המלחמה הגדולה-חלק כ"ה

״תסלחי לי?״קרייסוס נתן לאוריינטל הזדמנות לחשוב מחדש על מה שאמרה.אבל היא הייתה משוכנעת.״אני לא אתחתן איתך.״קבעה.
״אבל את חייבת,אחרת אספר לכולם על הרצח שלך.״
״אתה תספר,וארצי גם אותך,איך זה?״היא חייכה.
״אף אחד לא יסלח לך על זה.״
״לא אכפת לי,כל מי שאני אוהבת נטש אותי ובעט בי כמו כלבה.״
״אני אוהב אותך,אני מוכן להיות איתך לנצח,את חייבת להיות שלי לנצח.״הוא אחז בפרקי ידיה.
״לא! אני לא רוצה מישהו שיאהב אותי ככה.״
״זה שאנג נכון? תגידי כן ואלך להרוג אותו,וככה תהיי שלי.״
״זה לא שאנג מטורף.זה ממש לא שאנג.״
״אז מי זה? תגידי לי ואחסל אותו.״
״אתה יודע מה מצחיק קרייסוס?״דמעות עלו בעיניה של אוריינטל כשנגעה בפצע בליבה.״אני אוהבת מישהו אחר,ואתה כלום בקשר לזה,שום דבר.״היא נשכה את לשונה.
״לא!!!״הוא צרח,״את לא יכולה לעשות את זה! ממני לא הולכים!!!״הוא ירה עליה להבת אש.אוריינטל השליכה על הלהבה זרם של מים וכיבתה אותה.
״אתה לא יכול לי,ועכשיו אני מבקשת שתלך.״
הוא אחז בזרועותיה בחוזקה.״לא! את לא יכולה! את לא תהיי כמו אמא שלי! כמו הו-ין,את לא תעזבי אותי!״
״קרייסוס,קרייסוס,קרייסוס! תקשיב,אני לא אעזוב אותך,אני לא אלך,אני מוכנה להישאר איתך לנצח ולעזור לך,אבל לא ככה,תבין.״
״מי זה?״דמעות הציפו את עיניו השחורות.״רק תגידי לי מי זה!״הוא הידק את האחיזה וגרם לה להרגיש כאילו היא נחנקת.כשהחזיק את ידיה היא לא יכלה לעשות דבר.״בסדר! אני אגיד לך!״היא כעסה,נשמה ונשפה.״המלך של ארץ טרייב,נרגעת פסיכופת?״
״מה?…״
״מה ששמעת,עזוב אותי עכשיו!\"
קרייסוס הידק את אחיזתו אפילו יותר.\"את לא יכולה ללכת…ממני לא הולכים…איך את מעזה לחשוב ללכת ממני!? ממני לא הולכים! מה יש בי שכולן רוצות רק לעזוב אותי?! את…הו-ין…אפילו אמא שלי! אפילו אמא שלי עזבה אותי! לא הייתי מספיק טוב כדי שמישהי תישאר איתי!\"הוא טלטל אותה.
\"קרייסוס אני אשאר איתך אני אשאר איתך,אם אתה מבטיח להישאר איתי.נוכל להישאר כאן ביחד,לעולם לא תצטרך לפחד או להיות בודד שוב.אני מבטיחה אני מבטיחה.\"היא ליטפה את לחיו ושיערו,שהלבינו במהירות מטורפת.
\"אל תגעי בי! את רק צריכה לרדת מההר! וכל הקרח הזה ייעלם ואת תהיי שוב יפה,והשיער יהיה שחור והעור שחום והעיניים כחולות.\"
\"ועכשיו אני…מה אני?\"
\"עכשיו את פשוט מכוערת! את לא מבינה?! את מפלצת! צאי מזה…\"
\"אני לא מפלצת!\"היא התנערה ממנו.
\"את רצחת את אמא שלך!\"
\"אני…לא…רוצחת!\"היא הרימה בידיה דוקרן של קרח והשליכה אותו עליו,משפדת את חולצתו ומרתקת אותו לקיר.
\"לך מכאן! תסתלק! שלא תעז לחזור לכאן שוב! אחרת הדוקרן הבא ייתקע בלב שלך…\"
קרייסוס המס את הדוקרן והסתלק משם,אבל הוא עדיין לא וויתר לה,עדיין לא…
אוריינטל חיבקה את ידיה הקרות הלבנות והתיישבה בפינה,היא ניסתה נואשות לתקשר עם המלך או הנסיכה,אבל העיניים שלהם היו סגורות.
\"קדימה סקיילו תפקח את העין הדפוקה הזאת!\"היא מלמלה.גבישי קרח התקבצו על שפתיה.
\"הוי…מה עשיתי?\"