המלחמה ברשע ( פרק 7 )

אין ספק, שהרשע קרוב יותר ממה שנדמה לך. הניסיון ללכת למקומות רחוקים כמו ההיסטוריה היה חמוד, אבל חמוד אומרים על כלב, וחמוד זה כל מה
שזה אי פעם יהיה.
רובין בדיוק עשה סדר במקרר של הבית. ביד אחת החזיק קישוא ובשניה מלפפון, שני ירקות דומים להפליא, רק שאחד טעים קר והשני טעים חם. רק שקישוא עבה וגס ומלפפון… טוב, הוא פשוט מלפפון, כהה עם קליפה דקה וחיוך. טוב, אולי את החלק האחרון רובין אמציע.
לא, הם צריכים ללכת למקום קרוב יותר. קרוב יותר מספר, קרוב יותר מאיש. אט אט רובין האמין שהם צריכים להתקרב לליבה הפנימית של עצמה. אבל שלא כמו מדריכין להארה פנימית, אין מדריכים
להארת לרשע, חוץ מזה שהוא בכלל לא רוצה להיות מרושע.

"למה עדים שחורים." שמע אותה אומרת.
"אני חושב שזה סתם סימפטום. שולייה של קוסם שאמורה למשוך את התשומת לב שלנו." הניד בראשו.

וכך מספר ימים עברו, כשהיה כבר בטוח ששלף אולי
את הטריק הכי טוב מהשרוול שלו. להתקרב לבן
אדם מרושע.
אולי הסוד טמון בחיי היום יום? הוא העביר הימים הארוכים והעייפים שלו בניסיון למצוא איזשהו קצה של רמז, בדברים הקטנים. אולי הוא דמיין- התחיל כבר לקוות. אולי לא היו מעולם עדים שחורים. אבל הוא ידע כי העובדה שנכשל במבחן היא לא סיבה מספקת להאמין שאין במבחן הזה קיום.
מבחן של מי בכלל? מי עומד מאחורי זה? שאלות שטותיות ושטחיות דומות לאלה היו קופצות לו לראש מדי יום ביומו. אין היה חכם לעסוק בזה, במשהו אשר לא רלוונטי לשאולו בכלל. הדבר הזכיר לו נסיון להגיע לעצם שנמצאת הרחק מטווח ידו, בלי לנסות לצאת קודם כל מהכלוב שהוא נמצא בו.
מלבד זאת, לא היו הרבה דברים שהתחוללן בראשו. מחשבותיו על ירקות הלכו והתמעטו, אך עדיין לא היה נראה שנשאר הרבה מקום פנוי. גם מחשבותיו על חגים, עפיפונים, ועל סיפור החמד 'ג'ק ואפון הפלא' לא חשב הרבה. וגם לא על ה'יפהפייה והאפון'. וגם לא על 'משוך בגזר'. ולמרות שמדי פעם דימה בראשו את החיטה ממנה קצרו את הלחם של עמי ותמי, דבר שהיה עושה בדרך כלל על מנת להירדם, אפילו שכח להמשיך את הציור של הסנאי מעידן הקרח עם הבלוט שכל כך התלהב ממנו.
מה שכן, הירבה לקרוא את התור של נורמה, התזונאית. והירבה לבקש מקרי, לאחר שלמד את שמה בעל פה, לקבל במתנה ואם זה קשה אז רק ליומולדת, קצוות מהשיער הכתום שלה. ביום רביעי האחרון היה לו את האומץ בפעם הראשונה לשאול אם השיער שלה הוא כזה בגלל שאכלה הרבה גזר. הוא שמע שאנשים שאוכלים הרבה גזר במיץ תפוז הופכים להיות כתומים. הןא סיפר לה שהוא מתעניין בזה כי אולי גם הוא ירצה שיער כזה בסוף, ואולי שיער בצבעים אחרים של ירק, כמו של צנון או סגול עמוק של חציל. היא לא הרבתה לענות לו, למרות ששיפור ניכר עלה מאז שאמר לראשונה את שמה הפרטי.
הוא אפילו שקל פעם אחת לשים את השיר, שגילה בעזרת טום של הלהקה הפמיניסטית 'פטריארכיה זולה', אבל החליט שהנזק יהיה גדול מאשר התועלת שזה עשוי להפיק לאוזניים של המאזינים. וגם לא התחשק לו מכות מקרייג או לשמוע את טום וקרי מזמזמים לו את השיר הזה באוזן כל סוף השבוע. עדיין לא החליט מה יותר גרוע.

