המלאך שעלה באש- פרק 3
פרק 3: זן חדש
נקודת מבט צ'יירוס
"רוס בבקשה אח שלי," התחנן לוק. עיניו החומות מביטות בי בייאוש ובהתחננות שאני ארחם עליו, עורו היה כהה והוא היה קירח, שפתיו היו דקיקות והוא היה שרירי, זה הפך אותו לנבדק המושלם.
"נבדק מספר שלוש מאות עשרים וחמישה, לוקאס מק'בוגט" הוא שמע אותי מדבר אל מכשיר ההקלטה ואמר במהירות "לא, לא, לא." הוא התחנן לחיו, אבל לא יכול היה לזוז, ידיו היו כבולות ברצועות הדוקות וגם רגליו.
"מטרת הניסוי; ליצור זן חדש אלים יותר, תוקפני יותר, וחסר רחמים. שיקרע את כל המלאכים והזן החדש." אמרתי והעברתי על לוק כמה בדיקות גופניות, העברתי פנס ליד עיניו אישוניו התכווצו והוא מצמץ במהירות.
לקחתי את סכין המטבח שהיה מוצב על מגש כסף. הבטתי בלוק, הוא החל לבכות ולצעוק
"הצילו!"
"לא,לא,לא אף אחד.." אמרתי וקירבתי את הסכין לגרונו "לא שומע אותך." השלמתי את דבריי בנימת טירוף. "העברתי את הסכין על זרועו השרירית, דם זלג מן השריטה העמוקה והוא רצה להיאבק בזה אבל הוא לא הצליח. "הנבדק הוא מלאך, די תוקפני. עם אישיות של מלאך חייתי. מה שהופך אותו למושלם." אמרתי ולקחתי את המזרק במהירות והזרקתי לו את החומר השחור שנמצא שם, כזה שדיכא את מערכת הריפוי שנמצאת בכל מלאך.
הוא ממש זעק לשמיים בכול כוחותיו, כל גופו זז מנסה להתנגד לכאב ולי.
"לא! לא!" הוא צעק כאשר ראה אותי מביא את החומר הירקרק הפעם, לחצתי על הבוכנה מספר פעמים קלות כדי לראות שיוצא החומר מן המזרק הארוך והחד. התקרבתי אליו,
"תתרחק ממני עם זה חתיכת משוגע!" הוא צעק, פלטתי נחירה.
"אנחנו נראה בסוף היום הזה, מי המשוגע האמיתי." חייכתי וקירבתי את המחט אל השריטה העמוקה שלו,
נעצתי את המחט בשריר שלו ולחצתי על הבוכנה בזהירות ובחוזקה ללא שום מקום לטעויות.
"לא! לא!!" הוא צעק והחל לזוז ללא רצונו, עיניו נהיו שחורות לחלוטין ללא שום סימן. שיניו התחדדו, כולם לניבים כמו של מלאך חייתי אבל פעם שריריו גדלו עוד ועוד, עורו החל להיות בהיר יותר ומכונת קצב הלב גרמה לרעשים נוראיים.
"הנבדק בינתיים מגיב דיי טוב למגרופוס, החומר שהזרקתי לו, אני אמשיך לעדכן בהמשך.." קראתי בקול כדי להתגבר על רעש המכונה,
הוא קרע את הרצועות מידיו והביט בי המכונה הפסיקה לצפצף אלא רק עשתה צפצוף אחד ממושך, מה שאומר שהוא מת ושאין לו דופק. אבל עובדה שהוא נושם.
"איך זה אפשרי?" שאלתי בפליאה,
"הנה, קח." הוא אמר בכבדות והכניס את ידו אל תוך חזהו, ממש יצר פצע אחד שלם. הוא לא הניע אפילו עפעף, כאילו הוא עושה את זה ביום יום. הוא שלף את ליבו והשליך על הרצפה.
הוא ניתק את הרצועות גם מרגליו והוא התקרב אליי,
"תספר לי מה עשית לי." הוא אמר בכבדות והתקרב אליי,
"אני הפכתי אותך ליצור חדש, אני התחלתי זן חדש. אני הזרקתי לך קצת מחומר המגרופוס, שהפך את התאים שלך בגוף לתאים שחורים לגמרי, אפלים. זה רוקן ממך את הכאב ולא תוחל לחוש עוד כאב, ובנוסף לזה קיבלת גם כוח פיזי דיי טוב אז אתה לפי דעתי היצור החזק ביותר שנמצא בכל היקום. ועכשיו אם רק תוכל לתת לי קצת מהדם שלך אני יוכל להתחיל לייצר עוד כמוך, ויחד נשמיד את גזע המלאכים." הסברתי לו,
"תעזור לי ואני אעזור לך." הוא אמר בכבדות,
"מה אתה צריך?" שאלתי,
"עוד."
"עוד מהכוח המרבי הזה, אני רוצה להיות בלתי מנוצח. תשיג לי את זה ואני אעזור לך להשמיד את המלאכים."
תגובות (3)
הייתה לי קצת בעיה בפרק הזה.
קודם כל רואים שאתה לא מתחבר לדמות של צ'יירוס. דבר שני בתחילה הוא מופתע, אבל אחר כך הוא נותן לו הסבר שלם למה קורה כאן?
בנוסף בתחילה הוא אדיש חסר רגישות או פאניקה, אך בסוף הוא משדר תחושת פאניקה בהסבר הארוך המפורט מבוהל הזה-לא כל כך מסתדר לי.
אבל (אבל גדול), הכתיבה טובה, והרעיון מעניין.
המשךךךךך
קראתי את שתי הפרקים ביחד אז התגובה תקפה לשניהם: מושלם! אהבתי מאוד!!! היה שווה לחכות!
אני מסכימה עם פליים. היה משהו לא הגיוני במהלכים של שניהם, וגם היה לי קשה להבין את התיאורים, היה חסר פיסוק ולפעמים הם הלכו מהר מדי ולפעמים פשוט לא הבנתי מה קורה.
בסה"כ פרק יפה, פחות אהבתי, הוא היה קצר ולא ברור כל כך… שתדע אבל שהתגובה הזאת היא תגובה בונה בלי שום כוונה להעליב. אני מחכה לפרק הבא!