המלאך השומר שלי פרק ראשון חלק א'- פרק ניסיון.

"איפה אנחנו?" שאלה רוז כשפקחה את עיניה והתנתקה מחיבוקו של ברוק, המלאך השומר שלה.
"יש אנשים האומרים כי זה גן העדן אליו המתים מגיעים, אבל אני יכול בבירור לומר לך שזה 'אנג'ל פאלאס', מקומם של המלאכים," השיב והחווה בידו על כל המלאכים בעלי הכנפיים הלבנות והגדולות וההילות הלבנות והעדינות שסביבם. אחדים מהם טיילו ושוחחו ביניהם, אחדים קראו ספר בהליכה זריזה, ומעטים מהם התעופפו עם כנפיהם מעל כולם.
רוז המשיכה להתבונן על המקום בו שניהם שהו במשך כמה דקות. היא הייתה צריכה להסתגל לאור הבהיר כדי שתוכל לראות בבירור היכן היא. היא ראתה שהכל לבן, שום צבע אחר לא היה מלבדו. ערפל סמיך שזחל בין רגליה ובין רגלי כולם, הרגיש כמו צמר גפן רך ונעים. משמאלה, היא יכלה לראות מלאכים שכורעים ברך לעבר מקום מסוים שלא הבינה ידעה מהו. מצידה הימיני היא ראתה שביל ארוך של לבנים קטנות ולבנות שהובילו לעבר קיר ערפל סמיך שחסם לה את שדה הראיה והיא לא יכלה לדעת לאן הוא מגיע, אם הוא מגיע בכלל לאיזשהו מקום. מולה היא ראתה מלאכים ממלמלים משהו ודלת חומה העשויה מעץ מופיעה תוך מצמוץ בלבד. המלאכים נכנסו לתוך לדלת העץ הפתוחה לרווחה ואז נסגרה בעצמה ונעלמה בדיוק כפי שהופיעה. כל זה היה מאוד מוזר בשביל רוז. לא בכל יום רואים דברים שכאלה.
"המקום שלכם מאוד…לבן," אמרה לאחר רגע בעוד כמה מהמלאכים מסתכלים עליה. מסוקרנים איך בת אנוש הגיעה למקומם ומה היא בכלל עושה שם. לא שזה ממש הפריע להם. היו להם עיסוקים הרבה יותר חשובים מזה.
"כן. האל בחר לנו את הצבע הזה מפני שלבן מסמל שלווה, אור, הגנה, עדינות… אז זה בעצם מסמל אותנו, המלאכים," אמר ברוק.
"זה באמת צבע שמתאים למלאכים," רוז הסתובבה סביב עצמה והרגישה את האוויר הצונן שדגדג את פניה. "תראה, אני אפילו לא שייכת לפה. זה נראה כאילו אני מזהמת את ה…אווירה הלבנה," אמרה בגיחוך. "כנראה זה לא היה היום המתאים ללבוש חולצה שחורה."
"זה לא משנה מה את לובשת. זה פשוט מסורת ללבוש צבע לבן וגם כדי להתאים את עצמינו למקום הזה. את שייכת לכאן, את נבחרת להיות כאן."
היא חייכה חצי חיוך. ספק שמח ספק מתוח. "אז מה הולך לקרות לי?"
"תחילה את תיטהרי במעיין המלאכים. הטיהור יכפר לך על כל מעשייך הרעים מאז שנולדת ויפתח לך דף חדש."
"כמו לידה מחדש."
"בדיוק. ולאחר מכן, בחצות בדיוק, ייערך הטקס שבו תהפכי למלאכית. זהו טקס שעושים אותו כבר מאז בריאת העולם. כך המלאכים…" הוא חשב על מילה מתאימה, "כביכול נולדים."
"מה זאת אומרת? מביאים לפה אנשים כמוני סתם ככה והופכים אותם למלאכים?" שאלה רוז בהרמת גבה. כל הדברים האלו על המלאכים עוד היו חדשים לה.
