המלחמה הגדולה-חלק ג'

הסיפור *הזה*,מתחיל בכפר מכשפות המים,בביתה של אוריינטל.היא הייתה אומנם האחות הבוגרת,אבל צעירה מדי מכדי לגור לבד.היו לה חמישה אחים ואחיות,שהייתה צריכה לטפל בהם יחד עם אמה,בינג.מרוב טיפול ועזרה,לא היה לה כמעט זמן משל עצמה כדי לצאת ולהתאמן עם צ'יף אקווה,שהייתה המאסטר שלה.כבוד גדול,כמובן.בינג מעולם לא רצתה שהבת שלה תלך להילחם.ביסודה היא חשבה שמלחמות זה לגברים,ושהכפרים שלהם טועים.אבל לאוריינטל,על אף מראה הרגוע,הייתה נפש חזקה ותוססת,והיא לא יכלה לשבת בבית ולבשל כל היום,היא פשוט לא יכלה.כנראה שהיא הייתה מיוחדת.אבל בקרוב,עמדה אוריינטל לחגוג את יום יום הולדתה העשרים,וזה אומר שהיא תוכל להינשא.היא ידעה היטב,שברגע שתהיה כשרה לנישואים,אמה תמצא לה חתן.היא הייתה נחושה לסיים את המלחמה משתי סיבות,אם כך.
ראשית,להיות חופשיה להינשא לשאנג,ושנית,להוכיח לאמה שהיא אינה צריכה בעל שיגן עליה.
"אמא,אני צריכה לצאת להתאמן."אמרה אוריינטל.
"הישאר עוד קצת אוריינטל,אני צריכה עזרה עם אחייך ואחיותייך."השיבה אמה.
"אבל יש לך את אבא."התגוננה אוריינטל בתוקף.
"אבא בדיג עכשיו,צריך מישהו שיביא אוכל לבית שלנו."
"ואני צריכה להיות באימונים,צריך מישהו שיגן על הכפר שלנו אמא!"
"שוב המלחמה? זה לא העסק שלך,ואת לא תוכלי לעצור אותה,אז תשבי בבית ותעזרי לי.חבל על הזמן שאת מבזבזת באימונים."
"אמא! איך את יכולה להגיד דבר כזה?! מסורת המלחמה היא מסורת של הכפרים שלנו כבר אלפי שנים,וזה כבוד גדול להיות מכשפה לוחמת."
"כבוד? את לא תלכי להילחם בשום לוחם אדמה מופרע,וזה סופי."
אוריינטל נאנחה.מה הטעם? אמא שלה אטומה.

באותו הזמן,בהרי המזרח,רחוק מאוד מאוריינטל,התאמנו קודה ואיילה יחד.קודה זרק ברקים,כמו שרק הוא ידע לעשות,ואיילה התאמנה בשימוש ביכולות ההיי-ביי שלה,ובניצול שתי הרוחות יחד.
"את חייבת ללכת יחד עם חולית הליוס?"שאל קודה.
"כמובן,"איילה שלחה סילון של רוח שחורה ולבנה."זו חובתי ושליחות גדולה.בתור היי-ביי,אני חייבת להגן על קוסמי האוויר ולשמור על האיזון."
"ואני אלייסטרס,אז מה? יש גם פאקוום בכפר מכשפות המים וסאטייה באזור הגעשי.לא כל האחריות צריכה להיות על כתפייך איילה."
איילה עצרה את פרצי הרוח ששלחה."למה אתה מתכוון קודה?"היא שאלה.
"אם יקרה לך משהו…אני חושב ש…כולם יהיו עצובים,במיוחד אני איילה."
היא חייכה."הו קודה,אל תדאג לי,לא יקרה לי שום דבר.אמא שלי,סטורם,תמיד אמרה שלפעמים,צריך להקריב הרבה מעצמך בשביל אנשים שאתה אוהב."
"בשביל מי את הולכת איילה? את לא מכירה אף אחד בצבא האדמה או בכפרים הצפוניים."
"אני הולכת בשבילנו,בשביל קוסמי האוויר.אתה יודע שמלחמות זה פשוט מנוגד לאופי שלנו,וזה לא מתאים לנו.אני רוצה להראות לכולם שגם אני,הקטנה,הצעירה,יכולה לעשות משהו."
"אז אני רוצה לבוא איתך!"הוא קרא.
"אתה לא יכול,אתה לא היי-ביי."
"אבל אני אלייסטרס."הוא מחה.
"זה לא מה שצריך,תאמין לי,מאסטר פנג-באו בא איתנו,וגם ג'ו-פנג,אל תדאג,אנחנו קבוצה של היי-ביי חזקים מאוד.אנחנו נצליח."
"אני כל כך מקווה איילה…"

