המטה – פרק 3

"הנה, ואוי לך אם לא תגמור את כל זה!" גברת אלור צחקה, "סתם, סתם, תאכל כמה שאתה רוצה…" אלן הגיע לבית משפחת אלור לפני שעתיים וכבר הרגיש כמעט כמו בבית. הוא בדיוק החל לאכול כשגברת אלור החלה לדבר.
"אתה בא לחגיגות היום בערב, כמובן, איתנו. בסדר? או שאתה מעדיף לבוא לבד? איך שאתה רוצה". אלן שתק, הוא ידע שאף אחד לא מפספס את חגיגות חג האביב.
"אני… אני לא בטוח שני אלך." הוא אמר במהירות, לפני שיתחרט. הוא ידע שהשנה יבוא זמר נודד, פעלולן ואולי אפילו – אם להאמין לשמועות – אמן אש. אף אדם שפוי באושיון לא היה מפספס את החגיגות. בעיקר אם יש בהן אומן אש אמיתי. אמני האש היו רוכבי דרקונים, ולעיתים גם קוסמים, אבל אף אחד לא התייחס אליהם כקוסמים של ממש. הם היו יותר בתור… קוסמים יוצאי דופן. אם באמת יבוא אמן אש אולי כדאי לו לחשוב שוב… אלן פסל את המחשבה מהר ככל יכולתו. לא, אסור לו ללכת. הזקן בטח יהיה שם גם, ומי יודע באילו צרות אני אסתבך איתו.
"מה זאת אומרת 'לא הולך?'" אמרה גברת אלור בדאגה, ואז עלה חיוך על פניה. "אה, אתה בטח צוחק. נכון?"
"לא, אני פשוט…." אלן חיפש תירוץ, "אה, לא מרגיש טוב. נראה לי שאני חולה." הוא אמר ושינה את הבעת פניו בהתאם.
"אבל אתה לא יכול לפספס את החגיגות! כולם ילכו לשם!" מרלן אלור אמרה, בדיוק כשבנה, טובי, נכנס לבית. "הנה, טובי, תגיד לו, הוא מתכוון לא לבוא לחגיגות היום בפונדק 'הלוחם האדום'!"
"מה?" שאל טובי, בעודו לוקח צלחת מהארון ומתיישב מול אלן, "למה?"
"הוא אומר שהוא לא מרגיש טוב…" גברת אלור דיברה במקום אלן. טובי הרים גבה והסתכל על אלן במבט שמסביר שהוא ממש לא קונה את ההצגה הזאת.
"נו… אם הוא לא רוצה, הוא לא צריך." הוא אמר. " בעיה שלו."
"מה?" הפעם היה תורו של אלן להראות מופתע, "אני רוצה! אבל אני לא מרגיש טוב, הלוואי שהייתי יכול לבוא!" טובי חייך.
מאוחר יותר באותו יום, קצת לפני שיצא ל'לוחם האדום' הוא דפק על דלת החדר שהפך להיותר חדרו של אלן.
"מה?" נשמע הקול מבפנים. טובי פתח את הדלת והתיישב על הכסא, מול אלן.
"מה הסיבה האמיתית שאתה לא הולך היום ל'לוחם האדום'?" הוא שאל, מפתיע את אלן בכך שהוא ניגש ישר לעיניין.
"אני לא מרגיש טוב." אמר אלן, ונזכר להראות חולה. הוא נשכב על המיטה.
"נו באמת, אתה יודע שזה לא עובד עלי. יש סיבה אמיתית, רק שאתה לא רוצה לגלות אותה." טובי אמר, וכשראה שאלן עדיין שותק, הוא הוסיף בהתלהבות, "הולך להיות שם אומן אש, והזמר הנודד ההוא שבא לפני שנתיים גם!"
"למה לי לשקר לך?" אמר אלן, מתנהג כאילו הוא מופתע מהשאלה, "איזו סיבה יכולה להיות לי לא לבוא ל'לוחם האדום'?"
"אני לא יודע." אמר טובי, מתגונן לאחר שאלן החליט לתקוף חזרה, "אבל אני בטוח שיש אחת כזאתי כמו שאני בטוח שאתה לא נראה חולה."
אלן הסתכל על טובי והחליט שככל הנראה הוא לא ישתכנע. אין פלא, כמה פעמים טובי כבר העמיד פני חולה כדי לא לצאת לבית הספר? אלן ידע שהוא מדבר עם מומחה. "אוף, בסדר. אבל תשבע שלא תספר." טובי נשבע ואלן החל לספר לו כיצד ארווין הגיע לביתו איך נכנסו פנימה ועל ההצעה המטורפת שלו, שיצאו יחד למסע.
"מה? קוסם? באושיון?" הייתה התגובה הראשונית של טובי. ואז הוא הבין. "והזקן חיפש דווקא אותך?"
"כן!"
"אתה בטוח? זה מסוכן. הזקן הזה – איך אמרת שקוראים לו? – מחפש אותך. ואני לא בטוח שהוא לא יצליח לגלות שאתה כאן. אחרי הכל… הוא קוסם."
"אז מה אתה מציע לי לעשות?" שאל אלן, "כבר חשבתי על הכל. אין לי אפשרות אחרת."
"אתה יכול לברוח. אם תלך ליער הוא לא ימצא אותך לעולם. כלומר, אני בטוח שהוא כבר יודע שאתה כאן. אתה לא בטוח פה." טובי אמר במהירות מדהימה.
כעבור שניה ההבנה הכתה באלן. "אתה מפחד?!" הוא אמר בקול מאשים. "אתה מפחד שהקוסם ימצא אותי בבית שלכם? אתה לא רוצה להסתכן ולתת לי לגור כאן! מה אתה רוצה? אתה מתכוון לספר להורים שלך? לגרש אותי מכאן? נשבעת! אמרת שלא תספר."
"אני הצעתי את ההצעה הזאת רק בשבילך!" טובי ענה, בקול מהוסס.
"לא אתה לא. אתה מפחד." אלן קבע. מחליף את הידידות שרחש לחברו לשעבר באדישות.
"אני פשוט…" אמר טובי, לא יודע מה לומר.
"לא. אתה לא פשוט." אמר אלן. "ביי!" הוא טרק את הדלת מאחורי טובי. כן, בטח. הוא חשב, ואני חשבתי שהוא חבר שלי.
"ביי אלן! יצאנו ל'לוחם האדום" אמר קולה של גברת אלור מחוץ לחדר, "אתה בטוח שאתה לא רוצה לבוא?"
"כן!" הוא צעק בחזרה בכעס בגלל טובי. "ביי!" הוא שמע את הדלת נטרקת, ואת גברת אלור שואלת את בנה, "אתה יודע למה הוא עצבני כל כך?"