המכשפה האחרונה, פרק 3- קסם.

היא הסתובבה באיטיות וראתה את כריס, אחיה. עיניו הירוקות בוהות בה במבט של תדהמה ופחד. "מה את חושבת שאת עושה?!" הוא שאל שוב, "מה המקום הזה בכלל?" היא הביטה בו למשך כמה שניות, הוא היה מבועת, מבטו עבר מהספר שהחזיקה בידיה אל פניה ושוב אל הספר. הוא ידע שזה ספר כישוף, ספר שאסור על פי החוק, ספר שמי שנתפס קורא בו דינו מוות ללא משפט.

"אני בעצמי לא ממש יודעת" ענתה לבסוף, "רק לפני כמה דקות גיליתי את החדר הזה".

"זה ספר קסום, נכון? אני יודע שכן! אסור לך להחזיק אותו, את חייבת להשמיד אותו! את יודעת מה הם יכולים לעשות אם הם יגלו שיש לנו דבר כזה בבית?!" הוא נעץ בה מבט כועס והמשיך, "איך נכנסת למקום הזה בכלל?"

"זאת התמונה" היא אמרה והצביעה על תמונת המכשף שהייתה תלוייה על הקיר מחוץ לחדרון. "כשנגעתי בעין הימנית שלו נדקרתי ממשהו, והחדר נפתח". כריס הסתכל על התמונה לכמה רגעים, ואז החזיר את מבטו אליה ואמר "את חייבת להחזיר את הספר למקום שלו ולסגור מהר את החדר הזה, אמא תהרוג אותך אם היא תראה את זה… היא תשמיד את החדר ואת הספר… היא לא תיתן לך להחזיק בו"

"אבל כריס, תחשוב על זה רגע" היא אמרה פתאום, "זה כנראה הספר היחיד שנשאר, את כל שאר הספרים הם השמידו, אפילו את הפשוטים ביותר. ספר כזה יכול לעזור לנו במקרה של סכנה, נוכל לעזור לאנשים אחרים שיהיו בסכנה… אולי אבא שלנו הכין את החדר הזה במיוחד בשבילנו? אולי אנחנו אמורים להשתמש בו ל…"

"די, אמילי! די!" כריס ממש כעס עכשיו, מבחינתו הקסם היה משהו אסור ואפל, הסיבה לכל הצרות שלו, הסיבה שאבא שלו נהרג. הוא לא הספיק להכיר את הקסם בצורה החיובית שלו, הוא היה קטן מידי, רק בן 3 כשהמלחמה הזאת התחילה. "את שומעת את עצמך?! את באמת חשבת לרגע להשתמש בזה?! זה מסוכן! זה אסור! את לא יכולה פשוט לסכן את כל המשפחה שלנו ככה! את.."

"זה בסדר" היא אמרה בלחש, "הבנתי, אתה צודק" היא סגרה את הספר והסתובבה חזרה לכיוון החדר, היא נכנסה לחדר והניחה את הספר על השולחן ואז נעצרה, "רגע… בעצם אין לי מושג איך סוגרים את החדר…"

"מה?! את צוחקת נכון? מה זאת אומרת לא ידעת איך?" הוא שתק לרגע ואז אמר "אם את אומרת… שהוא נפתח כשנגעת בתמונה, אולי ככה גם סוגרים אותו" הוא רץ לעבר התמונה ומישש אותה מכל הכיוונים, שום דבר לא קרה. "אולי רק את יכולה לפתוח או לסגור אותו?" הוא
הפנה אליה מבט שואל.

"אני לא חושבת שזה קשור" אמילי הלכה לכיוון התמונה ומיששה אותה מכל כיוון, את העיניים, שאר הפנים והמסגרת, אבל גם הפעם לא קרה דבר. "יש לי הרגשה שצריך להשתמש בקסם, או מילת קסם כדי לסגור את זה"

"סומסום היסגר?" הוא ניסה.

"לא לזה התכוונתי" היא גיחכה והביטה בו, "אני מתכוונת שאולי צריך קסם, קסם אמיתי כדי לסגור אותו, קסם מהספר"

"אני לא מסכים" הוא החזיר לה מבט כועס, אם כי פחות ממה שהיה קודם, "את לא תשתמשי בקסם בבית הזה! את לא לוקחת ברצינות מספיק את כל זה לדעתי! את רוצה את הספר נכון? את רוצה להשתמש בקסם נכון?"

"אתה מעדיף להמשיך לעמוד כאן ולצעוק מילים טיפשיות על הקיר עד שאמא תבוא? היא בטח תיתן לנו עונש רציני אם היא תראה את זה…"

"בסדר" הוא אמר לאחר כמה שניות של מחשבה, המילה 'עונש' השפיעה עליו, למרות הכל הוא בסך הכל עדיין ילד, "אבל רק לבדוק, ואם באמת יש קסם כזה אז תשתמשי בו רק פעם אחת ויותר לא תיכנסי עוד לחדר הזה" הוא הוסיף.

