המלחמה האחרונה | האיש בלבן – פרק 1 (חלק ב')

סהר התקדמה במעלה השביל התלול חורטת את טביעות רגליה יחד עם עוד אלפי טביעות רגליים שעלו בשביל זה. בניגוד לשביל הדייגים הרחב והשומם שממנו היא הגיעה אל הכפר, השביל שהוביל לביתו של ראש מועצת כפר הדייגים היה עמוס באנשים עמוסי מרכולות, בילדים רצים וצועקים. מהשביל הסתפחו עוד שבילים רבים שהובילו אל בקתות עץ חומות ופשוטות. אך הבית שסהר חיפשה עמד בקצה השביל העמוס. בקתת העץ המפוארת רק במעט משאר בקתות העץ בכפר הייתה גדולה ורחבה כדי להכיל את האורחים הרבים המגיעים אליה. מרפסת עץ מרווחת שכנה בקדמת הבית ולפניה חצר קטנה בעלת צמחייה מרובה שסהר יכלה רק לשער שבשאר ימי השנה הייתה ירוקה, בעונה זו הצמחייה הייתה דלילה ומעטה, וצבעה הצהוב השרה אווירת נכאים מדכאת של תחילת החורף הממשש ובא.
סהר התקרבה לכיוון שער שחור וחלוד שניצב לפני החצר, גדר תואמת ונמוכה היצאה משני צידיו של השער הקיפה את ביתו של ראש המועצה, אבטחה מועטת מדי לטעמה של סהר. השער היה פתוח לרווחה בפני הבאים וסהר נכנסה פנימה בצעדים נחושים מתקדמת בשביל החצץ החוצה את הגינה ומוביל מן השער השחור היישר לעבר המרפסת הקדמית של הבית. שלושה מדרגות קטנות הובילו אותה אל תוך מרפסת העץ שבה היו ספסלי המתנה ובהם מספר אנשים שהמתינו בסבלנות לתורם להיכנס לראש המועצה.
יום שלישי בשבוע זהו יום קבלת הקהל הרחב בביתו של ראש מועצת כפר הדייגים, כך נאמר לה. לכן היא הקפידה להגיע דווקא ביום הזה ולהיכנס לביתו של ראש המועצה יחד עם הקהל ולא כנוצרת סוד.
"מי אחרון?" היא שאלה בשקט את אחד האנשים שישבו על ספסלי העץ במרפסת, הוא הצביע לעבר סוף הספסל השני ואמר "אנחנו יושבים לפי סדר הכניסה, את צריכה לשבת בסוף". סהר הנהנה בראשה כאות תודה והלכה לשבת בסוף הספסל השני.
מזלה שפר עליה. היום אנשים מועטים ביקשו להיכנס לראש המועצה מתוך ארבעת הספסלים ששכנו במרפסת רק אחד היה מלא ובשני היא התיישבה כשמחציתו ריק.
הדקות חלפו בעצלתיים כאשר כל כמה זמן נפתחת דלת העץ החומה, מישהו יוצא ממנה והבא בתור אחריו נכנס. אף אחד לא הגיע אחרי סהר לחכות בתור. כך שהיא נותרה לבדה בספסל כשנכנס האדם שהיה לפניה בצעדים מדודים לבפנים וסגר אחריו את דלת העץ החומה.
היא התעטפה בטוניקת הצמר שלה כאשר הרוח החלה לנשוב ביתר שאת, אך הקור האמיתי שממנו היא נשמרה הוא הקור שחיכה לה בתוככי הבית. היא ספרה את הדקות המועטות שחלפו באיטיות מכוונת כרוצה שיחלפו ויעברו כבר אך גם שלא יגיעו לעולם.
לבסוף האדם האחרון יצא מהבית והשאיר אחריו את הדלת פתוחה, סהר קמה באיטיות מן ספסל העץ ונכנסה בפתח סוגרת אחריה את הדלת.
