המחוזקים: יחידת המחוזקים פרק 5

לפני שתקראו את הפרק, נראה מי יצליח לשים לב לרמז ששתלתי בפרק. הרמז הוא לגבי העלילה~

פרק 5: פרייס

"יש לנו מזל שהיא נמצאת בניו יורק, אין לנו כספים להוציא על טיסות למקומות שונים." סאם נאנח, הוא צעד יחד עם אמט בשבילי מנהטן הגדולה ומלאת אנשי העסקים.
אמט נגס בגלידה שקנה בדוכן שהיה ברחוב והתענג על טעמה. עיניו החומות-זהובות התרכזו ברחוב הגדול ופניו החיוורות נראו מאושרות, כרגיל. הוא לבש חולצת גופייה ללא שרוולים שחורה וארוכה ומכנס שק כחול בהיר, הוא היה עם נעלי ספורט ונגס פעם נוספת בגלידה הורודה בטעם תות. שיערותיו הזהובות המתולתלות הגיעו עד לכתפיו אך הפעם היו גם משוכות מעט לאחור.
הם הלכו במדרכה והמכוניות נסעו לכיוון מערב בכביש חד סטרי.
"בוא נקווה שכל המחוזקים מהיחידה נמצאים ברדיוס של ניו יורק." אמר והוריד את הגלידה משפתיו למספר שניות.
סאם הלך לצידו של אמט. שיערו הכהה הבהיר וכעת היה נראה בגוון חום בהיר יותר מצבעו הרגיל, עיניו החומות הביטו בדרך גם, וידיו היו בתוך כיסי הג'ינס. הייתה לו חבורה סגולה על היד הימנית האחורית שלו, החבורה הייתה סגולה והייתה נראית דיי חדשה. הוא לבש חולצה אפורה קצרה ומכנס ג'ינס כחול קצר.
הוא הידק את לסתיו זו לזו. "אז מה היה כתוב בתיקייה, איפה היא גרה?"
"שדרת גרייווד, אנחנו קרובים." אמט הציץ בתצלום שצילם עם הטלפון שלו, בתמונה היה תצלום של התיקייה והמידע עליה. הם לקחו איתם רק את התמונה שלה, בשביל לזהות אותה. "נפנה עוד שלוש רחובות שמאלה ונגיע לשדרה."
"אמט, זו לא היא?" סאם מיד הביט בתמונה, נערה צעירה עם שיער בלונדיני-ג'ינג'י ועיניים כחולות חייכה אליו – כמובן שזה לא היה אליו אלא לצלם. השניים נעצרו והביטו בנערה צעירה שחצתה את הכביש.
עם אור השמש, צבע עורה היה נראה כמעט לבן, ושיערותיה הבהירות נתנו לה מראה ג'ינג'י בהיר, מזכיר את צבע קליפת תפוז בהיר.
עיניה היו עדינות ותמימות, צבען הכחולות הזכירו צבע עדין שסימל גם על טוב לב, מזכיר צבע של ים.
היא לבשה חולצה כחולה בהירה ומכנס ג'ינס שורט קצר, היא נעלה נעלי ואנס כחולות בהירות ועל מפרק כף ידה היה קשור צמיד אדום עם כיתוב שהשניים לא הצליחו לזהות בגוון ורוד לבן.
המבט שלה נלכד לפתע בשני הסוכנים הצעירים.
הם, שכמעט לא היו בשטח, לא ידעו שהיא חושדת בהם. כמובן שזה היה דבר שמקס היה מזהה במהירות – אך הוא לא הצטרף למסע של השניים אחר פרייס, הוא נשאר לקרוא את המסמכים על אימו, שאולי יעזרו לו למצוא אותה.
היא חצתה את הכביש במעבר חצייה, היא הביטה לכיוונם לאחור והם התחילו ללכת אחריה.
קצב פעימות ליבה של פרייס הצעירה גבר והיא הגבירה את קצב ההליכה שלה.
הם הלכו אחריה והיא הפנתה אותם לסמטה מוארת, כמו הסמטה החשוכה בסרטים, רק שבגלל האור היה ניתן לראות את סוף הסמטה. הסמטה הייתה רחבה והקירות היו מלאים בגרפיטי צבעוניים שבכל גרפיטו כתוב מילה או מצויר ציור שמעביר מסר מסוים.
פרייס נעצרה והסתובבה לכיוון שני הסוכנים. "מה – אתם רוצים?" שאלה בקול מקוטע.
