המחוזקים: יחידת המחוזקים פרק 4

פרק 4: הפריצה הגדולה

מקס בכל חייו לא היה לחוץ. אבל כשנקרא למשרדו של רייקו כמה דקות לפני תחילת מבצע הפריצה, הוא היה לחוץ וזה הופיע על פניו; זיעה קרירה כיסתה את מצחו ורגלו קיפצה במהירות במקום, ליבו האיץ והוא אגרף את ידו בכדי לרסן זאת.
הוא הביט במשרד של רייקו, למרות שזה היה המשרד של כריסטופר לפני שבועיים, הוא היה כל כך שונה עכשיו. השולחן הוחלף בשולחן עץ שחור כהה עם גילופים מיוחדים ואולי גם מוזרים. מאחורי הכיסא השחור המרופד שהיה לרייקו ניצבה תמונה של כריסטופר, התמונה הייתה ממוסגרת במסגרת עץ חומה וקשיחה, על המסגרת הם נעצו מלבן עשוי זהב ועליה חרוט הכיתוב 'גיבור הלגיון: כריסטופר ביין'. הרצפה הלבנה שהייתה לכריסטופר הוחלפה ברצפת פרקט אפורה שהוסיפה למראה הקודר של המשרד.
מקס שמע את הדלת מאחוריו נפתחת ואחר כך נסגרת. הוא קם וסידר את הקמטים שנוצרו במכנסי חליפתו השחורה. הוא ידע להיראות מכובד כשרצה. עכשיו הוא רצה יותר מתמיד, כדי לא להיראות מחשיד.
רייקו הושיט לכיוונו את כף ידו ללחיצה. היה לו שעון עשוי זהב מאותו עיצוב של מקס, אך הצבע של השעונים הוא זה שהבדיל ביניהם.
רייקו היה צעיר מכריסטופר, היה לו מראה של אדם הנושק לגיל החמישים. שיערו היה חום משוך לאחור עם נגיעות של שיערות אפורות, שפתיו היו דקיקות ועיניו שחורות כלילה, היו לו שקים שחורים מתחת לעיניים וכשחייך לכיוון מקס נחשפו שיניו הישרות.
הוא לחץ את ידו, הם שקשקו את ידיהם זו בזו. "נעים מאוד, מקס. אני מאמין שלא הייתה בינינו היכרות של ממש." אמר ושחרר את הלחיצה. הוא פנה לשבת במקומו של כריסטופר ומקס התיישב מולו.
"לא יצא לנו בכלל להיפגש. הייתי ב, אה, תרדמת כזו של השבועיים האחרונים." קולו של מקס מעט רעד.
רייקו חייך. "אני שמח שהבראת וחזרת לתפקד איתנו בלגיון."
כן, בטח.
"שמח לחזור." שיקר מקס. "אז למה קראת לי?"
"אתה נשמע קצת לחוץ," עיניו של רייקו התכווצו בחשד. "הכול בסדר, מקס?"
"כן – כן. הכול טוב." מקס אמר בנשימות קלות.
"בטח יצא לך לשמוע על הכונן האבוד. מסתבר שאף מחוזק לא גנב אותו, בטח לא טיק טק, ותחקרתי את כל הסוכנים בלגיון, אף אחד מהם לא יודע דבר על קוד ג'נסיס. ואז נזכרתי שלא שאלתי אותך דבר על הקוד." רייקו נשען על כיסאו, נראה כאילו מוכן לשקרים של מקס, ידו אחזה בעט והוא שיחק איתו בזמן שהקשיב לדבריו של מקס.
"נטרלתי את טיק טק בירייה באזור החזה, אני חושב, הייתי ליד כריסטופר ברגעיו האחרונים." משך מקס באפו וקולו לא רעד פתאום. כנראה כי זה לא היה שקר.
"המצלמות קלטו את כריסטופר לוקח את הכונן מוין, החפרפרת שהתגלתה בלגיון. אז רק רציתי לוודא," הוא אמר ונשען הפעם קדימה לכיוון השולחן. הוא נשען על מרפקיו והם נשענו על השולחן השחור הוא שילב את אצבעותיו המקומטות זו בזו ופתח את פיו להמשיך את המשפט.
אם השטן קיים, כך הוא נראה, חשב מקס.
