המלאך הנופל פרק 3

פרק 3
נ.מ לונה
התהלכתי ברחבי החדר משחקת עם כדור טניס ירוק ושעיר, חושבת על מה אימא שלי אמרה לאבי באותו יום שגרם לי לשנות את דעתי כלפיהם ולהיות ילדה מרדנית וחוצפנית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"הם יבואו בקרוב" היא אומרת ולוקחת לגימה מכוס הקפה שלה, אבי מתהלך סביב עצמו בחשש
"אנחנו לא יכולים לתת לה ללכת, שנינו יודעים שהיא לא תהיה מוכנה לפעילות שכזאת" אמר אבי הוא עצר לרגע מההליכה והעביר בה מבט מצמרר,
"הם ההורים האמיתיים שלה אתה שוכח את זה ג'ורג" היא אומרת ולוקחת לגימה נוספת, לא נראה שנושא השיחה מפריע לה,
"היא עוד לא מאמינה בהם, את רוצה שהיא תצוד אותם?" הוא לחש במהירות,
"אני אף פעם לא הרגשתי כמו אימה האמיתית. אנחנו נשבענו בקעקוע הצייד שלנו אל תשתפן לי עכשיו" היא אמרה והניחה את כוס הקפה על השולחן, היא קמה באיטיות והתקרבה אל אבי באיטיות
"מספיק שאני צריכה לשחק שאני מאוהבת בך, אל תגרום לי גם לשחק שאתה מת אה רגע אם אתה רק תצייץ מילה אחת ללונה אני נשבעת אני אהרוג אותך" היא איימה והייתה קרובה אל פניו של אבי בעצבנות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
רק לחשוב על זה גרמו לי להוריד דמעות
"לונה העונש שלך נגמר!" אימי צרחה מהמטבח, ניגבתי מהר את דמעותיי וירדתי לעבר המטבח בעודי אוחזת בכדור הטניס, "אימא אני יכולה לדבר איתך?" שאלתי בחשש.
"ברור מתוקה אני פשוט עסוקה כרגע, זה יכול לחכות?" היא שאלה בעודה לשה את הבצק,
"כמו תמיד.." סיננתי בין המילים וזרקתי את כדור הטניס בחוזקה על הרצפה.
הלכתי לעבר חדר העבודה של אימי, היא תמיד אמרה שאסור להתקרב לשם ואולי אני יכולה למצוא את האמת עליי, מי ההורים האמיתיים שלי פתחתי את הדלת לאט שלא ישמעו ונכנסתי

נ.מ רפאל
"באמת? פשוט לא ידעתי" הוא גיחך וחזר לקרוא במגזין,
"זו בדיחה מבחינתך?" שאלתי והבטתי בו הוא לא הראה חשיבות כך שזו הייתה בדיחה מבחינתו.
"פשוט לראות את הפנים של מלאכים נופלים כאשר הם מגלים את זהותם זה הורס מצחוק" הוא אמר וחייך חצי חיוך הוא העביר את הדף במגזין והגיע לסופו.
"מלאכים נופלים? על מה אתה מדבר? ואיך קוראים לך בכלל?" שאלתי מבולבל כמו ילד שאיבד את הוריו, התקדמתי לעברו והכנפיים שלי חזרו אל תוך גבי והחורים שנוצרו נעלמו.
"היי התפקיד שלי רק להראות לך שאתה מלאך השאר זה כבר תצטרך לפתור לבד.." הוא אמר וכנפיו השחורות נפרשו בחוזקה, "רגע, חכה אני עוד אראה אותך?" שאלתי, הוא עף באוויר וכנפיו זזות מעלה ומטה הוא חייך לעברי ואמר:
"אל תדאג, אתה תראה" הוא חצי אמר חצי צחק והתעופף לאוויר משאיר אותי לבד שוב רק עם הרבה שאלות.
התקרבתי לעבר המגזין שלו, הוא השאיר אותו על הגזע עץ ויצר אוזן חמור על עמוד מסוים הרמתי את המגזין ופתחתי אותו בעמוד בו הוא סימן הדף היה ריק כולו, דף לבן היה מול עיניי קרעתי את הדף ודחפתי אותו על תוך הכיס במכנסי הג'ינס שלי והלכתי לאן שהרגליים שלי יקחו אותי.