואביה נעלמו,ואוריינטל פרצה בבכי תמרורים.