אמט המשיך להתקדם בעוד שסאם הפסיק. "אנחנו רק רוצים לדבר איתך."
"א – אוקיי." היא התקרבה לאמט.
זר. שהיא פגשה הרגע והיא סומכת עליו בכזו מהירות – זה גרם אפילו לסאם לחשוד.
"אני אמט מרדקס. החבר הזה שמאחוריי," הוא הצביע עם אגודלו לאחור על סאם. "זה סאם וולנטיין."
"מי אתם?"
"אנחנו סוכנים של הלגיון הפגיון והמגן." השיב סאם שהגיע כבר לכיוון שניהם. באותה שנייה, עיניה של פרייס נצנצו בפחד ובאותה שנייה היא הושיטה את כפות ידיה במהירות אל אמט.
כשכפות ידיה פגעו בו הם דחפו אותו כמה מטרים לאחור, ראו שהיא מחוזקת, הגוף השברירי שלה לא יכול היה לדחוף את אמט כל כך רחוק אם היא לא הייתה מחוזקת. סאם הבחין, בדיוק לפני שהשליכה עליו אנרגיה סגולה בהירה, בצלקת שעוברת על כל הגבה שלה.
האנרגיה הסגולה הייתה נראית טהורה והריח שלה הזכיר לסאם ריח של ענבים, האנרגיה פגעה בגופו של מקס והוא התעופף היישר לכיוון אמט, שכבר הצליח להתאושש מהדחיפה והתכוון לעמוד על רגליו.
כשסאם פגע בו הוא נאנח בכבדות והביט כיצד פרייס בורחת מיד.
"תזכיר לי מה היה הכוח שלה שוב?" אמט שאל בעוד שהוא דוחף מעליו את סאם.
"אה," סאם נראה מעט מבולבל. "לא ידוע."
מקס חפן את כפות ידיו בשערותיו החומות כשהוא קורא פעם נוספת את דפי המידע שהיו ללגיון על אימו. עיניו הזהובות כבר היו תשושות והוא הרגיש כיצד העייפות עוטפת אותו, הרי הוא לא ישן אתמול בלילה, הוא החליט להשקיע את כל החיפושים שלו אחרי אימו.
הוא שתה את כוס הקפה שלו וכשטעם את המשקה הוא נגעל מיד, הקפה היה קר והוא שם יותר מדיי חלב, זה יותר הזכיר למקס טעם של חלב שפעם הוא שתה.
כשהיה בן שבע עשרה החלב במקרר שלו התקלקל והוא החליט לנסות לטעום אותו, לראות אם הוא עד כדי כך גרוע. מסתבר שהחלב שטעם היה חלב שתוקפו פג לפני שנה, והצבע של החלב היה חום. הוא נאנח והניח את הכוס רחוק ממנו.
"קדימה, אימא, איפה את?" שאל את עצמו, הוא הביט בתמונה שהיה ללגיון שלה. תמונה מאירוע משפחתי אחד, אימו מחובקת עם אביו. השניים נראו מאושרים כל כך, כאילו אין דבר בעולם שיעצור את האהבה שלהם. הוא הפך את התמונה ועליו היה כתוב בשרבוט, 'אריק ומירה באירוע משפחתי לקרוב משפחה רואן תומפינקסון, שנת 2002.'
מקס הרים את ראשו אל הלוח שעשה, כמו לוח החקירות בסדרות המשטרה, הלוח היה מלא בתמונות ושאלות שהיו לו. חוטים אדומים נמתחו בין כמה תמונות.
"חוט אדום מייצג קשר." לחש לעצמו מקס בכדי להיזכר, הוא שקשק את ראשו בכדי להישאר ערני. במרכז הלוח הייתה תמונה של השלושה, אימו מחזיקה בו ואביו מחבק את שניהם. הוא הביט מיד לכיוון הפתק שכתב ליד התמונה, 'מי זה ג'ון?'
אחר כך הוא הפנה את מבטו אל תמונה של כריסטופר, לבוש בחליפה, בכנס של הלגיון. 'כריסטופר ביין – חבר?' הוא הדגיש בקו אדום מתחת למילה חבר.
"קדימה, תנו לי רמז, משהו." אמר, הוא הפך את התיקייה של ג'ון פעם אחר פעם, מלבד תמונות של מקס עם הוריו לא היה דבר בתיקייה. הוא הרים את התמונה של אביו ואימו אל מול עיניו, אולי באור השמש הוא יוכל להבחין בדבר אחר. עיניו נפערו כשראה את האדם שהיה ברקע של התמונה.