באותו סוף השבוע כשהזמין את ג'ון וטום אליו, ומשום מה גם קרי הגיעה, החליט לספר לה כנקמה שהם מקימים כת סודית שמתפללת לאדם החושב שיכול גם לשחק בגמבוי. בשעשוע מה הודיע שיש מבחני קבלה שהיא צריכה לעבור. החברים זרמו אתו בגיחוך אבל לגמרי נטשו אותו כשאמר שהמטלה שלה זה לתרום שיער. במקום זה הם גרמו לה לשים את כובע מלך הג'וקים ולשבת על כיסא רחב, בעוד שהם מסתובבים מסביבה והיא צריכה לדקלם את כל הפתיחה של חייזרים לעד בעל פה. בעוד שהוא ישב בצד והתבונן.
כשיצאו החוצה שמעו את טום צווח. "לא יתכן!" זימר.
השלושה רצן בעקבותיו. הוא החזיק בידו דבר מה.
"מה זה? מה קרה?" שאל רובין בפליאה.
טום נותר שקט.
"תדבר איתנו." ג'ון התחנן.
קרי התקרבה אל האדם העמום והניחה יד על כתפו. הוא הסתובב והניח את קןדקוד ראשו על עצם כתפה, מסתיר את מבטו.
"מצאתי פוג." הוא לחש.
השניים צעדו אחורנית. קרי מצמצה בהפתעה."התגעגעתי לפוגים." מלמל אומלל.
ג'ון פרץ בבכי שקט. רובין הרגיש חתיכה מליבו מתקלפת ונשברת לאט.
"כל כך הרבה שנים…" רובין מלמל. "כל כך הרבה שנים…" נפל על ברכיו.
לאחר הפוגה של רבע שעה בה התארגנו על עצמם, וניגבו את הדמעות, ג'ון שאל בפה מלא נזלת "יכול להיות שהחייזר הקטן שהעלים את זה הגיע לבשלות והחליט להחזיר לנו אותם?"
רובין זרק אליו ערימה של טישו. "אני בהחלט לא יודע, אבל משהו ממש מוזר ועל טבעי קורה כאן."
מאוחר יותר כשחיפשו עוד פוגים בגינה, וכל פעם שאחד מהבנים מצא אחד זעק קריאת אושר, רובין נאלץ לפתוח את הדלת לאיש הכבלים הזקן. הוא היה לבוש כולו באדום, כמו האיש ברמזור. בא אתו מתלמד מעיר. הם חיטטו בתוך הקופסא ואז יצאו מהדלת האחורית. כשחזרו הביט בו איש הכבלים הזקן ברצינות ואמר "איזה בית מוזר. אני לא מבין איך טלויזיה אחת עבדה ולא השניה. תשאל את סבא שלך מה הוא עשה לה, הוא נרדם על הקורסה ולא רציתי להפריע. בכל אופן את הטלויזיה פה תיקנתי."
כשרובין חזר לגינה, הוא ביקש מחבריו להיות בשקט. "יש אדם זר על הכורסה בבית שלי." לחש אליהם.
צמרמורת אחזה בגוף כולם.
"ונראה שהוא…" הסתכל היטב לצדדים לפני "זקן."
טום הבריח צרחה חנוקה. ג'ון הניד בראשו לא מסוגל להאמין. כשהתקרבו עם עלות אל הסלון והציצו מהמטבח, גילו להפתעתם כי לא נמצא שם אדם.
"אני חושב שאני עומד לפתור תעלומה מאוד חשובה."