"לא. זה דיי מורכב."
"אז תסביר לי," ביקשה. "יש לנו את כל הזמן שבעולם."
"אוקיי, אסביר לך בקצרה," אמר ונשען על חומה שצבעה קרמל, אחד מהדברים היחידים, כמו הדלת שצצה כמו בקסם, שלא היו בצבע לבן. "רוב האנשים אשר נרצחו או מתו בתאונה קטלנית והיו חפים מפשע או במיוחד כאלה שסומנו בידי המתנקשים ולאחר מאמצים רבים על שמירתם חיים אבל לבסוף נרצחו, עולים לשמים ומגיעים לפה. הם מקבלים הזדמנות לדף חדש ולחיים חדשים. כאלה שבחרו להמשיך, עושים את הטקס, מקבלים את ייעודם, זאת אומרת-סוג המלאך שהם הולכים להפוך, ומתחילים חיים חדשים כמלאכים. כאלה שלא רצו להצטרף, עברו לעולם הבא. אבל זה לא נוגע אך ורק לאנשים שמתו. זה גם נוגע לאנשים שנמצאים בסיכון גבוה למות וזה רק עניין של זמן, ניתנת להם ההזדמנות להפוך למלאכים. כמובן שזה לא מושלם ולא כל אחד שמת והיה חף מפשע או היה בסיכון גבוה למוות בטוח יקבל את ההזדמנות להפוך למלאך."
"למה?"
הוא נאנח ושפשף את מצחו. "אמרתי לך שזה מורכב, אבל בכל זאת אנסה להסביר לך. לכל אדם ישנו הייעוד שלו בחיים, כמו למשל במה יעסוק בעתיד, האם יהיה טוב או רע וכאלה בסגנון. האדם יכול לשנות את מה שיקרה לו בהמשך אבל לא את הייעוד שלו. לעיתים נדירות הייעוד משתנה במשך השנים אך, כידוע לך, הייעוד כבר נכתב בשבילך. וכאשר הייעוד של אותו האדם הוא להיות רוצח, פושע בן אדם קר וחסר רחמים, איננו מורשים לתת לו את ההזדמנות הזו."
"אבל כל בני האדם עושים טעויות בחייהם," אמרה רוז ונעה באי נוחות. גם היא לא הייתה הילדה הכי טובה בעברה. "זאת אומרת, גם אם הייעוד של אותו האדם הוא לטובה והוא עשה טעויות לא בגודל סדר כזה של רצח או גניבה."
"זאת הכוונה בדף חדש שמעיין המלאכים נותן לך," אמר והנהן.
"הבנתי, בערך."
"את לא צריכה ללמוד את זה בעל פה. אין לנו פה מבחנים על בקיאות בחומר," אמר ופרע את הפוני הקצר והבלונדיני שלה. אחד מחבריו המלאכים של ברוק, גבריאל, מלאך שליח בחיר של האל, קרא לברוק כדי שיוכל לדבר איתו לכמה דקות. "אני צריך ללכת לרגע. תישארי פה בסביבה, אני מיד אחזור."
רוז הנהנה ועמדה דקות אחדות במקומה, סוקרת פרט-פרט ומרגישה כאילו נכנסה לחלום כלשהו על מלאכים. היא אף פעם לא חשבה שמלאכים אכן קיימים. כלומר, פעם היא שמעה עליהם מאות סיפורים לפני השינה מפי הוריה, וכשהייתה קטנה, היא האמינה שמבקרים אצלה בחדר מלאכים. היא סידרה למענם את החדר, ארגנה את שולחנה הקטן ושמה עליו מפה לבנה עם כוסות מיץ שמא יהיו צמאים כשיגיעו. כשגדלה, פחות ופחות האמינה שיגיעו. היא חשבה שזה היה עוד קטע ילדותי שכשגדלים ומתבגרים, מבינים כמה זה היה טיפשי. ולמרות זאת, אמונתה במלאכים שבה. היא כבר ראתה את ברוק בדמותו הרגילה, הכמעט אנושית וכיצד כנפיו המלאכיות פורצות מגבו ומשנות אותו מדמות רגילה לדמות מלאכית בעלת הילה לבנה יפיפייה. ואחרי ששוגרו לכאן, ל-'אנג'ל פאלאס', היא צפתה במלאכים אחרים מלבד ברוק. כבר לא היה לה ספק בקיומם.
