המלחמה האחרונה פרק 1

הכל התחיל במ"מד של בניין שכבר לא גרו בו שנים, השמים היו אפורים והרגשתי את ריח הריקבון נכנס לי לאף. האזעקה הייתה מחרישת אוזניים אבל גם איתה היה אפשר לשמוע את הצרחות, את הצרחות של האימהות המחפשות את ילדיהן, את הצרחות של אנשים המחפשים את יקרי ליבם,
ואת הבכי, את הבכי של הילד האקראי שתמיד נשכח בחוץ.
בוום!! שמעתי את הפצצה הראשונה מוטלת, וזה רק הגביר את הרעש, בווום!! שמעתי את הפצצה השנייה נופלת.
נהיה שקט הדבר היחידי ששמענו היה הקולות של העורבים הצווחים, ואז דממה, הדממה השנואה עליי מכל.
"מיי, בואי רגע לכאן" שמעתי את אחי סת' קורא לי, סת' הוא אחי הגדול בן השמונה עשרה, סת' הוא הבחור הזה שיש בכל עיר, האחד הזה שכולן מאוהבות בו. יש לו שיער בלונדיני בהיר עם קוצים ועיינים כחולות,
אני מיי אני בת חמש עשרה, יש לי שיער אדום, שסת' תמיד אומר שאיתו זה נראה כאילו השיער שלי עולה באש. יש לי עיינים חומות, הדבר שאני הכי שונאת הממשלה הדבר שאני הכי אוהבת להילחם,
אתם בטח חושבים עוד נערה מורדת שזה יעבור לה עד כמה שנים, אז זהו שלא, אני שונאת את הממשלה ואני תמיד ישנא אותה, למה? אתם שואלים כי הם לקחו ממני את ההורים שלי, כי הם לקחו ממני את הילדות שלי, והכי חשוב, כי הם אלו שגורמים לכל זה.
"מה סת'?" שאלתי "אני צריך שתשמרי על קודה כמה דקות אני מנסה לכוון את הרדיו" הוא אמר.
קודה זאת אחותנו הקטנה היא בת חצי שנה יש לה עיינים בצבע אפור ופלומת שיער בצבע שחור, והיא עוד אחת מהסיבות שבגללם אני שונאת את הממשלה, כשקודה נולדה אני ואמא שלי היינו בתוך מ"מד אחד וסת' ואבא שלי היו במ"מד אחר צמוד אלינו, אבל אחר סת' סיפר לי שכשהפצצה הראשונה נפלה לאבא שלי לא היה מספיק סבלנות כדי לשים מסכת גז למקרה שזו פצצה כימית הוא שם אותה מהר ושכח לסגור את אחת הרצועות הוא יצא החוצה לפני שסת' שם לב ונפל על הרצפה קפוא כמו אבן אחרי כמה זמן שסת' ניסה להעיר אותו ולא הצליח הוא התחיל לדפוק לנו על הדלת של המ"מד בשיא הכוח ואמר לנו לשים מיד מסכות גז ולא לצאת מהמ"מד בחצי שעה הקרובה, שמנו אותם אבל אז ירדו לאמא שלי המים ואז זה התחיל,
אני הייתי חייבת ללדת את קודה, בשבילי זה היה דוחה אבל בשביל אמא שלי זה היה יותר מדי והיא מתה עם מסכת גז על הפנים ועם חצי תינוקת בבטן.
לקחתי את קודה לצד החדר שם ישב החבר הכי טוב שלי פאבל,
פאבל בגיל שלי עם עיינים חומות שיער בלונדיני ומבטא ספרדי שבכל פעם שהוא משתמש בו שנינו מתחילים לצחוק, גם פאבל איבד את ההורים שלו במלחמה, איך? אני לא יודעת אף פעם לא דיברנו על זה.
"כל פעם שאני רואה אותך איתה אני חושב שתהי אמא נהדרת" הוא אמר.
"אמרתי לך מיליון פעם אני לא הולכת להביא ילדים לעולם, טוב לא לעולם הזה" אמרתי
שמעתי מין זמזום ואז מישהו מדבר "הפצצות שנפלו לא היו כימיות אך אנו מבקשים להישאר במקלטים" זה היה השדרן "ייתכן שיהיו הפצצות נוספות בהמשך, נעדכן בעוד חצי שעה"