המטה המוזהב- פרק 1

המלכה חיכתה שהשליח יכנס. היא הייתה לחוצה מאז שהודיעו לה שהכפר תות השחר הותקף. בכפר הזה היה אוצר חשוב והכרחי.
השליח נכנס באיטיות ואז הגביר את צעדיו כשראה שהמלכה מהוהרת. הוא השתחווה והמלכה קמה במהירות וחצתה את החדר והתיישבה על אחת הספות ואמרה מבלי להביט בו:"תשב." הוא התיישב בזהירות על הכורסה הירוקה והביט אל המלכה.
היא הביטה לתוך עיניו והוא הרגיש שהיא חודרת לתוך ליבו ובוחנת את רגשותיו הכמוסים ביותר.
"אתה לא מנסה לשטות בי ולשלוח אותי הרחק מין מרכז הארץ כדי שירבתי תישתלט על שאר המדינה אך בכל זאת אני דואגת מכיוון שאף פעם לא הותקפנו באופן ישיר. עכשיו אמור לי, מה בפיך."
השליח התחיל להסביר את כל מה שקרה לפני שיצא לדרך והוא גם אמר לה שהוא משער שמצבם של תושבי הכפר גרוע מתמיד.
המלכה הקשיבה בעניין והיא לא קטעה אותו בסיפורו אפילו פעם אחת. לאחר שסיים לספר היא נעמדה והורתה לו לבוא אחריה לאחר שיצאו מאולם הכס משרת גוצון ניגש אליה והשתחווה ארצה, היא רכנה אליו ואמרה בקול שקט משהו לאוזנו אבל בכל זאת השליח שמע כמה מילים "…היא חייבת להיות מוגנת…" אך את השאר לא הספיק לשמוע כשהובילו אותו ונתנו לו סוס.
המלכה הלכה במהירות בין שומריה ונכנסה לתוך הכרכרה המפוארת שלה כשהיא לובשת בגדים אחרים לגמרי מאלה שלבשה בפגישה, במקום השמלה התכלת הארוכה עם הגלימה העשויה מבד כצבע דשא בקיץ היא לבשה שמלה לבנה קצרה שמתחתיה אפודה ארוכה בצבע כסף ועל כל הלבוש גלימה שחור בידיה היא החזיקה מוט פשוט וחלק.
הנסיעה ערכה כשעתיים כשהסוסים דוהרים בקצב מטורף.
כשראו את הכפר המלכה יצאה מין הכרכרה וחגרה חגורה מעור והיה על החגורה נדן ובתוך הנדן הייתה חרב נוודים פשוטה. המלכה נראתה אישה צוענייה ורק האפודה והתליון שענדה שינו את המראה והעידו שזו לא סתם אישה, היא מיששה את התליון שעל צאוורה שהיה בצורת הירח שבה משובץ מקל פשוט וחלק רק שהוא קרן באור כסוף כמו זוהרו של הירח. היא התחילה לרוץ כאיילה והחיילים אחריה והשליח רץ לפני כולם, מורה דרך נסתרת לכפר. כשהגיעו החיילים מיד נעמדו בפלוגות והמלכה התחילה לחלק הוראות ואחרי שלוש דקות כל החיילים התפזרו חוץ מקומץ חיילים שליוו את המלכה, המלכה ניגשה לשליח ונתנה לו שקיק מלא כסף. והיא והליווי שלה רצו משם.
השליח התחיל לרוץ בכיוון ההפוך כדי להגיע לביתו בדרך הסודית שמצא כדי לא להיתקל בגובלינים.
הוא רץ בכל כוחו וכשהגיע לעיקול האחרון חבורה של גובלינים תפסו אותו, הוא מאוד נבהל הגובלינים תפסו אותו והתחילו ללכת למרכז הכפר, השליח נאבק בהם אך הם לא הבחינו בבעיטות שלו.
כשהם הגיעו למרכז כפר שהיה תמיד שקט ורגוע היה עכשיו רועש ומלא גובלים וקומץ שוטרים, פתאום הוא ראה את המלכה מטילה קסמים עם המטה ועם היד השנייה נלחמת עם החרב וכל חייליה מסביבה אך היו יותר גובלינים וכמה שלא הרגו אחרים תפסו את מקומם. הוא הובל בכוח משדה הקרב והוכנס לאוהל מפואר ובתוכו, הייתה אח וספות. הוא ראה צללית של דמות שישבה על ספא גבוהה משענת, הדמות דיברה בקול ענוג ורך כמו של אישה "הביאו אותו אלי, טיפשים אתם צריכים לעשות את העבודה השחורה לא אני."
הגובלינים לקחו את השליח המפוחד עוד קצת עד שהוא ראה את הדמות, היא נראתה מוזר, היא נראתה כמו נסיכה מתוקה עם ניצוץ מטורף בעיינים, הבגדים שלה היו דומים לאלה שהמלכה לבשה בפגישה עם השליח רק בצבעים כסוף וזהוב.
"נו, מה, סיפרת לה שאני כאן? הבנות שלה נפוחות כמוה, אני עדיין לא מצטערת שהרגתי אותה, אבל אני כן מצטערת שלא עשיתי זאת קודם לפני שהיא ילדה את הילדה הארורה."
השליח נבהל כשהאישה המסתורית התקרבה אליו, "אולי עכשיו תספר לי מי הנפש התמימה הזאת מאחורי המסכה. וואו, אתה יכול להסתיר מחשבות היטב."
היא ניגשה אליו והסירה מעליו את הכישוף שהטילה המכשפת של הכפר והאישה התחילה לצחוק בשקט ואז הצחוק התגבר "כמובן, האוצר החשוב, היא מוגנת. המרגל שלי בסוף הביא תועלת, את לא דומה בכלל אבל הסקרנות היא זו שהרגה את כולן וזה גם יהרוג אותך, ולא תהיה יורשת והשושלת תיהרס והמרגל שלי יעלה לשילטון ואף לא יוכל לעצור אותי!"
והשליחה כיסתה את פניה ברגע שאוהל הועף ממקומו והאח היפה התנפצה בזמן שהמלכה התפרצה פנימה וחיבקה את הילדה שהתחזתה לשליח.