ובאזור הגעשי,עסק קרייסוס בניקיון אינטנסיבי של החדר שלו.שיערו השחור נדף ריח של חומרי ניקוי וידיו כאבו משפשוף.אחותו,הו-ין,נכנסה לחדר שלו.היא הייתה בת חמש עשרה וצעירה ממנו בשמונה שנים."צאי מהחדר שלי הו-ין."אמר קרייסוס בשקט,למרות שידע שאין שום סיכוי בעולם שהיא תקשיב לו."מי יכריח אותי? אמא?"
קרייסוס עיווה את פניו כאילו נזכר במשהו לא נעים."אין לך מה לעשות כאן הו-ין."
"דווקא כן,הבטחת שתלמד אותי לשלוט באש."
"לא עכשיו.אני עסוק."
"מה אתה עושה?"
"אני מנקה."
"ואחרי זה?"
"יש לך לבה במקום מוח? יש מלחמה הו-ין,אין לי זמן ללמד אותך."
"בדיוק בגלל זה אתה חייב ללמד אותי קרייסוס.מה יקרה אם מישהו יתקוף את הכפר שלנו? אתה לא רוצה שיקרה לי מה שקרה-"
"תשתקי!"הוא זרק לכיוונה את המברשת.
היא התחמקה ממנה בצעד קליל של לוחמת."בבקשה קרייסוס…"היא התחננה בקול מעושה.
"לא,ועכשיו תסתלקי מכאן הו-ין,לפני שאני אראה לך איך *אני* שולט באש."

"ו…שוב."פקד הגנרל ג'יאנדה.טור של עשרה קפטנים,ביניהם שאנג,זינק ובעט,ושלח סלע ענקי הלאה.
"יפה מאוד חיילים.אתם צריכים להיות מוכנים,אם במקרה מכשפת מים מטונפת תנסה ללכוד אתכם בקסמיה המלוכלכים,תזכרו לבעוט בה רחוק ככל האפשר,כי כל מכשפת מים צריך להרוג מיד."הורה גנרל ג'יאנדה.
"להרוג מיד."חזרו תשעה קפטנים כהד.
"להרוג מיד?"תהה שאנג."למה?"
"אלפי שנות אימונים הביאו את צבא האדמה למה שהוא היום,וקומץ קטן של נשים עם שיגעון גדולה לא יפיל אותנו.המטונפות הקטנות…הן עוד יכרעו ברך בפני הגנרל הגדול טרה."
"יכרעו ברך!"חזרו תשעה קפטנים.
"קפטן שאנג! אתה מקשיב בכלל!?"הגנרל ג'יאנדה התקרב לשאנג בצעדים מאיימים.
"כן הגנרל."אמר שאנג בצייתנות.
"מה עושים כשרואים מכשפת מים?"
שאנג שתק לרגע."הורגים מיד אדוני."אמר לבסוף,הוא נשמע עייף,כאילו הביס את עצמו ולא ידע אם הוא מנצח או מפסיד.
"יפה מאוד,קפטן שיטו,קפטן שאנג,בעיטת סלעים,עכשיו.יש לנו מלחמה על הראש."

יש להם מלחמה על הראש.כמובן.