המלחמה הגדולה-חלק י"ד

עבר שבוע מאז ברחה אוריינטל,ואם להיות כנים,היא כלל לא התגעגעה.היא ישבה בארמון של קרח,ללא אף אדם מסביבה והביטה בהרים.היא ידעה סוף סוף שזה מקומה.
אומנם לא היו עמה בני אדם,אבל רוחות כן.
שש גבירות היער,פרי,אקספלוזיה,אקווה,פלורה,פניקס ואאורה,ביקרו אותה לעיתים קרובות,ואילו זו-צ'או ביקרה אותה בכל ערב.מדי פעם ביקרו אותה גם רוחות אחרות.כדוגמת היי-באו,רוח הנמר או צ'או-צ'או,רוח הנחש.אוריינטל הרגישה נהדר בחברת הרוחות,וידעה שחלק ממנה הופך אט אט לרוח בעצמו.
שינוי עצום חל גם בנסיכה זו-צ'או.מכיוון שביקרה את אוריינטל,לא ישנה בלילות,ובימים הייתה מנומנמת אבל מאושרת יותר מתמיד.אבל היא הרגישה נהדר,סוף כל סוף היה בעולם הזה מישהו שאוהב אותה בזכות עצמה,גם אם הוא רחוק ובודד כמוה.
אומנם לא היה קץ לאושרה של הנסיכה,אך זה היה מה שעורר את חשדו של אביה.
לילה אחד,בשעה שהנסיכה ביקרה את חברתה,נכנס אביה לחדרה.
זו-צ'או ישבה בישיבת לוטוס על השטיח בחדר שלה,בזמן שרוחה הייתה במקום אחר.המלך נחפז אל בתו וטלטל אותה."זו צ'או? מה קורה לך!?"שאלה בדאגה.

בהרים הצפוניים,שיחקו אוריינטל וזו-צ'או בהחלקה על הקרח.
"ספרי לי על ההורים שלך."אוריינטל החליקה סביב עיקול מסוכן.
"ההורים שלי? עזבי,לא נעים."
"למה לא?"
"אמא שלי כל היום מסתגרת בחדר שלה ואבא שלי סתם איש נורא."
"תגדירי נורא."אוריינטל עצרה את החלקתה,הנסיכה עצרה כמה מטרים לפניה.
"דורש שלמות,קפדן,עצבני,לא סובל אותי…"פירטה הנסיכה בשאט נפש.
"אני בטוחה שזה לא נכון."
"אם ייצא לך,תבקרי פעם בארמון אבן האודם אצלנו בארץ טרייב,ותביני למה את נכנסת."
-"זו צ'או? איפה את?!"המלך טלטל את בתו בחוסר אונים והרגיש מחנק מטפס בגרונו-
"את רצינית?"
"כשנולדתי הוא בחר בשבילי את שם שפירושו הוא קללה,היה פחות ברור אם הוא היה כותב לי על המצח 'אני שונא אותך'."
אוריינטל צחקה צחוק כבוש מאמירתה של הנסיכה והתעסקה בשיערה הלבן.
-"נסיכה?! מה קורה לך? לאן הלכת?!"המלך כרע על ברכיו ליד בתו וניסה לפקוח את עיניה,אך כל כשפיו לא הועילו-
הנסיכה רעדה ונפלה לאחור.
"את בסדר זו-צ'או?"שאלה אוריינטל.
"אוף מישהו בבית מתעסק עם הגוף שלי,אני חייבת לחזור."
"למה?"
"את ממש סתומה? את לא יודעת שאם יזיזו את הגוף שלך בזמן שאת נמצאת בעולם הרוחות תהיה לך בעיה לחזור אליו?"
"כנראה שלא,אף פעם לא הייתי בעולם הרוחות."
"לא?! את חייבת לבוא,תגיעי לארץ טרייב.עכשיו אני חייבת לחזור,נתראה מחר מלכת השלג."
רוחה של הנסיכה התפוגגה בעננת עשן.
הרוח חזרה לגופה של זו-צ'או במן הלם.היא ראתה את אביה מביט בה בדאגה,קמטים נחרשו בפניו היפות החלקות.
"זו-צ'או?! איפה היית? הפחדת אותי!"המלך חיבק את בתו.
הנסיכה הייתה מוכת הלם,מה קורה לאביה?
אבל לא חלפו כמה שניות והוא שב לעצמו והתרחק ממנה.
"הלכת לעולם הרוחות,נכון?"הוא אמר בכעס מהול בעלבון.
"כן…?"היא הביטה בעיניו הזהובות.
"את נורמלית!? איש מבני משפחתנו לא תקשר עם הרוחות כבר אלף שנה! איך העזת?!"
