המלאך הנופל פרק 2

פרק 2
נ.מ רפאל
– 10 לאחר הנפילה –
העברתי את ידי הימינית בשערותיי בזמן שאני מתהלך על הדשא הרטוב מטל,
'רפאל' קול קרא מאחורי מיד הסתובבתי ולא היה אף אחד שם מלבד עצים ושיחים שזזים לפי תנועת הרוח.
המשכתי להתקדם מנסה להתרכז בלשמוע צעדים של מישהו שקורא בשמי
'רפאל' הקול קרא שוב רק חזק יותר הסתובבתי ונעמדתי בעמדת תקיפה, לא היה שם דבר.
"מי זה?! בוא הנה לדבר איתי כבר!!" צעקתי והבטתי בשמיים,
'רפאל מאחורייך' הקול אמר והרגשתי בעיטה בגבי ונפלתי. התגלגלתי במורד הגבעה שאני מרגיש עשבים שורטים מעט את מצחי ואת ידיי המורד גלגל אותי היישר על עץ ונתקעתי בו בגב, הרגשתי כאב
'מי דחף אותי?' ניסיתי לתקשר עם הקול, קמתי לאט לאט עד שראיתי דמות שחורה לא הצלחתי לזהות את הפנים אבל היא הביטה בי בזה אני בטוח.
"מי אתה?!" צעקתי, הוא לא ענה רק אחז באקדח חיצים וכיוון אותו לעברי נקודה אדומה הייתה על המקום בו נמצא גופי כאילו כמו כוונת כזאת, זזתי לצד ימין במהירות אבל החץ הצליח לעבור דרך כף ידי ודרך העץ,
צרחתי מכאב והדמות החלה להתקרב אליי, שברתי את החץ והוצאתי את החץ מהמקום בעוד שיש לי חור
רצתי הכי מהר שיכולתי וניסיתי להעלים את עצמי ביער. הייתה שם מערה נכנסתי לתוכה ועצרתי את הנשימה כדי שהוא לא יוכל לראות אותי, הצעדים של הדמות נעצרו ליד המערה הוא רחרח קצת כמו זאב והתקדם לעבר המערה לאט הצלחתי לראות מבט חטוף באדם.
"קדימה מלאכי חמוד, צא החוצה" אמר האדם בתגרות והתקדם לעברי הוא אחז באקדח החיצים שלו וכיוון אותו לכיוון המערה, 'מלאך?' חשבתי לעצמי.
הוא נעמד בפתח המנהרה ואני נעמדתי מולו במרחק של כמה מטרים, עכשיו יכולתי לראות בירור את פניו וגופו השרירי. היה לו שיער שחור פרוע ועיניים בצבע דבש, הוא התכופף לעבר מגפו והוציא משם פגיון זהוב וזרק אותו לעברי במהירות הוא עשה זאת בשבריר שנייה, הפגיון שרט את עורי בכתף אך לא נכנס עמוק מדיי וננעץ בקיר המערה,
"מי אתה?" שאלתי בעודי מתחמק מהחיצים שלו,
"אנשים קוראים לי קייל, יש גם שקוראים לי הצייד, אני מעדיף שפשוט לא תקרא לי" הוא חייך לעברי ורץ במהירות לכיווני הצלחתי להעיף מידו את האקדח החיצים ולתת לו אגרוף בפנים הוא ירק דם מפיו וחייך כך שיכלו לראות את הדם, הוא נתן לי אגרוף בפנים ואז דחף אותי על קיר המערה.
"אתה יודע מי אני?" שאלתי חלושות ונשענתי על הקיר,
"שזה לא יעסיק אותך, אתה עומד למות גם ככה" הוא אמר והוציא את הפגיון מהקיר שהיה לידנו ועמד לנעוץ אותו בליבי,
"לא!" אמרתי ועצרתי את ידו התוקפת הוא בעט בבטני עם ברכו ודקר אותי בגב. הכול נהיה שחור ועמדתי להתעלף עד שראיתי דמות נאבקת בקייל ונותנת לו מכה בפנים מיד היא רצה לעברי ואחזה בחולצתי והתעלפתי.

"סוף סוף התעוררת" הכול היה מטושטש וראשי כאב בחוזקה. הבטתי במי שאמר זאת, נער עם שיער שחור קצר ושרירי ישב על גזע עץ חרוט והשעין את רגליו על גזע עץ חרוט קרוב לעברו והוא קורא במגזין מסוג לא ידוע.
"מי אתה?" שאלתי חלושות וקמתי לאט,
"לא הייתי מציע לך לקום" הוא אמר והעביר דף במגזין הוא הביט בי לכמה שניות, עיניו היו חומות בהירות ברגע שקמתי הרגשתי כאב עצום בגב והרגשתי את עורי מתחיל להיקרע לאט, צעקתי מכאב
"אמרתי לך" הוא אמר בקול מתגרה וחזר לקרוא במגזין, הכאב גבר כאשר הרגשתי שיוצאות מגבי זוג כנפיים צחורות ונקיות, הם נפרשו ורוחבם היה כמטר כל אחד. הרגשתי חזק יותר
"עכשיו אתה מבין למה הוא תקף אותך?" הנער שאל בעודו הביט במגזין, הבטתי בכנפיים והבנתי למה הוא קרא לי מלאכי חמוד, ולמה קוראים לו הצייד,
"אני מלאך"