הטרקלין האיר את פניה החיוורות בנרות שעווה שהפיצו אור צהוב ורך לכל עבר, שטיח עבה בצבעי אדמה כיסה את הרצפות ושטחי קיר בצבעי שמיים כיסו את הקירות ושיוו לבית מראה טבעי ופראי למדי.
היא התקדמה על השטיח לעבר הדלת היחידה שהייתה פתוחה בסוף הפרוזדור, בדרכה היא הספיקה לספור שלוש דלתות בלבד, שתיים קטנות מצדה הימני, ועוד אחת גדולה למדי בצדה השמאלי.
היא הגיעה לפתח הדלת הפתוחה ונכנסה בצעדים בוטחים אל פנים החדר הקטן והחמים.
את פניה קידם ראש מועצת כפר הדייגים בשולחנו הרחב העשוי מעץ בהיר "השבח למלך ארץ שלושת החופים, אורידן הגדול" הוא נעמד על רגליו בוחן אותה ביתר שאת בעיניו האפורות, הוא העביר את אצבעותיו על שערות ראשו הלבנות כאשר שם לב לירח הסגול במצחה, הוא כופף מעט את גבו וכרע לפניה "והשבח לנוצרת הסוד" הוסיף ביראת כבוד. "השבח למלך, והשבח לראש מועצת כפר הדייגים" סהר הצדיעה לו כאשר הוא הרים את ראשו לעברה.
חליפת הצמר השחורה והעבה שהוא לבש בחדר שהאח בו הפיצה חום נעים ורך העידה על זקנותו וכך גם תווי פניו הקמוטים. סהר למדה עם השנים לכבד ולהעריך אנשים זקנים בגלל חוכמתם ואוצר הידע הרב שהם צברו.
היא התיישבה על כיסא העץ שהיה מצדו השני של השולחן, ראש המועצה התיישב אחריה בכסאו והתבונן בה בסקרנות גלויה לעין.
סהר העבירה את עיניה על החדר הקטן, הקירות היו מכוסים שטיחים בדומה לפרוזדור, האח הגדולה הייתה ממוקמת בצדו השמאלי של ראש המועצה והפיצה אור צהוב מלבד החום. בצדו הימני היה ממוקם חלון גדול שהשקיף על הימה שהייתה צמודה לביתו של ראש המועצה.
על השולחן נחו מסמכים שונים בסדר מופתי, דפים לבנים ריקים, כסת דיו ונוצה.
ראש המועצה חיכה בסבלנות למוצא פיה של סהר, אך היא הרגישה כאילו המילים נבלעו לה. היא הכריחה את עצמה לחשוב שוב על סיבת בואה והרימה את עיניה לעבר עיניו האפורות והחכמות של ראש המועצה.
"אני סהר. נוצרת הסוד השלישית" ברגע שאמרה את מעמדה המדויק עיניו של ראש המועצה נפערו לרווחה. בכפר הדייגים מעולם לא ביקרה נוצרת סוד. אך מה שיותר הפתיע אותו הוא מעמדה הרם של סהר, נוצרת הסוד השלישית. מעליה יש רק שתי נוצרות סוד נוספות.
"הברכה תחול על ראשך" אמר ראש המועצה באיטיות "מה מביאך אל כפרנו הקט?" הוא שאל בהתעניינות.
"ימים רעים באו על ארץ שלושת החופים" סהר התחילה בדבריה ולא יכלה לעצור עוד בעצמה, היא הגבירה את קולה "באתי להזהיר את כפר ילדותי מפני השמועות ומפני הידע" היא הוציאה אוויר מריאותיה בחרש, אך זה לא נעלם מעיני ראש המועצה.
