המלאך הנופל פרק 10

פרק 10
נ.מ רפאל
"רוצי!" צעקתי למיה והצבעתי לעבר הדלת, השדים רצן לעברי וגם הציידים.
"מה עשיתי שמגיע לי את זה?!" צעקתי ופרשתי כנפיים, שד אחד רץ לעברי וניסה להפיל אותי ע"י דחיפה ברגע שראיתי שמיה כבר רחוקה הבנתי שאני יכול להפעיל את הכוח שלי,
'תתרכז, המפתח לכוח נמצא אצלך, פשוט לא ידעת את זה עדיין' הקולות חזרו, עצמתי את עיניי והצלחתי לתפוס לשד את היד לשבור אותה להכות בפניו ולהעיף אותו לאוויר, עיניי זהרו בצבע אדום שטני והרגשתי כוח עצום מתגבר בתוכי כיווצתי את ידי לאגרוף ורצתי לעבר השדים והציידים,
הצוות הראשון שהתקיפו היו השדים, הצלחתי איכשהו לגרום לעוף באוויר רק בעזרת עיניי והטיח אותם ברצפה שוב ושוב, ואז חץ נורה לעברי מאחורי גבי, הצלחתי לתפוס אותו שהיה עוד באוויר
"ככה את רוצה לתקוע לי סכין בגב? לא יפה" חייכתי והתרכזתי בגופה, פתאום הוא התחיל להתקפל ולהיות נתון לשליטתי עצמות נשברות נשמעו ברקע ויכולתי להרגיש את הכאב שלה, זה רק חיזק אותי עוד יותר.
"עזוב אותה מפלצת!" צעקה אימה של לונה וירתה 4 חיצים מאקדח החיצים שלה הטחתי את לונה על הקיר, היא נפלה והתרכזתי בלהביס את אימה, התעלמתי מהחיצים כאילו הם היו זבובים ורצתי לעברה, קייל זינק לעברי
"אתה תישאר שם" אמרתי והצלחתי לגרום לגופו לא לזוז סנטימטר,
"קדימה!!" צעקה אימה של לונה וזרקה את אקדח החיצים,
"עכשיו זה אישי" היא לחשה והתנפלה עליי הצלחתי להכות בפניה ולשרוט את בטנה. היא הצליחה לברוח מאחיזתי ולהכות בפניי.
"אוקי זה כאב" הודתי וחייכתי לעברה, "אבל זה יכאב לך יותר"
גופה התקפל בניגוד לרצונה לחצי ואז התחלתי לסובב את ראשה לאט לאט עד שלבסוף שברתי ל את המפרקת, היא נחתה על הרצפה ונהרגה. השדים החלו לתקוף אותי אבל הרמתי את ידי למעלה וכולם נהרגו ונהפכו לחול, "ואתה" אמרתי ולקחתי את הפגיון הזהוב שלו "זה יתאים לצוואר שלך" אמרתי ושיספתי את גרונו, "לא!!" צרחה לונה,
"מה קרה לך?" היא שאלה בפחד ודמעותיה לא פוסקות,
"מה קרה לי?! מה קרה לך?!" צעקתי וקולי נשמע כפול בהד התקרבתי אליה באיטיות והיא התחילה לרעוד,
"אני השתנתי, הצלחתי להשיג את המפתח לכוחי" הוספתי והבטתי בידיי
"הביטי, הצלחתי להביס צבא שלם בעזרת ידיי החשופות בלבד"
"זה לא אתה, הכוח הפנט אותך!" היא צעקה וקמה באיטיות
"לא! את בגדת בי! בכולנו! הרגת את כול המלאכים לנגד עיניי. רק כי זו מסורת משפחתית" צעקתי בכעס, הוצאתי עליה את כל הזעם והתסכול שהיה לי, "את הייתה היחידה שבטחתי בה, וירקת לי בפנים. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר לשסף את גרונך ולראות אותו נהרגת למול עיניי" צעקתי וכבר הייתי ממש ליד שפתיה.
"אבל אני לא אעשה את זה" סיכמתי בקול רגוע ושלו וצבע עיניי חזרו לצבעם החומות הרגילות.

"נו, הצלחת למצוא את החרב?" שאלתי,
"היא מאחורי הדלת הזאת אבל אני לא מצליחה לפתוח אותה" אמרה מיה ומנסה לפתוח אותה.
"תני לי לנסות" אמרתי ושיניתי את צבע עיניי לאדומות שוב אחזתי בידיות הענקיות שהיו שם בחוזקה ומשכתי אותם הם יצאו מהמקום ונפלו על רצפת השיש, מיה הייתה בשוק.
"איך עשית את זה?" היא שאלה,
"הכוח שלי חוזר אליי" אמרתי ונכנסתי לחדר.
החרב הייתה נעוצה באדמה בחוזקה, אחזתי בה ומשכתי אותה מהאדמה בקלות. היא הייתה קלה כנוצה אך חדה כטפר של זאב.
"הצלחנו, עכשיו מה?" שאלה מיה וחייכה לעברי, ושנינו נעלמנו.
"איפה אנחנו?" שאלתי והבטתי סביב, דבר מזה לא היה דומה למשהו שראיתי בעבר,
"הגיע הזמן שתלמד את האמת שלך, את הסיפור האמיתי שהיה לפני הנפילה. ברגע שתדע את זה תוכל לחזור לארץ המלאכים. האם אתה מוכן?" שאל שומר עם סרבל לבן על פניו ושמלה לבנה ענקית שמכסה את כל גופו. "כן" אמרתי והוא החל לספר.