"אתה לא לקחת את קוד ג'נסיס בטעות מהמכנסיים שלו, נכון?" שאל והביט על פניו של מקס, מנסה למצוא כל עיוות קטן של מצח, כל תזוזה לא נכונה שתוכיח לו, יותר ממה שהוא יודע, שמקס משקר לו.
ליבו של מקס דהר כמו סוס משוגע. "הכונן לא היה עליו?" שאל ובלע את רוקו אחרי דבריו.
רייקו נד בראשו. "לא."
"מקס, מה קורה?" לפתע מקס שמע קול מגיע מאוזניה הסמויה שסאם שתל באוזן שלו, לפני שיצא אל הלגיון. זה היה קולו של סאם, הוא לחש ומקס ניסה שלהתעלם מדבריו. "מקס, אם הכול בסדר תחכך בגרון."
"זה רעיון מטומטם, רייקו יעלה עליו." לפתע שמע את קולו של אמט.
מקס כחכך בגרונו בשקט ואמר, "אני לא לקחתי את קוד ג'נסיס מהמכנסיים של כריסטופר."
"לא יהיה לך בעיה אז להסביר לי מה זה התצלום שיש במצלמות האבטחה?" רייקו חייך כמרוצה. הוא סיבב את המחשב לכיוון מקס והמחשב הקרין את הרגע המזעזע. טיק טק יורה בכריסטופר באכזריות והוא נופל על הקיר, גוסס. ואז מופיע מקס ויורה בטיק טק אחר כך צועד לכיוון כריסטופר, ואז שומעים את כל הדברים שאמר בנוגע ללגיון ולתוכנית שלו.
"שיט, עלו עליו!" סאם לחש לאמט, אבל שכח להוריד את האצבע מהרמקול ולכן מקס שמע אותו, מקס הסתובב וראה שני שומרים של הלגיון נמצאים מולו ומאחוריהם הדלת.
"זה הכול באשמתי." אמט אמר וגרם למקס לחייך חצי חיוך.
"משהו מצחיק אותך, מקס סמית' ?" רייקו שאל בקול צרוד.
"זה ביין." תיקן מקס. "השם שלי הוא מקס ביין, כריסטופר היחיד שגידל אותי ונתן לי משפחה. לא האנשים שהביאו אותי לחיים, הם לא המשפחה שלי."
"אני עליתי עלייך, מקס ביין." הוא אמר בזלזול את שם המשפחה. "אתה גנבת את הכונן."
"כדי להרחיק אותו מאנשים כמוך." ירק מקס לכיוונו אחרי שסיים לדבר, הוא קם מהכיסא מיד והכיסא נגרר לאחור. שני השומרים התקדמו קדימה, רייקו הרים את כף ידו בכדי לעצור אותם. הוא ניגב את הרוק של מקס מפניו וחייך לכיוונו.
"איפה הוא? איפה הכונן?" קולו היה יציב כמו של טיק טק.
"רחוק מהידיים שלך." לחש באיטיות מעצבנת שגרמה לרייקו לקום מהכיסא, שנגרר לאחור גם הוא. מקס נבהל מעט כשהרגיש את שני כפות ידיים על צידי הכתפיים שלו, הוא התכופף מיד והשתמש במרפקיו במכות חדות.
השומרים נאנקו והתכופפו מטה מקס השעין את גופו לאחור והחליק על גבם היישר לרצפה, הוא נחת על כפות רגליו. מבלי לחכות שנייה הוא זינק קדימה ובעט בגבם בתנופה, הם מעדו לכיוון רייקו ונפלו עליו ועל השולחן.
"תתפסו אותו, מפגרים!" רייקו נאנק מיד. מקס קם על רגליו במהירות ופתח את הדלת, הוא טרק אותה מיד ורץ לעבר ארכיון המידע. הוא הניח את האצבע על האוזנייה שלא תחליק לו ואמר בקול,
"רייקו יודע על הכונן, אני ממשיך בתוכנית." דיווח.
"לא, מקס, זה מסוכן מדיי!" קרא סאם. "תצא מהלגיון, זה רק עניין של זמן עד –" הוא אמר ולפתע קולה של תוכנת ההפעלה לוס נשמע ברחבי הלגיון.
"אל תתנו למקס סמית' לברוח!" קולה המתכתי נשמע לחוץ, למרות שהיא תוכנה ולא בת אדם, זה נשמע כאילו היא מפוחדת ולחוצה מהמצב. זה היה נשמע כאילו היא אנושית.
