המלחמה הגדולה-חלק י"ג

"זה לא מצחיק זו צ'או,"התחילה אוריינטל אחרי כמה דקות של שקט."שקצת מרחק הופך כל מה שפחדתי ממנו לקטן כל כך?"
הנסיכה חיוך קטן,ליותר מזה היא לא הייתה מסוגלת."תעשי קסם! תעשי קסם!"היא קראה לפתע.
אוריינטל פשטה את זרועותיה קדימה ויצרה מטח של פתיתי שלג שהפיל את עץ הטונג הקרוב.
"חכי,תראי את זה!"אוריינטל התרכזה היטב,וכששוב פשטה את ידיה,יצרה גרם מדרגות שהוביל קרוב לפסגת ההר,כשדרכה עליו,הפך חלק ויפה.
"זה…בטוח?"שאלה הנסיכה.
"כמובן שכן,בואי איתי,אני חופשיה!"קראה המכשפה בשמחה.
בכל צעד שעלתה,גדלו המדרגות וגדלו,כך שיכלה להמשיך לטפס.כשהגיעה לפסגת ההר עצרה,היא חייכה וצחקה והביטה סביבה."הביטי!"היא דרכה בכוח במקום,מה שהפך את השלג לקרח.היא משכה בכוח את ידיה כלפי מטה,ועמודי קרח טיפסו סביבה ויצרו ארמון שלם מקרח."עזרי לי!"קראה אוריינטל.
שתי הבנות כישפו וכישפו ויצרו תקרה יפה מקושטת,אוריינטל הורידה ממנה נברשת עשויה קרח,כה זוהר היה עד שדמה לבדולח.
"אני לעולם לא חוזרת חזרה! העבר נמצא בעבר!"היא צעקה,היא הסירה בתנופה את טבעת הנישואין שלה והטיחה אותה בקיר.במאמץ קל היא שחררה את התסרוקת משיערה ונתנה לו שוב להיות פזור,כמו שלא עשתה זמן רב.עורה הכהה הלבין ושיערה השחור הפך לבן.
"מה קורה לך?"שאלה זו-צ'או בדאגה.
"הקרח,הוא חודר לנשמה שלי,"הסבירה אוריינטל בשמחה.היא גררה את זו צ'או אל המרפסת.
"כאן אני עומדת,ולנצח כאן אשאר.שהסערה תבוא ותנסה! שום קור שבעולם לא יזיז אותנו מכאן."

רק למחרת בבוקר החלו החיפושים אחר אוריינטל.השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים והשמועה על "הלוחמת הגדולה שאבדה" הגיעה גם לאוזניו של שאנג.ליבו רעד בקרבו והוא מיהר לגייס את כל שאר חברי הפרלמנט.
הוא נקש באגרופו על השולחן וניסה להשליט סדר בפרלמנט העצבני והמודאג.
"משהו קרה לאוריינטל שלנו,חייבים לחפש אותה."בפעם הראשונה,קרייסוס התעקש בחריפות על משהו.
"תירגע קרייסוס,צריך לחשוב היטב,צריך לחשוב איפה היא יכולה להיות."ניסה שאנג.
"אני בכלל לא מקשיב לך.אני חייב להגיע לאזור הצפוני.אני מכיר את אוריינטל,היא בטח ברחה להרים."
"להרים? קרייסוס השתגעת.אחרי הכל זו אוריינטל,היא לא תעזוב את פתח הבית שלה."
"אתה אולי לא יודע,אבל בת הזוג שלך מזה שנתיים כל כך אוהבת קרח,שהיא מוכנה לחיות באיגלו.רק לי היא סיפרה,שאף אחד לא ישמע,כמה קשה לה עם הקרח שמתפרץ ממנה,ואני מבין אותה.אני חייב להבין אותה.היא בהרים,אני אומר לכם."
"המועצה דוחה את בקשתך לחיפוש בהרים,נקודה."שאנג הכה בפטישו על השולחן.
קרייסוס פקק את מפרקיו,לא היה לו שמץ איך יציל את חברתו היקרה לו מכל.

הוא ישב בחדרו המצוחצח במנזר האש וחשב לעצמו."איפה הנערה הזאת יכולה להיות?"
את אוריינטל הכיר מאז גיל חמש,מהרגע הראשון הוא אהב אותה.היה משהו רגוע וקריר בילדה הזאת,שפרט מיד כל כל נימיו.כשמתה אמו האהובה,הוא מיהר לשלוח לה מברק והיא לא איחרה לבוא לבקר אותו.מאז ומתמיד אהב אותה,אבל ליבו נשבר כשאמו מתה.לכן היה קשה להגיד שהוא נשבר כשהתאהבה בשאנג.הוא רצה לשמוח בשבילה,אבל לא יכל,הוא רצה להיות עצוב ולרחם על עצמו,אבל גם ניסיון זה עלה בתוהו,כל שנותר לו הוא לנסות להיות שמח בשבילה,אך זו,הייתה המשימה הקשה ביותר.