"בסדר גמור" היא אמרה ונכנסה שוב לחדרון, היא לקחה את הספר ופתחה אותו בעמודים הראשונים, העמודים של דרגת ה-Beginner. עיניה עברו במהירות על הסמלים, היא ראתה סמל שמעליו כתוב כוח ומתחתיו נכתבה המילה POW ולצידה "פאו". מסביבו היו סמלים נוספים, כולם בנויים באותה תבנית, היא ראתה קפיצה, מהירות, היעלמות, פתיחה, שבירה… "הנה זה!" אמרה והצביעה על אחד הסמלים, "נעילה!" הסמל נראה כמו ספירלה החסומה בX גדול, ומתחתיו נכתב "CLAUSE" – "קלאוס" .

"טוב… אז… מה עושים עכשיו?" שאל כריס והתקדם לעברה. "איך גורמים לקסם הזה לפעול?"

"לפי מה שהבנתי, אנחנו אמורים לצייר את הסמל על משהו, ולומר את מילת הקסם שתשחרר את הכישוף" אמילי הסבירה.

"אבל על מה אנחנו אמורים לצייר?" כריס לקח ממנה את הספר והסתכל על הסימנים, "עליך? על הקיר? בתוך החדר? אנחנו צריכים גם לגעת בקיר כשאנחנו אומרים את מילת הקסם?" לאמילי לא הייתה תשובה על זה.

"תראי!" כריס אמר פתאום והושיט לה את הספר, "הסמל הזה שונה מכל שאר הסימנים, ליד הסמל הזה יש סמל נוסף לידו!" אמילי הסתכלה על הסמל, מצד שמאל למעלה שלו היא ראתה סמלון קטן שנראה כמו המספר 2 בספרות רומיות, היא ניסתה להסתכל בו מקרוב יותר, לגלות מה המשמעות שלו, ואז היא נזכרה פתאום. היא נזכרה שבעבר אבא שלה אמר לה שאת רוב הקסמים מציירים על גוף האדם, וככה הם פועלים את פעולתם. אבל הוא אמר לה שיש קסמים מסויימים שפועלים בדרך אחרת, שאפשר להפעיל אותם רק בזמנים מסויימים, או רק בדרך מסויימת, או בצורה שונה מהרגיל. 'זה בטח אחד מהם' חשבה, 'בטח הסימן הזה מסביר לנו מה צריך לעשות'. היא ניסתה לחשוב בהיגיון, היא דפדפה כמה עמודים קדימה, חיפשה אם אותו הסימן מופיע שוב.

לאחר כמה דקות התפשט חיוך על פניה והיא הסתובבה לעבר כריס ואמרה, "הבנתי". כריס הסתכל בה במבט שואל, והיא הסבירה, "הסימן הזה אומר שלא מספיק רק לצייר את הסמל על עצמנו, צריך גם לצייר אותו על הדבר שמתכוונים לנעול. זה מאוד הגיוני גם בגלל שאם זה לא היה ככה הכישוף היה יכול לנעול הכל, ולא רק את הדבר שהתכוונו אליו. הבנתי את זה בזכות סמלים אחרים שראיתי בהמשך" היא אמרה בחיוך מתלהב, "ליד כל סמל שכלל קשר בין שני דברים הסימן הזה הופיע".

"אוקיי, הבנתי" ענה לה כריס, "עכשיו רק צריכים משהו כדי לצייר איתו את הסימנים" הוא רץ לאחד החדרים וחזר משם לאחר כמה שניות עם עיפרון ועט בידיים שלו. "העיפרון זה כדי לציר על הקיר, הוא סביר, "כדי שנוכל למחוק אותו אחר כך, ואמא לא תראה. והעט זה בשבילך כי העיפרון לא יצליח לצייר עליך, אל תדאגי הדיו של העט הזה יורד בקלות" הוא הוסיף.

"טוב" היא נשמה עמוק ולקחה את העיפרון. היא ציירה את הסמל במדוייק על הקיר, לא מפספסת שום עיקול או נקודה, ולאחר מכן ציירה אותו שוב על כף ידה באמצעות העט. אחיה עמד מאחוריה, הוא פחד, הוא לא ידע מה עלול לקרות, והאמת, גם היא לא. היא עצמה את עיניה, ואמרה באיטיות, מבטאת כל הברה: "CLAUSE!"

דבר לא קרה. היא פקחה את עיניה בזהירות וראתה שהחדר עדיין פתוח. היא ניסתה שוב: "CLAUSE!" ושוב לא קרה כלום. "זה לא פועל!" היא הסתובבה לעבר אחיה, "למה? מה עשינו לא בסדר?"

הוא חשב כמה רגעים, ואז ענה, "אני חושב ששמעתי פעם שכשמשתמשים בקסם לא מספיק רק לציר את הסמל ולומר את מילת הקסם. צריך גם להאמין בקסם, להאמין שהוא אפשרי, לדמיין אותו קורה… להרגיש את העוצמה שלו"

"הבנתי" היא אמרה, והסתובבה שוב אל מול הקיר. הפעם כשהיא היא עצמה את עיניה היא ניסתה להרגיש את הסמל על כף ידה, היא ניסתה להרגיש את הקסם באוויר, דמיינה את הקסם קורה את את הקיר נסגר. היא פקחה את עיניה, ואמרה בקול חזק וברור: "CLAUSE!!"