הוא עבר בין הסוכנים לאורך כל הדרך אך הם התחילו לרדוף אחריו כששמעו את דברי לוס, משני הצדדים של המסדרון יצאו סוכנים לכיוונו.
מקס פתאום הבחין בפרצה של המסדרון בו הוא דחף את הכונן, אם הם לא יצליחו להיכנס לארכיון, לפחות שהכונן יהיה בידיהם. "סאם, אני צריך שתעשה הפסקת חשמל! עכשיו!"
"אה – רגע." אמר סאם מיד לאחר מספר שניות האור בכל הבניין כבה.
באותם רגעים, מקס שמח שסאם נמצא איתו, חיוך התפשט על פניו כשהבין שסאם הוא גם רופא ומומחה ברפואה וגם האקר, שאלה שני מקצועות קשים מאוד ללמידה.
הוא החליק למטה במכוון וגישש עם ידו הרועדת ברצפה כשהרגיש את הפרצה, מקס השחיל את אצבעותיו לחור. הוא אחז בדבר מרובע וקשיח וקיווה שזה הכונן. הוא הרים אותו אך לפתע הרגיש בדף קטן, הוא החליט לקחת גם אותו והוא טמן אותם בכיסו. "מקס, ההאקרים מנסים להדליק את האור עכשיו, יש לך חמש שניות." אמר והוא התחיל לשמוע את הסוכנים רצים שוב לכיוונו. מקס הרים את ראשו למעלה, הוא זכר את תעלת האוורור שהייתה תלויה על התקרה.
"תנסה לעכב את פתיחת האורות כמה שיותר." אמר כשהוא מניח את האצבע על האוזנייה.
"עשר שניות, לא אצליח יותר."
מקס לקח נשימה ורץ מיד לכיוון התקרה, הוא זינק ונחת עם רגלו על הקיר הימני. הוא דחף את גופו לצד שמאל עם רגלו הימינית והצליח להגיע לקיר השני, אחר כך הוא דחף עם רגלו השמאלית הפעם לקיר הימני וכך שוב ושוב עד שהגיע קרוב לתעלה.
באותו רגע הוא תפס בתעלה, מבלי לשים שזה היה פתח הכניסה.
הפתח החליק למטה ומקס צעק פתאום בפחד מהיר, הפתח נעצר כשהגיע לסוף ציריו ויצר רעש צורם קטן.
מקס החליט לטפס בחושך מוחלט בעזרת החורים שבפתח לתוך התעלה וסגר מיד את הפתח אחריו.
בדיוק באותה שנייה נדלק האור ומקס קפא במקומו.
"איפה הוא?" שאל אחד הסוכנים, מקס הצליח לשמוע צעדים חדים, הוא כמעט היה בטוח שזה רייקו.
"איבדתם אותו?! אתם איבדתם את הבחור היחיד שיודע איפה הכונן?" קולו היה זעום.
"מקס – מה קורה שם?" הקול של אמט הדהד בראשו של מקס, אך הוא עדיין לא יכול היה לענות לו.
"אנחנו מצטערים, רייקו." אמר אחד הסוכנים בקול רועד מפחד. ראו שמה שהנחיל כריסטופר במנהיגותו: שוויון, אהבה ועידוד, נעלמו ובמקומם הוחלף רייקו שהנהיג ביד קשה והשתמש בפחד כממריץ.
"אל תפסיקו לחפש אותו, מקס סמית' עכשיו מוכרז כמבוקש, כל מי שרואה אותו שיביא אותו אליי. ומי שלא, יגלה מה אני עושה לבוגדים." רייקו הדגיש ואחר כך סיים את דבריו. "משוחררים."
רעש הסרק שהיה בין האנשים היה חזק ולכן מקס יכול היה להתחיל לזחול בתעלה קדימה וגם לדבר עם אמט וסאם. "עליתי לתעלת האוורור, אמט, תן לי דרך לאן להמשיך. עליתי בפתח התעלה שמעל חדר ההאקרים."
"אוקיי…" אמט חשב בינתיים. "תמשיך ישר ותפנה ימינה בהצטלבות הT שלך, לאחר מכן תמשיך ישר עד שאתה מגיע לפתח מסוים. זה יוביל אותך אל פתח הכניסה ללגיון ומשם תצטרך לצאת במהירות ולברוח."