רוז סיירה ליד כל המלאכים שהתרוצצו להם מפה לשם. כל אחד ואחד מהם היה יפיפה. זה נראה כי המלאכיות שלהם התעלתה על פגמיהם. כי גם הם, כמוה, היו בני אדם רגילים לגמרי, לפי טענתו של ברוק.
ברגע שהייתה שקועה במחשבות ולא שמה לב לאן היא פונה, היא התנגשה במלאכית בעלת שיער שחור גלי וארוך שהגיע עד לאמצע גבה. עיניה הירוקות הגדולות היו בהירות בצורה כזאת שהן נראו כמו זכוכית העומדת להישבר. על פרק כף ידה הבהיר היא ענדה שעון שהציג הולוגרמה של נער בסביבות גיל השבע-עשרה. המלאכית נדה בראשה ומלמלה במהירות. כשכיבתה את השעון, היא בחנה את רוז מכף רגל ועד ראש. היא הסתכלה על רגליה היחפות, על בגדיה המשונים שלבשה ועל שיערה הבלונדיני שהיה אסוף בזנב סוס מרושל. המלאכית צמצמה את עיניה ולא נראתה מרוצה.
"מצטע-"
"את שד? איך לעזאזל שד הגיע לפה? טוב, בעצם את לא יכולה להיות שד כי לשדים אין גישה לכאן," קטעה המלאכית את רוז ושילבה את ידיה. "אז את בת אנוש. בטח מתת, נכון? כן. אחרת לא היית מתלבשת ככה. כמה תאונות אנשים כבר יכולים לעשות? כאילו, באמת, הם מזה צריכים להיזהר בכביש. אני לא מאשימה את אלה שמתו בתאונה שלא נגרמה בגללם. הם מסכנים באמת. בכל מקרה, אל תסתובבי פה סתם. אני לא יכולה לעזור לך כי זה לא מתפקידי לספר לך על כל הדבר הזה של ההזדמנות שתקבלי. לכי למלאך בכיר שנמצא ש-"
"אבל-" רוז לא הצליחה להשחיל מילה מפיה מפני שהמלאכית לא הפסיקה לדבר במהירות כזאת שאת רוב מה שאמרה אפילו לא הבינה.
"מה הוא מפגר?" ההולוגרמה צצה פתאום והתנוססה עליה נקודה שהבהבה במהירות. המלאכית לחצה על הנקודה האדומה ואז קיבלה תצלום של הנער אותו ראתה קודם, כשרוז התנגשה בה. "הוא עושה את זה בפעם המיליון! כמה פעמים אני יכולה להגיד לו לא לעשות את זה כי זה מסוכן? אני הולכת להשתגע." היא קירבה לפיה את השעון ואמרה, "מיקום."
בהולוגרמה נכתבו פרטים בשפה מוזרה שנראתה לרוז כג'יבריש מוחלט. אלו היו סימנים מוזרים שיצרו משפטים על גבי משפטים אותם קראה המלאכית ולחצה על כמה כפתורים נסתרים בהולוגרמה. היא אמרה בשקט, "עצור את הכל ואל תעשה את זה!"
רוז הייתה מבולבלת. היא לא הבינה מה המלאכית עושה ואל מי היא בכלל מדברת. היא שנאה לא להיות מעודכנת. היא אהבה להיות בעניינים ולא לפספס דבר.
