המלחמה הגדולה-חלק ט"ז

אבל זה לא היה נכון.
עם עלות השחר יצאו קרייסוס והו-ין על הבלאד-הנטר של אביהם אל הצפון.
"כמה זמן אתה מכיר את אוריינטל?"שאלה הו-ין.
"שבע עשרה שנה."
"יצאתם פעם?"
קרייסוס כמעט הפיל את המושכות מידיו."מה?! לא!"
"אבל אתה אוהב אותה."
"היא החברה היחידה שלי."
"מה עם קודה ושאנג?"
"הם חלק מהפרלמנט,אני חייב להסתדר איתם."
"הם מרגיזים?"
"כמעט כמוך."חיוך הבליח בפניו.
הו-ין חיבקה את גבו של אחיה,שישב לפניה."למה הם לא באים איתנו?"
"הם לא רוצים."
"למה לא?"
"הם לא מאמינים שהיא שם."
"אתה אומר לי…שכל המסע הזה יכול להיות לשווא?"
"כן."
"נחצה את כל היער סתם?"
"כן."
"אני שונאת אותך אח גדול."הו-ין צחקה.
"זה הדדי.אבל זה בסדר,את תלכי לעיר האופל ואני…אמממ…"
"תקבל את מותך הקרב בידיי אבא?"
"סביר להניח,הוא בכלל רצה שאני אשכנע אותך להישאר."
"להישאר?!"התחלחלה הו-ין.
"כן,אבל לא יכולתי."
"הייתי הורגת אותך."
"אני יודע,הוא יהרוג אותי גם בגלל שלא שכנעתי אותך להישאר,וגם בגלל שברחתי איתך.רק שתדעי שאני מוריש לך את המברשת שלי."
"אני פשוט מתרגשת מהמחווה."
"כן תמיד הייתי נדיב.מה עם החברות שלך קסאי והונו?"
"לא אמרתי להן להתראות."
"למה לא?"
"כי לא רציתי."
"למה?"
"איזה קרציה אתה.לא רציתי להגיד להן להתראות כי הן היו משכנעות אותי להישאר."
"למה שתקשיבי להן?"
"הן חברות שלי,לי יש חברים בניגוד אליך."
"אאוץ',נקודה רגישה."
"אני יודעת,לא אמרתי להתראות אפילו לא לאם המנזר טו-צ'י."
"חשבתי שאת אוהבת אותה."
"אני נורא אוהבת אותה."
"האומנם?"
"אותו עניין,היא הייתה משכנעת אותי להישאר."
"את חייבת להפסיק להתעניין במה שאחרים אומרים לך."
"ואתה רוצה שאהיה כמוך!? כמו קקטוס?"
"מה הקשר לקקטוס עכשיו?"
"אוגר הכל בפנים ועד שלא חותכים אותו,הוא לא משחרר."
"מה צמחים עכשיו? שמעתי שבצבא האדמה מחפשים לוחמת,לנווט לשם?"
"שלא תעז,תמשיך צפונה."
"אני לא מאמין שאני אומר את זה,אבל תודה לאל שאת כאן איתי הו-ין."

רק בשעות הערב של היום למחרת הצליחו האחים להגיע לצפון,אבל לפני כן נאלצו לעצור בכפר של אוריינטל,לקחת אוכל.בינג,אמה של אוריינטל,שמכרה ירקות בכיכר השוק,שמה לב אליהם.
"קרייסוס?"היא צעקה.
"כן גבת בינג?"קרייסוס התקרב לדוכן כדי למנוע תשומת לב מיותרת.
"מה מעשיך כאן בצפון?"שאלה בינג.
"אני באתי…לחפש את אוריינטל."
"אוי תודה לרוחות הקדושות.איפה אתה עומד לחפש?"
"בהרים."
"איפה שאר החברים שלכם?"
"הם…לא רוצים להאמין שהיא שם."
"אתה אמיץ נורא בחור צעיר.אם אוריינטל לא הייתה מאורסת…"
"מה שלום…הארוס שלה?"
"שיידי צ'ן? דואג מאוד,תודה ששאלת."
"הו-ין? אנחנו צריכים אוכל,את חושבת שיקבלו כאן מטבעות של האזור הדרומי?"
שאלתו הגיעה לאוזניה של בינג."קחו מה שאתם צריכים,ותחזירו את הילד הזאת."
"תודה לך…"קרייסוס והו-ין לקחו את מבוקשם ומיהרו לטפס על צ'ימה-טקי,הבלאד-הנטר שלהם.

בשעת לילה מאוחרת מאוד,הגיעו האחים אל הרי הצפון.הם נאלצו להשאיר את צ'ימה-טקי למרגלות ההר.קרייסוס הבעיר את כף ידו באש כלפיד ומשך את אחותו במעלה ההר."איך נמצא אותה?"
"מה זאת אומרת?"
"היא נערה אחת על קילומטרים של שלג וקרח,איך נמצא אותה בלי למות קודם?"
"אל תדאגי,אנחנו נמצא אותה."
"מה צריך לחפש?"
"בחורה?"
"אררר אתה לא עוזר לי."נאנחה הו-ין.
"אני יודע,פחות לברבר יותר לחפש!"
"היי קרייסוס! מצאתי!"
"מה מצאת כבר?"
"טוב תראה אני חושבת שאם פתאום אני רואה ארמון של קרח,סביר להניח שגר שם מישהו."
"מה?!"קרייסוס הביט לכיוון שאליו הביטה אחותו.
זוהר לאורם של הכוכבים,גבוה וקפוא,עמד הארמון של אוריינטל.צריחים מחודדים של קרח נשלחו ממנו אל השמיים ומדרגות גדולות וחלקות של קרח הובילו אליו.
"על החיים ועל המוות."קרייסוס הניח את כף רגלו על המדרגה הראשונה.