"לא, אמט. אני נשאר כאן עד הסוף, אני צריך להיכנס לחדר הארכיון."
"מקס, זה מסוכן מדיי."
"אני לא אוכל לחזור לפה שוב, אתם לא מסובכים עם הלגיון ולכן אני גם לא רוצה לסבך אתכם." אמר בזמן שהוא זוחל בשקט בתעלות. "מה לעשות בשביל להיכנס לחדר הארכיון?"
"אמט, תלך לשם ותגיד שאתה מחליף את השומר העכשווי, כך מקס יוכל להיכנס מבלי שיחשדו." סאם פקד על אמט. זה היה רעיון טוב.
"מקס, תפנה שמאלה בהצטלבות ואחר כך בפנייה הבא, תפנה שוב שמאלה, אחר כך תגיע לסוף התעלה וזה יהיה חדר הארכיון. חכה שאני אגיד לך מתי אתה יכול לרדת." אמט אמר.
"תמהר." אמר מקס בלחש והמשיך אל ההצטלבות. כשהגיע אליה לאחר, לפחות, עשר דקות של זחילה הוא פנה לצד שמאל והמשיך בזחילות הקטנות בשביל לא לעשות רעש חזק מדיי.
איך התעלה לא קורסת מהמשקל שלי כבר, חשב לעצמו מקס.
"אמט בדרך אלייך." סאם לחש.
"בסדר." השיב מקס בעוד שהוא ממשיך לזחול.
"איך הולך בינתיים?"
"סאם, שקט! אני צריך להתרכז ואתה לא עוזר."
"סליחה, סליחה."
"היי, שמעת את זה?" קול הגיע מלמטה. מקס נעצר. כנראה הוא הפעיל יותר מדיי את הקול בזמן שדיבר עם סאם. זה היה סוכן ואסור למקס לזוז עכשיו. "אני יכול להישבע ששמעתי קול מגיע מהתעלה."
"אולי לשם מקס ברח?" הקול השני גם היה של סוכן. "זה הגיוני, יש שם גם פתח במקום שבו הוא היה."
"בוא נדווח לרייקו, אולי הוא אפילו יקדם אותנו –" אמר הקול הראשון.
"אתם לא הולכים לשום מקום." קולו של אמט נשמע, לאחר מספר שניות, מקס שמע את גופותיהם של הסוכנים נופלים על הרצפה. מקס שמע אותו גורר אותם כנראה לאחד החדרים הנטושים ומקס נאנח בכבדות.
"הצלת אותי, אמט." הודה מקס מספיק חזק בשביל שישמע.
"תנסה להרעיש פחות, אם זה לא אכפת לך." קולו היה עוקצני. מקס צחקק והמשיך לזחול. "וואו איך עד עכשיו לא שמעו אותך, זה נשמע כאילו יש היפופוטם בתעלה."
מקס ניסה שלא לצחוק, הוא נשך את אגרופו בזמן שהוא ממשיך לזחול בשקט. הוא הגיע לפנייה הבאה ופנה שמאלה, הוא המשיך עד הסוף והגיע לסופה. אם התוכנית לא השתבשה, אמט מחליף עכשיו את השומר על הארכיון ומקס יכול להיכנס. הלב של מקס האיץ בשנית, הוא בעט בפתח התעלה והחליק למטה מיד. חדר הארכיון היה מעין ספרייה חשוכה, מלאה במדפים וארונות מלאים במסמכים וספרים ישנים, הרצפה הייתה נקייה לגמרי והוא הופיע מול הכניסה בדיוק, אמט דיבר עם השומר ובינתיים מקס רץ להתחבא.
החדר היה קריר עם אוויר טוב, היו בו כמה כיסאות ושולחנות, אך בערך במרכז החדר היה המחשב הראשי שעליו היה רשום כל דבר.
"תמהר, מקס." סאם אמר. "הטכנאי מנסה לסדר את התקלות שיצרתי במצלמות האבטחה. אין לך הרבה זמן. גג חמש דקות."
"בסדר." אמר מקס וצעד לכיוון המחשב הראשי, אמט בינתיים השגיח על הסוכנים בחוץ, שלא יראו את מקס שם.
