המלאך שעלה באש- פרק 2

פרק 2: אנג'ל הל
התעופפתי ישירות למקום המוכר אליי ביותר, ביתי.
כנפיי נעו למעלה ולמטה באיטיות, מרימות את משקלי ונעות לכיוון שאני הדרכתי אותם. ביתי היה ממוקם באמצע חורשה, אבי חרט כמה מגזעי העץ על מנת לבנות עם העצים בית, ואם אני לא טועה הבית שלי אמור להיות ממוקם עוד 50 מטרים מכאן, כשהגעתי לאזור ביתי צנחתי בעזרת כנפיי לשם, וכשנייה לפני שנחתי האטתי את מהירותי ונפלתי על כפות רגליי, הם טיפה נדקרו מהאבנים אבל זה לא כאב לי יותר מדיי.
"אוי לא." אמרתי חלושות, הבית שלי היה הרוס לחלוטין, הגג האדום שהיה פעם הגאווה של ביתי נחרב והפך לערמה שלמה של קרשים שנמצאים אחד על השני בסדר אקראי, התקרה נחרבה גם היא ודלת הכניסה נמחצה לחלוטין, מה שהיה פעם הבית שלי הפך לסך הכול ערמה של הרס.
"אוי.. אני באמת כל כך מצטערת." שמעתי את קולה, הקול המעודן והעמוק שלה כעס התגבש במקום עצבות והסתובבתי מידית לעברה, היא לא השתנתה כלל.
שיערה נשאר עדיין אפור בהיר על קו הלבן, נראתה כמו זקנה לטעמי. עיניה היו בצבע אפור טיפה יותר כהה משיערה והם הביטו בי כמו תמיד במבט חודרני ועמוק, כזה שאי אפשר להתנגד אליו. שפתיה היו אותם שפתים שנישקתי בעבר, אותם שפתיים שגרמו לי כמעט לוותר על השפיות שלי. גופה היה רזה ומחוטב.
התקדמתי לעברה, אפילו מבלי לבדוק אם היא ביצעה את החורבן של ביתי כי אין מה לבדוק היא הרסה את הבית שלי. ליפפתי את אצבעותיי סביב גרונה והידקתי את אחיזתי, הרמתי אותה מהגרון והשלכתי אותה על כמה עצים שהיו בחורשה. גבה הכה בעץ והוא נחצה לשניים מהמהלומה היא נחתה על הקרקע ונגררה עד העץ הבא. פרשתי את כנפיי והתעופפתי לכיוונה, מיד היא זינקה מהמקום וחשפה גם את כנפיה, היא התעופפה לכיווני ואני לכיוונה שנינו הגברנו את המהירות ואז התנגשנו אחד בשני בחוזקה. שנינו נהדפנו לשני כיוונים שונים וקמנו על רגלינו.
"אני נשבע לך שאני אחסל אותך, אני אעשה את מה שלא יכולתי לעשות אז!" קראתי בחוזקה, לא לקחתי קצת זמן לנוח. הייתי חייב לפעול מהר.
היא הושיטה את ידה לכיוון השמיים 'אוי לא.' חשבתי לעצמי, ידעתי שמה שעומד לבוא עכשיו יהיה מאוד רע, העננים התקרבו זה לזה ובמקום שהשמיים היו בהירים והעננים לבנים, השמיים נהיו אפורים והעננים כמעט שחורים, ברק צהבהב גדול ורועש יצא מן העננים היישר לכיוונה,
"אוי שיט." קיללתי בשקט, הוא פגע בה והיא הפנתה את ידיה לכיווני, הברק מיד כמו פקודה נזרק לכיווני בחוזקה ובמהירות. לא חשבתי יותר מדיי אז פשוט יצרתי מן חומת מגן עשויה אש לבטני על מנת שיגן מעט, הברק פגע והדף אותי כחמישה מטרים לאחור.
נזרקתי על האבנים ועל העשבים, הם במיוחד אלה שגרמו לפצעים הקשיים שהיו לי, ראשי כאב וידי הייתה שבורה. אני בטוח בזה.
הנחתי את ידי השמאלית על ידי הימינית והחזרתי את העצם למקום, נותן לכוח הריפוי שנמצא בכל גוף של מלאך לרפא את הפצע כבר. לאחר כמה שניות ידי כבר לא כאבה ויכולתי להמשיך להילחם בה.
"תודה שהתגעגעת אליי?" שמעתי את קולה המעודן, לפתע הרגשתי חבטה בגבי ונהדפתי קדימה אך לא נפלתי.
"איך אני יכול להתגעגע למישהי שרצתה לגרום לי להפוך למכונת הרג?" שאלתי בכעס, היא נחתה ממש מולי, כנפיה נסגרו וחדרו לגבה שוב. היא הביטה בי וחייכה חצי חיוך,
"נו באמת, שנינו יודעים שאני עשיתי את זה למענך." היא הניחה את ידה על הלחי שלי, מלטפת אותו. השתדלתי שלא להתפתות אבל שפתיה היו כה רכות שרציתי לפגוש אותן שוב. "שנינו יודעים שאתה עדיין אוהב אותי." היא התקרבה לאוזני ולחשה,
"אנג'ל.." לחשתי,
"את הולכת לספר לי מה קרה לבית שלי ולמשפחה שלי" הגברתי את קולי ליפפתי את אצבעותיי שוב סביב גרונה הארוך והידקתי הפעם חזק יותר …"ולא רק שאת הולכת לספר לי, את גם הולכת לעזור לי למצוא את מי שאני מחפש." הידקתי את אחיזתי ממש חזק שהיא נהפכה כמעט לכחולה, היא הנהנה.
"יופי." אמרתי והרפתי את אחיזתי ושחררתי אותה. היא השתעלה בכבדות ונפלה על הרצפה.
"מלאך חייתי הרס את הבית שלך והרג את המשפחה שלך.." היא השתעלה
"איזה מלאך חייתי?!" קראתי בקול וקטעתי אותה,
היא השתעלה שוב
"סיירוס קלר." היא אמרה בעודה נאנקת.