"כפר ילדותך…" הוא אמר בלחש כמבין דבר "התרצי שאקרא להורייך?" הוא שאל ברשמיות מכוונת. סהר נעצה בו את עיניה הירוקות והנידה בראשה "הגעתי לכאן כדי להביא את הידע לראש המועצה, לא להוריי. הם אינם צריכים לדעת על ביקורי" התוקפנות בקולה הוכיחה לו שצדק בהשערתו. הילדה לא ביקרה בכפר מאז שנלקחה לתפקיד. הוא הביט בה בעצב "אני הוא אדי, ראש מועצת כפר הדייגים, אני נמצא בתפקידי עשר שנים ולפני זה הייתי סגן ראש המועצה הקודם, אלרנן, ינוח על משכבו בשלום, חמשה-עשר שנים" הוא הציג את עצמו כנהוג לפני שסהר תוכל למסור לו את הפרטים. היא הנהנה בראשה בכובד. ועצמה את עיניה.
"מלחמה אדירה עומדת להתחולל בתוך ארץ שלושת החופים, השמועות אומרות שדובר על כך בנבואות של המלחמה האחרונה" היא הוציאה את המילים מפיה באיטיות וגרמה לראש המועצה להתנשף בהפתעה. היא חיכתה מספר דקות כדי שהוא יעכל את דבריה והמשיכה "הידע הוא שצבא אדיר מחוץ לגבול הדרומי מתקדם לכיווננו. צבאו של מי, אין אנו יודעים. אך אזהרות על כך הגיעו משלושת נוצרות הסוד הראשונות במעלה. אריה, נוצרת הסוד הראשונה. דנה, נוצרת הסוד השנייה. סהר, זאת אני, נוצרת הסוד השלישית. כולנו חזינו בצבא האדיר שמתקדם לגבול הדרומי של הארץ. באתי לכאן כדי להודיע לראש מועצת כפר הדייגים על הסכנה המתקרבת לכפרו, וכן כדי להודיעו על חיילי המלך אורידן שיגיעו תוך שבוע אחד כדי להגן על גבול ארצנו" היא סיימה את דבריה ונעמדה על רגליה, ראש המועצה החיוור הדאיג אותה רק במעט, היא הייתה רגילה למראות גרועים יותר.
"אין צורך לומר שכל זאת נועד לאוזני ראש המועצה בלבד, בזמן שהחיילים יגיעו הם כבר ידאגו להתפשטות השמועות הרצויות באוזני אנשי הכפר, לא נרצה להפחיד את אנשיך כל עוד אין סיבה אמיתית לחשש" היא התקרבה לכיוון הפתח וסובבה את ראשה ברגע האחרון "הבא בכנפיך בשורות טובות, ראש מועצת כפר הדייגים" היא בירכה אותו בברכת המסורתית ונפרדה לשלום.
אדי המשיך לשבת על הכיסא רגעים ארוכים לאחר שנוצרת הסוד השלישית יצאה מביתו. אין ספק שהיא עשתה את כל המרחק הרב רק מפני שהיא רצתה להזהיר את כפר ילדותה, ולא מפני שכך נצטוותה. מעולם נוצרות סוד לא נצטוו להזהיר מפני סכנה. מעולם.
הוא החזיק את ראשו בשני ידיו כמסרב להאמין לדבריה, היא דיברה על המלחמה האחרונה בקול רגוע ושליו. אך רבים פחדו ממנה יותר מאשר המוות. רבים וגדולים ממנו העידו על עצמם שהמוות עדיף להם על פני מחזות המלחמה האחרונה. והרגע נוצרת סוד אמרה לו שהיא הולכת להתחיל מהכפר שהוא ראש המועצה שלו. הוא דפק בשני אגרופיו על שולחן העץ בכעס מהול בפחד.
אין ברירה. הוא חייב להגן על אנשיו. אנשי הכפר שבחרו בו לראש המועצה שלהם. הוא חייב להתמודד עם הסכנה.
הוא ניגב את הדמעות שהחלו ליזול על פניו ויצא מחדרו בחולשה גדולה מהרגיל. היום, הוא התבגר בעוד מספר שנים בטרם עת.