מקס שלף מהכיס השמאלי שלו את הדיסק און קי אליו הוא הולך להעתיק את כל הקבצים על היחידה. הוא חיבר את הכונן אל המחשב במהירות והמחשב נדלק, הוא חיפש בתיבת החיפוש את מילת הקוד 'תוכנית הגיוס' ומיד כל הרשומות וכל הקבצים קפצו על המסך, הוא העתיק את כולם אל הדיסק במהירות ומחק אותם מהמחשב. הוא גלגל את העכבר למטה בכדי לראות שלא פספס רשומה אחת וכשגילה שלא ניתק את המחשב. הוא שלף את הכונן והכניס אותו לכיס פעם נוספת, אחר כך הוא פנה אל הרשומות המודפסות. הכול קרה מהר מהצפוי וזה היה מעולה. הוא מצא את המדפים עם הרשומות ולקח את כולם מיד. הוא התכוון ללכת אך לפתע עינו נלכדה על אחד מהמדפים. הוא התקרב לשם ווידא שמה שראה נכון.
'מירה סמית' על התיקייה היה כתוב. תיקייה ליד 'ג'ון סמית', תיקייה ליד 'אריק סמית'. מקס ידע מי אלה מירה ואריק סמית', בוודאי, הם היו הוריו. אבל מי היה ג'ון סמית'? ולמה יש עליהם תיקיות בלגיון? הוא לקח את התיקיות האלה גם על ידיו והתקרב אל החלון.
בידו החופשייה הוא הניח את האצבע על האוזנייה, "אני בעמדה, יוצא עכשיו מהחלון." ברגליים רועדות מקס החל לעלות אל החלון שהשקיף על כל ניו יורק. הבניינים הקטנים נראו עוד יותר קטנים מהגובה הזה והרוח נשבה שם חזק. הוא חיבק את התיקיות חזק ועמד על אדן החלון.
"אני מאחורייך." הוא שמע את קולו של אמט, מקס נבהל מעט אבל הצליח לשמור על קור רוח. "בוא נזוז, היפופוטם."
מקס הביט לצד שמאל וראה את הכבל שהיה תלוי מהבניין אל הבית הישן שהיה קרוב אליו, אף אחד לא ידע למה הכבל משמש, אך כולם ידעו שהוא משמש למטרה חשובה ושאסור לנתק אותו.
הבית היה נמוך ולכן מקס יכול היה לזנק משם ולברוח, אבל לפני זה הוא היה צריך לחבר את עצמו ביד אחת לאומגה שהוא ייצור עכשיו מהכבל הזה.
טעות אחת ומקס ייפול.
הרוח שנשבה חזק בעורפו רק גרמה לרגליו לרעוד עוד יותר, הוא התקדם אל הכבל בזהירות כשהוא לוחש לעצמו לא להסתכל למטה. כשהגיע אל הכבל, הוא שלף את החבל השחור שסאם קנה להם בחנות כלי העבודה, החבל היה חלק ועבה. הוא זרק את קצה החבל סביב הכבל ולאחר מכן הוא ליפף על פרק כף ידו את שארית החבל. "אוקי, אני עושה אני זה."
"ניפגש למטה." אמט חייך ומיד מקס דחף את עצמו קדימה כשלא מרפה מהחבל ומהתיקיות שאותם לא הפסיק לחבק בכדי שהם לא יחליקו. ליבו צנח למטה יחד עם גופו שהתגלש אל הגג של הבית הישן. אמט ירד מיד אחריו, מקס הביט למעלה כשלפתע רואה סוכן מאדן החלון ששולף אקדח שחור לכיוון אמט.
"אמט!" צעק מקס בקול, השומרים שהיו בכניסה לבניין הבחינו בו וגם הם שלפו אקדחים והתחילו לרוץ אחריו. ירייה פילחה את האוויר והכדור פגע בכתפו של אמט, הוא צעק והחליף את היד האוחזת בחבל ביד שמאל, ראו שכאב לו, הוא התקפל כל אורך הדרך וצעק מהכאב.
מקס התפלל שהוא לא יעזוב את החוט ואמט הצליח שלא לעזוב. הוא נחת על הגג מיד ושכב עליו כשהוא גונח מכאב. מקס הניח את התיקיות על הגג ושלף את אקדחו השחור, הוא החל לירות בהם בלחיצות מהירות על ההדק. הסוכנים ירו גם הם לכיוון מקס, אך הם בכוונה להרוג – הוא בכוונה לפגוע.