שיערו השחור כמעט התמזג עם הקיר הכהה ועיניו השחורות נעצו מבט בהוריו של מקס, הוא לבש חליפה שחורה, כזה של חתן האירוע.
תווי פניו גרמו בחילה במקס ודבר אחד זינק לראשו ברגע שראה אותו, המוות של כריסטופר.
"מה – מה הוא עושה כאן?" שאל מקס ומיד הדביק עם סלוטייפ את התמונה. הוא תלש דף מזכיר קטן וכתב בשרבוט 'טיק טק?' מיד לאחר מכן, הוא לקח חוט אדום קצר ותקע מסמר בין התמונה של טיק טק לתמונה המרכזית.
"מה אתה עושה כאן?" שאל את עצמו, אך בעצם הבין מאיפה הוא יכול לקבל את התשובה.

"איפה נמצא אותה שוב?" שאל סאם בכעס כשהוא מנקה את האבק ממכנסיו, "היא ברחה למי יודע איפה."
אמט מיד רץ קדימה אל מחוץ לסמטה, כשהגיע לשם הוא הביט סביב בכדי לראות אם הוא מזהה אותה. "היא שם!"
"איפה?" שאל סאם ורץ גם הוא לכיוון אמט. הוא הצביע לכיוון המשך הרחוב, שם ראה את פרייס רצה ללא הפסקה. "אנחנו בחיים לא נתפוס אותה ברגל." נאנח בכבדות.
אמט הביט לאחור שם ראה מונית צהובה שנוסעת לכיוון פרייס. הוא הרים את ידו כדי לסמן למונית שתעצור והיא אכן עצרה, הוא הביט לאחור לכיוון סאם. "אתה בא?"
סאם מיד נכנס אל המכונית, ריח לימון חריף התנדף בכל הרכב. הריפוד היה שחור והשמשה השקיפה על כל התושבים ברחוב, אך השניים התרכזו בפרייס. נהג המונית הסתובב אליהם, פניו היו מעופשות ולא מטופחות, היו לו בערך שלוש שיניים צהובות וזקן שחור שהתחבר לשיערו, הוא היה נראה כמו הומלס חביב.
"לאן אתם?" שאל בקול צרוד.
"אחרי הנערה הזו." אמט ניסה להישמע כמה שפחות מטרידן, למזלו נהג המונית לא שאל שאלות ומיד החל לנסוע. הוא לחץ בחוזקה על דוושת הגז והרכב החל להאיץ, השניים נצמדו למושבים מהמהירות, והנהג המשוגע חתך מכוניות כאילו הוא נהג מסרטי המכוניות 'מהיר ועצבני'.
כשהגיע לכיוון פרייס הוא חתך את דרכה בשינוי של ההילוכים והרכב עצר מיד כשפרייס עומדת מולו, אמט מיד השליך את כף ידו הרועדת אל נהג המונית, הוא נתן לו את הכסף והשניים יצאו ממונית המוות הזו.
פרייס מיד עצרה כשראתה את שני הסוכנים שוב, "אני מזהירה אתכם," אמרה ובינתיים המונית התרחקה מהשניים. "הזהירו אותי לא לסמוך על הלגיון הזה שלכם."
"אנחנו כאן בשביל מטרה שונה, פרייס." אמט אמר בזהירות.
"איך אתה יודע את השם שלי?" שאלה בתוקפנות והאנרגיה הסגולה החלה לעטוף את ידיה, השניים מיד התרחקו, היא זרקה את האנרגיה לכיוון אמט והוא הצליח להתחמק. "איך אתה יודע את השם שלי?" חזרה על השאלה, אך הפעם הבליטה את ההברות של כל אות.
"את יודעת על הפריצה ללגיון שהייתה לפני שבועיים?" סאם שאל.
היא הנהנה.
"אז הוחלט ליצור יחידה של מחוזקים טובים, שישתמשו בכוחות שלהם לטובה ויעזרו ללגיון בשעת צרה." הסביר סאם. "נחשי מי הייתה ברשימה של המחוזקים?"
"אבל הכוח שלי – הוא לא כוח ספציפי."
"את שולטת באנרגיה הסגולה הזו בטח, לא?" אמט שאל.
