המימד הרביעי } פרק 1 לכל החורפים למיניהם!!!

"איפה אנחנו?" קולה של אור בקע רומי בקע מבעד לענני האבק שהתעופפו בשמים האדומים.
"מה זה המקום הזה?" לחשה אור בפחד ונצמדה לארמיד שהיה בקרבתה.
"אני…אני לא יודע." מלמל מייק וקם על רגליו.
"מ-מייק!" צעקה שחר, "מה קרה?" נבהל מייק, "יש לך….משהו על הגב." היא צעקה.
"טוב, מישהו יכול להגיד לי מה זה? אני לא בדיוק רואה תא הגב שלי! אני לא מורה." הוא אמר וניסה להסתכל על גבו.
"נחתכת ממשהו?" שאל אלכס בעודו בוחן את החתך בגבו של חברו הטוב.
"לא. אני לא מרגיש כלום…" הוא מלמל, עדיין מנסה לראות את הדבר.
"אלכס תביא לי את הג'קט שלך!" מלמלה שחר בלחץ בעודה חוטפת מאלכס את ג'קט הבייסבול שלו.
"מה את..-" אך קולו של +אכלס נקטע על די הצליל שהג'קט שלו השמיע בעוד שחר פותחת בו סשע עד שנחצה לשתיים.
"זה הגקט האהוב עלי!!!" ילל אלכס בעוד הוא בוהה בשתי חתיכות הבד הכחולות שהוי בעבר ג'קטו.
"תביאו לי קצת מים." היא אמרה ולקחה מידי רומי את הבקבוק.
"טוב. מייק, זה אלול מעט לשרוף…אז… פשוט תצרח או משהו." היא אמרה והרטיבה את ידה הנעימה.
עיניו של מייק יצאו מחוריהן מרוב כאב, הוא פלט צרחה מחרישת אוזניים בעוד שחר ממשיכה להרטיב עם ידיה את הפצע עדי לחטא אותו.
"סורי, מצטערת! סליחה!" היא מלמלה בצער בעוד היא ממשיכה את מלכתה.
"זהו." היא אמרה לבסוף וקרע את הג'קט לחתיכות בד המתאימות.
וכרכה אותן סביב גופו של מייק כמו תחבושת.
"סיימתי." היא אמרה לבסוף.
"תודה…" הוא מלמל ופניו אדומות מכאב.
הוא הוריד את חולצתו למטה כך שגם הקוביות על ביטנו נעלמו מעין.
"יותר טוב?" ארמיד שאל בחשש קל, "כן." מייק נשם עמוק כדי להרגיע את המקום השרוף בגבו, שלפי דברי חבריך, היה חתך גדול.
"טוב…סיימנו את זה, עכשיו השאלה האמיתית! איך יוצאים מכאן?!" צעקה אור.
"אני לא יודע, אבל המקום הזה נראה מעניין. באו נחפש את היציאה." פסקה בכך רומי את הוויכוח קולני שנשמע מצד אור ואלכס שהתווכחו על קריעת הג'קט, האם הדבר היה נכון לתת עזרה לחבר טוב, הוא שסתם חרם על הג'קט.
"בואו." ארמיד משך את השניהם והחל ללכת בעקבות הבנות ומייק…
"מה זה המקום הזה?!" פיה של רומי נפתח לרווחה בעודה בוהה במקום אשר היה מוצף כולו…..