המלאך הנופל פרק 7

פרק 7
נ.מ רפאל
"רפאל ברח!" צעק מיכאל ונאבק בקמרון, הוא היה חזק והוא נעץ את הפגיון בבטנו של מיכאל מספר פעמים, "תמצא את החרב! הדף הריק הוא מפה!!" צעק ג'וני ונאבק עם אימא של לונה .
"לא תישאר כאן אנחנו צריכים עוד כוח!" אמרה אביגייל בעוד שחיצים נורים לאוויר, "אתה תמות!" צעקה לונה וירתה חץ בכתפי הוא ננעץ בדיוק בעצם ויצר חור שם, צעקתי מכאב ונשענתי על עץ שהיה קרוב, דם ניתז לכל עבר ואחזתי בפצע כדי שלא יזהו את עקבותיי
"קדימה אני מאחוריך!" אמר ג'וני ורץ מאחוריי, עם כל הכאב שחשתי המשכתי לרוץ. הבטתי לאחור לונה הייתה מאחורינו, "אני אעסיק אותה לך תמצא את החרב! ברגע שתמצא אותה תדע כבר מה לעשות" הוא אמר ונעצר להילחם עם לונה. השיחים שרטו את עורי ברגליים כרגיל, והזבובים נדבקו לפצע שלי שפחדתי שיזדהם. עצרתי בשפת נחל וקרעתי חלק מחולצתי טבלתי אותו בנהר ושמתי אותו על כתפי, הוצאתי את החץ מכתפי זה שרף ברמות מטורפות. קשרתי את החולצה על הפצע בחוזקה כדי שייעצר הדימום והוצאתי את הדף החלק.

"אני משתגע!" אמרתי ודפקתי את ראשי בעץ הייתי על צוק מרוחק מהקרב והבטתי במפה.
"אין בזה שום הגיון, הדף ריק לחלוטין!" דיברתי כבר לעצמי, ישבתי על הזיז של הצוק והבטתי לשמיים בניסיון למצוא תשובה. "גבריאל, אם אתה שם מקשיב לי אנא עזור לי, הבא לי ישועה והחזר לי את זכרוני!" התחננתי ודמעות החלו לזלוג מעיניי
"אני לא מפסיק לחשוב עליה מהפעם הראשונה, ועכשיו היא נלחמת בזני ובטח כבר הרגו אותה או שהיא הרגה אחרים, עשיתי כמה שגיאות בעבר אני יודע את זה אבל אנא החזר את זכרוני"
"הוא לא יענה לך" שמעתי קול רך ועדין מאחוריי מיד פרשתי את כנפיי ונעמדתי בעמדת מלחמה, כאשר הבטתי בנערה זהיתי אותה מחלומי
"אני זאת שהפלתי אותך" היא אמרה והתקדמה לעברי
"למה?" שאלתי,
"להרחיק אותך מהאמת, זו המשימה שלנו ושל גבריאל" היא נגעה בפצע שלי והרגשתי תחושת חמימות הורדתי את חלק החולצה מכתפי ולא היה שם כבר פצע,
"איזו אמת?" שאלתי מבולבל,
"איני יכולה לומר לך אבל אני יכולה לעזור לך בפענוח המפה, שמי לומינה" היא אמרה ולקחה את המפה בכיסי האחורי
"תחזירי את זה!" אמרתי וניסיתי לתפוס את המפה, ללא הצלחה.
"זה רק כשף קטן הנה ביטלתי אותו" היא נקשה באצבעותיה ומפה נחשפה למול עיניי, "החרב ממש לא רחוקה!" קראתי בקול,
"מה אני אעשה עם החרב?" שאלתי,
"אני שולחת אליך את בתי, מיה, היא תעזור לך להגיע אל החרב" היא אמרה והרימה את ידה ונערה הופיעה פתאום עם עיניים כחולות ושיער שחור, היא הייתה רזה מאוד ועורה היה חיוור על קו הלבן.
"בהצלחה" אמרה לומינה ונעלמה.
"היי אני-" אמרתי ונקטעתי באמצע
"לא מעניין בוא פשוט נמצא את החרב" היא אמרה ויצאה לדרך בעודה אוחזת במפה,
"ואל תיבהל מרקסי" היא הוסיפה,
"מה זה רקסי?" שאלתי והתנפל עליי זאב לבן והחל ללק את פניי,
"זה רקסי" היא אמרה והוא מיד קפץ לעברה והתהלך איתה בצדי הדרך, בעודי מנגב את הרוק שלו.

נ.מ לונה
"תפסנו את כולם" אמרתי, מביטה בהם קשורים זה לזה בחוסר אונים, "עכשיו נכניס אותם לכלא" אמרתי והתקרבתי אליהם אימי עצרה אותי והרחיקה אותי מהם קמרון וקייל שפכו עליהם דלק כול הציידים מלאים בחיוך. "גבריאל, העליונים, וכל שאר המלאכים שלום, אני יודעת שאתם מאזינים למילותיי ברגעים אלה. אני מכריזה מלחמה! תבואו כמה שרק תרצו אפילו שהעליונים יצאו והילחמו בנו. וככל שתשלחו יותר מלאכים לכדור הארץ, ככה יותר מלאכים ייפלו" היא אמר וזרקה מצית לעברם והמלאכים עלו באש.
"קדימה! צאו מהמחבוא שלכם והילחמו בנו!" היא צחקה צחוק מרושע בעודה שומעת את זעקותיהם של המלאכים. 12 מלאכים ירדו מהשמיים והיו מולנו,
"12 מול ארבעה, היכנעו בני בליעל" אמרה המלאכית המרכזית בעלת שיער הזהוב
"לעולם לא!!" צרחה אימי והקרב החל.