האנרגיה מיד התנדפה. "זה אנרגיית מורפיקס. והכוח הזה היה שייך למישהי ואני חיקיתי אותו." הסבירה בעדינות. כל התוקפנות והפחד, האדרנלין והלחץ נעלם והפעם ראו שהיא באמת מתחילה לסמוך על סוכנים הצעירים.
"חיקית כוח?" סאם היה מופתע לא פחות מאמט.
"כמה כוחות." אמרה, אנרגיית המורפיקס עלתה שוב וריקדה בין אצבעותיה, אחר כך היא הוחלפה בלהבות כתומות של אש שטיפסו עד לקצות אצבעותיה. כשהלהבות הגיעו לשם ציפורניה התחדדו לטפרים חדים וראו שהיא נבעתה מהכוח הספציפי הזה, הציפורניים חזרו לעצמם ולבסוף ברקים לבנים ובוהקים וחשמל עברו בין אצבעותיה. "וזה לא הכול."
"אז תצטרפי אלינו?" אמט שאל בהתרגשות קלה.
"אנחנו צריכים כוח כמוך ביחידה." הוסיף סאם.
היא נשכה את שפתה התחתונה ושיחקה עם הצמיד הורוד שכעת סאם יכול היה לזהות מה כתוב לה על הצמיד 'פרייס', הכיתוב היה לבן ומתגלגל. היא הנהנה. "אני אצטרף אליכם. אבל אני צריכה קודם כל לבקש רשות מסטפני."
"מי זו סטפני?"
"המנהלת של בית היתומים שאני גרה בו." היא הרימה את כתפיה וחייכה חיוך מאולץ.
"אה – אוקיי. זה המספר שלנו," אמר סאם ושלף מתוך מכנסיו כרטיס ביקור של מספר הטלפון שלו. "תתקשרי כשסטפני מאשרת לך. אנחנו נדריך אותך איפה אנחנו נמצאים."
היא הנהנה וחייכה מעט. "סליחה על הבעיות שעשיתי לכם."
"זה – זה בסדר." אמר סאם. לאמט נתפס הצוואר מהמכה ולכן לא השיב אלא רק חייך בחביבות.
"ביי בינתיים," השיבה ופנתה להמשיך בדרך אל בית היתומים.
"ביי." לחש אמט ואחר כך הביט בסאם.
"בואו נקווה שהמחוזקים הבאים לא יעשו לנו בעיות." אמר. "וגם שלא יצטרכו לבקש רשות להציל את העולם."
סאם צחק. "בוא נחזור אל מקס, נעזור לו בחיפושים אחרי אימו."

הכלא באטלנטה היה גדול ומרשים. הוא היה גדול ומעוגל, אטום בכל הצדדים בלי פתח אוורור או חלון. המבנה היה עטוף פלדה ועל דלת המתכת שמרו ארבעה שומרים חסונים. מקס צעד לכיוון השומרים, הוא קיווה שהשמועה עליו לא התפשטה כל כך מהר ושהסוכנים מהלגיון באטלנטה לא ינסו לעצור אותו. הוא הרים את התג והשומרים הנהנו לכיוונו.
מקס לא החליף בגדים מביתו בניו יורק אלא רק שטף את פניו בכדי להיראות רענן ולבש כובע שחור. "תודה לכם." אמר ולאחר מכן הם פתחו את דלת הפלדה ומקס נכנס אל הכלא החשוך.
הוא פנה אל הדלפק, שם היה סוכן בעל שיער חום קצר ופנים צעירות ונקיות. לא הייתה לו צלקת אחת על הפנים ונראה כי הוא היה טירון לגמרי.
הוא חייך. "איך אוכל לעזור לך?"
"לפני שבועיים הגיע אליכם אסיר חדש, מחוזק. כינוי 'טיק טק'." אמר, הסוכן הצעיר חייך והנהן.
"כן, קומה מינוס 6, התא אטום לגמרי והזריקו לו דם של מחוזק נוסף מהכלא – כזה שמעכב כוחות של אחרים." הסביר.
"מעולה, תודה." אמר מקס וצעד לכיוון המעלית, הוא לחץ על הכפתור הכחול והמעלית נפתחה, מקס מיד זיהה את רייקו יוצא משם. הוא משך את הכובע למטה בכדי להסתיר את פניו ורייקו עבר מיד על פניו מבלי לראות שמקס היה שם. הוא הלך משם יחד עם שני סוכנים ומקס נכנס אל המעלית. הוא לחץ במהירות על כפתור מינוס 6.