הוא כיוון לברכיו של השומר הראשון וירה שני כדורים שפגעו בהם וריתקו אותו לאדמה בצעקות מעוררות רחמים. השומר השני התחמק מהיריות של מקס וירה גם הוא, מקס ירה שלוש יריות מחרישות אוזניים נוספות ופגע בבטנו של השומר השני.
הוא התמוטט על האדמה והתעלף. כך מקס קיווה.
הוא הרים את התיקיות ביד אחת וביד השנייה אחז באמט, הוא משך אותו לכיוונו ואמט עמד על רגליו והתחיל לברוח כשהוא אוחז בכתפו הפצועה. הם הצליחו לברוח והתוכנית נחשבה כהצלחה.

"תחזיק במשהו, זה טיפה יכאב." סאם הזהיר את אמט, הם היו הפעם בדירה של סאם. גם דירתו לא הייתה גדולה כל כך. היה לו שני חדרים בנוסף לשירותים וטלוויזיה שחורה גדולה תקועה במרכז הקיר, הרצפה הייתה נקייה ומטבחו היה עם שני סירים מלאים באוכל.
מקס ישב על הספה כשהמסמכים מול עיניו, סאם אחז במלקחיים אותם חיטא טוב עם חומר מחטא לפני שהחליט לשלוף את הכדור מכתפו של אמט. הכדור היה תקוע באזור הסחוס שבין הכתף לזרועו והדם שנשפך משם היה מגעיל ומעורר צמרמורת עזה בגוף. אמט אחז בכיסא העץ שהיה לידו והנהן לכיוון סאם שהוא יכול להתחיל.
"אני שולף את זה בשלוש." אמר וליבו של אמט האיץ. מקס הרים את ראשו בכדי לבדוק את שלומו של אמט, "אחד," אמר סאם ובאותה שנייה נעץ את שיני המלקחיים בכדור המתכת ושלף אותו בחוזקה, אמט צרח וסאם מיד הניח לו על הפצע צמר גפן ולחץ על הפצע בשביל לעצור את הדימום.
אמט התנשף במהירות ועצם את עיניו בכדי לנסות להפחית את הכאב.
"תלחץ על זה," הסביר סאם. "זה יעצור את הדימום." אמט הנהן וצעד לכיוון מקס אחריו סאם.
"אוקיי הנה הרשומות על תוכנית הגיוס והנה הקבצים שהעתקתי על הנושא." אמר מקס והמחשב הראה את התיקיות. "מחקתי את כל מה שהלגיון "הפגיון והמגן" ידעו על תוכנית הגיוס ועכשיו אנחנו יכולים להתחיל להרכיב את הצוות שלנו."
"בוא נעשה הגרלה. אתם אומרים לי מספר, אני סופר את התיקיות וכשמגיעים אל המספר שיצא זה יהיה המחוזק הראשון שנגייס ליחידה." מקס אמר והביט בחבריו.
"שלוש," אמר אמט. סאם אמר גם את אותו המספר.
"אז המחוזק או המחוזקת הראשון או הראשונה של היחידה שלנו הוא או היא…" מקס ניסה לגרום מתח בכדי להקל מעט את האווירה. "פרייס."
"ניקח לעצמנו כמה ימים של חופש, לחזור לעצמינו ונתחיל בחיפושים." אמר אמט ונאנח, הוא השעין את ראשו על התקרה.
"כן, גם ככה יש משהו שרציתי לבדוק לפני זה." הסכים מקס, לפתע קוד ג'נסיס החליק מכיסו ואיתו גם הדף שמצא יחד עם הקוד, הם נפלו על הספה האפורה של סאם.
מקס הרים אותו וקרא בליבו.

מאת: מירה סמית'
אל: כריסטופר ביין
תאריך: 12.4.2006
שמור על הילד שלי טוב. אני סומכת עלייך.

מירה סמית'

"מה זה?" שאל סאם פתאום, דמעות קטנות ושקופות עלו על עיניו של מקס.
"תקווה." אמר בקול רועד והביט לכיוון התאריך. הוא זכר את היום שבו המחוזק פרץ לביתם, זה היה ה4.4.2006 והמכתב נשלח שמונה ימים אחר כך, הכתב היה שלה וזה אומר דבר אחד, מירה סמית' חיה.
אימא של מקס בחיים.