המלחמה הגדולה-חלק ד'

זה היה לילה קר מאוד,בארמון.אבל לא ביער קורנהום.רחוק משם.
אם תעברו בסיס צבא האדמה,את עיר האופל,את שדה הפרגים הקטלנים ולבסוף גם את מקדש האוויר,תגיעו למעבר אגניקאי.מעבר אגניקאי הוא מעבר צר ויבש,ורוב האנשים יעדיפו להתרחק ממנו,כמובן.
אבל מי שאמיץ מספיק כדי לחצות את כל היער ואת מעבר אגניקאי,מגיע למקום מדהים.
ארץ טרייב ,שנקרא גם היאן-דה-אימאן,הצד האפל.אומנם לא היה שום דבר אפל בארץ טרייב,אבל הרבה קראו לה בגלל המיומנות האפלה של שוכניה,כישופי דם.ארץ טרייב הייתה ארץ מכשפות ומכשפים,לא היה בה בן אדם אחד רגיל.רוב מכובדיה,ובפרט המשפחה המלכותית,ידעו לכשף דם של יצור חי,לשלוט בו,להזיז אותו כרצונך,לכפות עליו את רצונך.זו הייתה המיומנות החזקה והאפלה ביותר הקיימת,לאחר הדבר הנורא ביותר,שלא ברא השטן,כשפות מוות.
כשפות מוות הייתה הדבר הנורא ביותר שקיים,גיהנום של פחד ובושה,ובעיקר נידוי.כשפי המוות יכלו לשלוח קרני מוות,בדיוק כשם שקוסמי אוויר ידעו לשלוח סילוני אוויר.קרני המוות הרגו כל מה שבדרכם,בלי לרחם.
למזלם של תושבי יער קורנהום וארץ טרייב,בכל רגע נתון היה בעולם כשף מוות אחד בלבד,ולפעמים כשף המוות היה עובר חיים שלמים בלי להיות מודע לכוח שלו.כאשר לא היה כשף מוות בעולם,היו נתונים כל תושבי יער קורנהום וארץ טרייב לחסדי מכשפי ומכשפות הדם,שלפעמים לא הראו טיפת רחמים.

באותו לילה,בארמון,קרה משהו נהדר,המלכה אטאלה כרעה ללדת בת צעירה למלך סקיילו.הולגר,הבן הבכור,והמלך סקיילו הגדול בעצמו סביב מיטתה.כשהנסיכה הצעירה נולדה,שלחו המכשפים המלכותיים לאוויר זיקוקים בעזרת מטי הכישוף שלהם.המלכה אטאלה חיבקה את בתה ונשקה לה.תינוקות של מכשפות,כדוגמת הבת החדשה,נולדו כמבוגרים הרבה יותר מתינוקות של בני אדם.מראה היה כשל תינוקת בת חצי שנה לפחות,והיא כבר הביטה בכולם בעיניה הגדולות הכחולות והתעסקה בשיערה החום."שמה יהיה זו-פו,ברכה."קבעה המלכה.המלך והנסיך הנהנו בהסכמה."אני רוצה לראות אותה."קרא הנסיך הולגר.הוא ניגש אל התינוקת ונגע במצחה בעדינות."היא קרה."הוא אמר פתאום."כמובן שהיא קרה."אישר המלך סקיילו.
"למה?"
"היא נולדה באלמנט המים."
"איפה היא נולדה?"תמה הנסיך הצעיר.
"מכשפים נולדים במחזוריות לפי גלגל האלמנטים.אתה נולדת באלמנט האדמה,ואני לפניך נולדתי באלמנט האש.אבא שלי,סבא שלך,ג'ונגלו,נולד באלמנט האוויר.זה מתגלגל."
"היא תמיד תהיה כזאת קרה?"
"היא תהיה קרת רוח,כן.כמו שאתה תהיה יציב."
המלכה אטאלה חייכה.היא הושיטה את ידה אל שרביט הזהב שלה והתכוונה להדליק להבה קטנה וכחולה,למען בתה החדשה.היא נופפה בו קלות,שום כלום.היא הביטה בשרביט בחרדה.
"את בוודאי חלשה,נסי שוב."הציע המלך.
המלכה ניסתה שוב,אפילו לא ניצוץ.

בימים הבאים הבינו המלך והמלכה שהיה שם יותר מתשישות קלה.למלכה אטאלה הייתה בעיה רצינית.
המרפאת,און ג'ין,באה כדי לרפא את אטאלה,שום דבר.למלכה הצעירה היה מן חסם בוך הגוף שלה,דבר נורא שחסם לגמרי את יכולת הכישוף שלה.מכשפות ומכשפים שנולדו באלמנט המים,כמו אטאלה,קיבלו את כוחם מהירח ובגופם היו כמה ירחים קטנים.הירח המרכזי היה בבטן.והירח הזה היה מנופץ והרוס,משהו הרס אותו.און ג'ין קבעה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים,לידת הבת החדשה הרס את יכולת הכישוף של המלכה,שלעולם לא תוכל לכשף שוב.המלך סקיילו העצוב,הכועס והפגוע,שינה את שמה של הנסיכה.היא נקראה זו-צ'או.קללה.