"זה היה קרוב." נאנח מקס, מיד רייקו הביט לאחור והצליח לזהות את מקס, המעלית נסגרה והוא צעק. "איך העולם חייב להוכיח לי שאני תמיד טועה?"
המעלית החלה לרדת במהירות וכשהגיעה למינוס שש מקס שמע את רעש האזעקה שסימלה שפורץ פרץ לבית הכלא.
מיד מקס רץ אל התא של טיק טק, השומרים לא שמו לב אליו והוא נכנס מיד אל התא האטום. ליבו החל להאיץ, וחיוך התפשט על פניו למספר שניות, עד שהריח את הריח המחניק שגרם לשערותיו לסמור ולעיניו לדמוע.
טיק טק ישב שם, פניו החיוורות היו פצועות לגמרי, מלאות בחבורות סגולות ושריטות עמוקות. שפתו דיממה ועינו השמאלית הייתה כמעט סגורה מפנס סגול שעטף אותה. הוא חייך חיוך נואש כשהביט בפניו המבועתות של מקס. הוא היה כבול לכיסא מתכת ומפרקי כפות ידיו היו כבולות לאזיקי פלדה עבים, פרקי רגליו גם, ושיערו השחור היה נוטף זיעה.
"מה מביא אותך לפה, מקס?" שאל בקול חלוש.
"אין לי הרבה זמן, רייקו ראה אותי יורד במעלית והוא בקרוב יגיע לכאן." אמר מקס במהירות, הוא שלף מכיסו את התמונה של הוריו כשטיק טק ברקע. "איך אתה קשור להורים שלי? למה היית במסיבה של קרוב משפחה שלי?"
"איך קראו לקרוב משפחה?" שאל בשקט ובלע את רוקו.
"רואן תומפינקסון." השיב במהירות.
טיק טק צחק. "תשחרר אותי מכאן ותדע."
"בחיים לא. אתה צריך להירקב כאן על שהרגת את כריסטופר." מקס התנגד.
"כריסטופר היה נזק שולי." הסביר טיק טק. "תשחרר אותי ואני אספר לך למה הייתי במסיבה הזו."
מקס נד בראשו. "לא! אני לא משחרר אותך. כל הלגיון יהיה אחריי אם אני אשחרר אותך ואני ייענש למאסר."
"ומה זה שונה מעכשיו? גנבת את קוד ג'נסיס, מקס, רייקו לא יפסיק עד שאתה תישאר רקוב בבית כלא והוא יבוא לענות אותך בדיוק כמו שעשה לי." טיק טק היה נשמע הגיוני פתאום.
"אם אני אשחרר אותך, זה יהיה הסוף שלי." אמר מקס. "עדיף שאני אברח מפה כמה שיותר מהר. גם ככה לא היית עונה לי." מקס הסתובב והתכוון לצאת כשלפתע טיק טק צעק.
"אני יודע איפה אימא שלך, אני יודע מה קרה להם ואיך אביך נהרג. אני יודע מי שלח את המחוזק שהרג אותם." טיק טק אמר במהירות. "תשחרר אותי ואני נשבע בכוחי ובכל חיי שאספר לך."
מקס העיף מבט לכיוון המעלית, היא החלה לרדת, משמע שרייקו בדרך. "אני נשבע שאם אתה משקר, אני אהרוג אותך."
"בסדר, בסדר, רק תשחרר אותי." אמר.
מקס מיד לחץ על כפתור אדום שהיה לו מתחת למושב אליו היה קשור, זה היה כפתור השחרור, מקס ידע עליו מכריסטופר שפעם הסביר לו על כך.
"תוציא אותי מהתא ואני אוציא את שנינו מהכלא הזה." לחש טיק טק. מקס עזר לו לעמוד על רגליו והוא צלע לכיוון הדלת כשהוא נשען על מקס, הוא פתח אותה מיד וטיק טק נשם לרווחה סוף סוף. האור הבהיר את שערותיו השחורות והוא חייך בשמחה.
המעלית נפתחה ומיד טיק טק אחז בצידי כתפיו של מקס. הוא הרגיש כאב נוראי מפרק את גופו מבפנים, מפצל אותו לחלקיקים, הוא שמע יריות גם אך הם לא העסיקו אותו. מקס הרגיש כאילו כל העולם נעצר ועכשיו זה רק הוא וטיק טק, השניים נהפכו לחלקיקים אפורים והתעופפו רחוק מבית הכלא.
"לא!" שמע מקס את רייקו צורח.