"אני ממש אתעצבן עליו אם הוא יעשה את זה," מלמלה לאחר שההולוגרמה נעלמה והשעון כבה. "אז כמו שאמרתי קודם, אני-"
"היי, אנג'ליקה," אמר ברוק ברגע שהיה לצידה. אנג'ליקה חייכה וחיבקה אותו בחוזקה.
"ברוק, כל כך התגעגעתי אלייך!" אמרה בשמחה וקיפצה לצידו בילדותיות. "אתה לא מבין איזה בעיות ראיין עושה לי. הוא כזה 'אני-מתבגר-ובא-לי-למרוד-בכולם-גם-במלאכית-השומרת-שלי. הא-הא-הא'." אנג'ליקה נסחפה בשובו של ברוק שלא שמה לב שרוז עדיין עומדת לידם.
ברוק עצר אותה ואמר, "כבר הכרת את הנשמרת שלי, רוז?"
אנג'ליקה קפאה במקומה ומצמצה פעם, פעמיים. "זאת היא? שיאו, איזה בושות. לא ידעתי שזאת היא וחשבתי שהיא מתה והגיעה לפה וכזה…" היא נעצרה ונאנחה. "מצטערת, אני באמת שלא ידעתי. אז, היי! אני אחותו הקטנה של ברוק." אנג'ליקה חשפה את שיניה בחיוך לבבי וחיבקה את רוז שלא הבינה דבר ממה שקרה בדקות האחרונות איתה. "את לא מבינה כמה פעמים רציתי לראות אותך -אפילו רק בתמונות- וברוק לא היה יכול כי הוא היה צריך לשמור עלייך באיזה אלף עיניים כי סומנת על ידי אתוס. כלומר, המתנקשים. וגם בגלל זה הוא לא חזר המון זמן לפה אז יצרתי איתו קשר טלפתי. תאמיני לי שגם לזה לא היה לו זמן." שעונה התחיל לצפצף ולהבהב באור אדום עמום. "שהאל ישמור אותו! הוא ממש רוצה להרוג את עצמו. אני חייבת לעוף לפני שהוא יעלה על האופנוע הזה. להתראות." היא חיבקה שוב את רוז, מלמלה כמה משפטים ושער שחור וגדול הופיע לפניה. היא נכנסה דרכו בריצה והשער נעלם.
"אחותך אפילו לא נתנה לי לדבר," אמרה רוז לאחר שתיקה ממושכת.
"אני יודע. היא אוהבת לדבר. אם היא לא הייתה הולכת עכשיו היא הייתה ממשיכה לדבר, על כל דבר שלא היית חושבת." הוא סימן לה לבוא אחריו. "אבל אני אוהב אותה ככה."
"היא באמת חמודה," אמרה רוז. "לאן אנחנו הולכים?"
"לחדר שלי. לכל מלאך יש חדר משלו. יש בו את כל הדברים שצריך. בכל יום הוא משתנה כמו נגיד צבע הקירות, הסדינים של המיטה והרהיטים האחרים והמעטים שיש לנו. וזה מספיק לנו, תאמיני לי," הסביר. רוז הנהנה לאיטה. היה לה דווקא מעניין לדעת איך חדר של מלאכים נראה. פעם היא חשבה שמלאכים אף פעם לא ישנים ושכל הזמן הם מתעסקים בדבר כזה או אחר.
ברוק הוריד את ראשו, מלמל כמה מילים ודלת חומה הופיע ממולם. הוא פתח את הדלת לרווחה ונתן לרוז להיכנס ראשונה. "א-איך זה יכול להיות?" שאלה בתמיהה. מהדלת שהופיעה היא נכנסה לחדר שכלל וכלל לא נראה קשור לאנג'ל פאלאס.
ברוק נכנס והדלת נסגרה אחריו. "זה סוג כזה של קסם מלאכי."