"הוא חזר לאופי המגעיל שלו מוקדם מהצפוי…"חשבה הנסיכה בארס."הלכתי לבקר חברה."השיבה.
"למה זה לא מפתיע אותי,שהחברות היחידות שאי פעם יהיו לך יהיו רוחות."
"היא לא רוח אבא,היא מכשפת מים אמיתית ביער קורנהום,והיא מחבבת אותי."
"מחבבת? אותך?"המלך צחק,הצחוק שלו נשמע ממש…רגיל.לא מתנשא או נורא או לועג.
"אין לך חברים!!!"הוא שאג ולהבות אש פרצו מאגרופיו."ולא יקום ולא יהיה אדם שיחבב אותך!"
"אררר למה אתה כל כך…מרגיז?!"
"אני? מרגיז? אני רק מראה לך את האמת."
"אבל למה עכשיו?! ולמה ככה?"
"למה ככה את שואלת אותי? פשוט ככה! אם אני לא אספר לך אף אחד לא יהיה מספיק ישר כדי לספר לך את זה.את יכולה להיתקע בעולם הרוחות לנצח מבחינתי.רק אל תשכחי להגיע להכתרה של אחיך,כי הוא זה שחשוב במשפחה שלנו."הוא יצא וטרק את הדלת.
זו-צ'או אומנם הייתה שתקנית,אבל לא צייתנית,וכעבור פחות משעה היא חזרה לבקר את אוריינטל.
"מי הזיז את הגוף שלך?"המכשפה עמדה בגבה אל זו-צ'או ויצרה צורות בקרח.
"אבא שלי…"זו-צ'או התיישבה על רצפת הקרח.
"באמת? מה הוא רצה?"
"הוא כעס נורא."
"למה?"
"הוא לא רוצה שאני אסתובב בעולם הרוחות.הרוחות ניתקו קשר עם המשפחה שלנו,המשפחה המלכותית,לפני אלף שנים.פעם,מזמן,כישופים של שינוי גיל למראה העין ומסעות בזמן,קדימה ואחורה,היו נפוצים מאוד במשפחה שלנו.אבל אז,המלך פַּאנטוּ הגה רעיון נורא.הוא דיבר על חיי אלמוות בעצם לא סתם כיפוף של תהליך ההזדקנות,אלא ממש היפוך שלו.להפוך את הגיל האמיתי ולשנות אותו.זה נחשב מעשה בזוי כמובן.אנחנו המכשפים והמכשפות,יודעים לשנות גיל רק למראה העין.אבא שלי,נראה אולי כמו אדם מבוגר,אך הוא לא עולה בשנותיו עלייך.ואמא שלי,צעירה אפילו ממך.בכל אופן,המלך פאנטו אומנם השתדל מאוד,אבל הרוחות המיטו עליו אסון וקיללו את כל המשפחה שלנו.מאז,לא תקשר איש עם הרוחות במשפחתנו."
"זה נשמע נורא זו-צ'או.אבל למה אבא שלך לא רוצה שתתקשרי עם רוחות?"
"באלף דורות,למדו בני משפחתי לפחד מהרוחות ולשנוא אותם.אבי רק ממשיך את מסורת אביו,וכמוהו גם אחי."
"איך למדת לסייר בעולם הרוחות?"
"לא למדתי…אפשר להגיד שתמיד ידעתי את זה.כולם אמרו שהדם שלי מיוחד,מעולם לא הבנתי מה הייתה הכוונה."
"רק בשביל ה…פרוטוקול,בני כמה ההורים שלך?"
"אבי אינו עולה על עשרים שנה ואמי בת שש עשרה היא."
"שש עשרה? עשרים? הם נורא צעירים."
"סבי,ג'ונגלו,מת בגיל צעיר נורא.ואבי הוכתר בגיל שש עשרה,הוא לקח את אמי,שהייתה אז בת שלוש עשרה,לאישה,ובגיל ארבע עשרה היא ילדה את אחי הולגר."
אוריינטל התחלחלה מההתנהלות בארץ טרייב.לא מכישופי הדם או ההיררכיה או כל דבר נורא אחר,אלא מהדרך בה הם כובלים את ילדיהם.אם בידי המלכות או אם בידי הנישואין.
"אני לא רוצה שתחיי חיים כאלה,בואי אליי אל יער קורנהום.אני אדאג לך אני נשבעת."ביקשה אוריינטל מהנסיכה.
"הכתר שלי…הבית שלי…הארץ שלי…אני אאבד הכל…אם רק אלך אל מישהו שאוהב אותי…"חשבה הנסיכה בעצב ולא ענתה.