המלאך המחיה או השטן הממית- פרק 2(תכנסו קודם לרציתי להוסיף)

נקודת מבט רפאל:
הסתכלתי עליו,שוכב מתחתיי וכולו פצעים ודם, מהמכות שהחטפתי לו.
כל תלמידי בית הספר נאספו סביבנו,ובניהם אחי מסתכל עליי עם מבט מאוכזב בעיניים.
הבטחתי לו,הבטחתי לו שאני יפסיק להיענות להיתגרויות שהם עושים לי.
כי אני רק משעשע אותם ובגלל זה הם ממשיכים.
המנהל יצא מחדרו במהרה כאשר ששמע מה קרה.
והסתכל סביבו והזיז ילדים מדרכו,.
הוא ראה את המתרחש ופרצופו נהפך להיות אדום כעגבנייה.
"רפאל,למשרד שלי מיד"הוא צעק
מתי מג'ייסון,והסתכלתי עליו,התכוונתי ללכת,אבל במקום הלכתי בחזרה לכיוונו.
רכנתי אליו ואמרתי לו:"עוד פעם אחת שאתה הוא החברים שלך תתקרבו אליי,זה לא יגמר בטוב."
והתקדמתי במהירות לחדר המנהל שבסוף המסדרון.
פתחתי את דלתו בדחיפה חזקה,והתיישבתי בכיסא שמול זה של המנהל.
הסתכלתי סביבי זה היה החדר שהייתי בו יותר מאשר שהייתי בכיתה שלי.
שולחן מעץ אלון גדול נפרש מולי,ועליו מספר עטים בכל מיני צבעים.
טלפון גדול,מחשב,ומלא מסמכים ומבחנים.
מסביבו אלפי פרסים ותעודות של בית הספר ממוסגרים במסגרת מיוחדת.
המנהל נכנס לחדר לאחר כמה דקות ספורות.
והתיישב בזעם בכיסאו.
הוא הסתכל עליי,ולאחר כמה שניות אמר:"מה זה היה אמור להביע?"
"הוא התגרה בי"סיננתי מבין שיניי,לא יכולתי להגיד יותר מרוב זעם.
" התגרה בי,התגרה בי,"אמר:"כל הזמן אתה אומר את זה ואני סולח לך,אבל לא היום כי היום כמעט שלחת את ג'ייסון לבית חולים,אוו גרוע מזה למוות שלו."
לפתע כעסי התלהט יותר ויותר ואני לא יכולתי לדבר מרוב הכעס.
הרגשתי שאני רוצה להעיף למשהו אגרוף.
פתאום ראיתי מעין ניצוץ שבוקע מכף ידי.
באותו רגע הזעם נעלם,והתחלף בהלם,הסתכלתי על הניצוץ הזה טוב,כן הוא היה אמיתי.
ולפתע הוא נעלם.
הבטתי בפלא ביידי,לא שם לב לזה שהמנהל סיים לדבר.
"מה אמרת?"שאלתי אותו
ברצופו אשר נרגע מהסומק שהיה בו,חזר להיות כמו עגבנייה.
"שאתה מושעה לשבוע ימים,ובשבוע הזה אני מקווה שתצליח ללמוד להשתלט על מעשיך."אמר וחזר לחתום על מסמכיו.
קמתי מהכיסא והרגשתי את כעסי חוזר אליי וכך גם האדרנלין.
יצאתי מחדרו של המנהל וטרקתי את דלתו בכעס.
והלכתי במסדרון בתקווה למצוא פינה אחת שקטה.
כשעברתי במסדרון כל הראשים הסתובבו לכיוון שלי,יש כאלה שליחששו וכאלה שצחקו,וכאלה שפשוט שתקו.
נכנסתי לכיתה ריקה,וסגרתי את דלתה.
התיישבתי על הכיסא ושמתי את ראשי על ידיי.
אבל מיד נעמדתי בגלל שהאדרנלין שהיה בגופי לא אפשר.
לפתע ידי הלקחה בניצוצות זהובים.
אבל זה לא היה לי אכפת ופשוט עשיתי את הדבר שהשתוקקתי לו יותר מכל.
להרביץ למשהו.
הכתי את הקיר בכוח ופתאום נשמע רעש של ריסוקועוד ועד פעם חזרתי והכיתי את הקיר.
אבל לאט לאט כל הכיתה נמלאה בניצוצות זהובים.
ונשמע קול נפץ גדול.
הכיתה קרסה……….