המחוזקים: יחידת המחוזקים פרק 3

פרק 3: האומלט החריף

"אז מה התוכנית?" שאל סאם בקול בזמן שמקס מתארגן לצאת מבית החולים. עברו שלושה ימים בהם הוא עבר בדיקות שגרתיות ונורמאליות לחלוטין בכדי לבדוק שהוא לא קיבל מכה חזקה מדיי או שלא נגרם נזק רב מדיי לאיבריו. שיערותיו החומות של מקס התבלגנו ועיניו הזהובות הביטו למעלה לכיוון סאם.
בעוד שמקס התרכז בפניו של סאם, הוא דווקא התרכז בצלקות החיוורות שהיו על פניו. אלה שניתן היה לראות אך ורק מקרוב. צלקת שדומה לשסע מעל השפה, ועוד כמה צלקות חיוורות על לחיו המזכירות שריטות חזקות ועמוקות.
מקס לבש את מכנסי הג'ינס הכהות שלו ונעל את נעלי הספורט האפורות שלו. סאם זרק לכיוונו חולצה שחורה קצרה שאותה יחליף בכותונת המציקה של בית החולים ומקס הביט בו במבט מבויש מעט. "אני רוצה שתסתובב."
"מה?" סאם מיד הרים את גבותיו.
"תסתובב, אני לא רוצה שתראה את הגוף שלי." אמר.
סאם כמעט צחק. "למה?"
"תסתובב." הוא אמר בחדות וקם על רגליו. "בבקשה."
סאם הסתובב בידיים מורמות כנכנע. הוא הסתובב והוריד את ידיו לאחר מספר שניות, הוא שמע את הכותונת נופלת מתחת לרגליו של מקס ואיך הוא לובש את החולצה השחורה הקצרה שהביא לו. מקס טפח על כתפו והצביע עם ראשו לכיוון הדלת. סאם מיד הלך ויצא מהחדר כשמקס אחריו.
"איפה אמט?" שאל מקס, הוא הביט לצדדי המסדרונות מלאים החולים כשהוא יוצר קליקים עם כפות ידיו.
סאם הרים את כתפיו. "נראה לי שהוא בבניין הלגיון,"
"שיפצו אותו?" סאם כיווץ את פניו.
"ניקו את הבלגן שטיק טק עשה, והקימו פסל גדול של כריסטופר לזכרו." אמר סאם במהירות אבל מקס הבין את דבריו. הוא הנהן באיטיות ונשך את שפתו התחתונה, סאם החליט לשאול. "מה התוכנית שלנו?"
"אני אגיד לכם במקום שבו אף אחד לא יכול להאזין לנו. יחד עם אמט." אמר מקס והביט לאחור בכדי לוודא שלא עוקבים אחריו. מאז ששמע את היריות של כריסטופר במי שזה לא היה הוא נהיה פרנואיד, הוא ידע שהוא לא ירה בטיק טק כי הקרב ביניהם החל אחרי השיחה שלו עם מקס. כנראה זו גם הסיבה שמקס חשד בלגיון כל כך הרבה.
"מה נגיד לרייקו? אנחנו מחויבים לבוא כל יום ללגיון כחלק מהעבודה שלנו." שאל סאם בהגיון.
"רייקו לא מעניין אותי, וגם לא העבודה הזו בלגיון." אמר מקס באיגיון.
"אתה עושה צעדים מהירים מדיי, מקס. תחשוב טיפה, תכנן צעד אחר צעד." אמר סאם.
"אתה מתחיל להישמע כמו אמט." מקס עיקם את אפו.
"ובאמת מעניין איך אמט אף פעם לא עשה טעות בחייו," אמר סאם בציניות. "אתה פזיז מדיי, מקס." סאם אחז בפרק כף ידו של מקס ועצר אותו.
"מה אתה רוצה שנעשה?" שאל מקס לאחר שנעץ מבט חד באחיזה של סאם.
"נמשיך את העבודה בלגיון, פשוט נמצא תירוצים למה ללכת מוקדם בכדי שנוכל לעבוד על פיתוח היחידה." ענה סאם, מיד מקס אחז בפניו והשתיק אותו.
"אסור להגיד את השם הזה עדיין,"
"איזה? היחידה?" שאל סאם כשפניו מעוכות מהאחיזה של מקס.
"אסור שרייקו יידע שעל מה שכריסטופר רצה ליזום, הנערים האלו צריכים להיות בידיים נכונות שלנו." אמר מקס ושחרר את האחיזה. סאם מיד עיסה את המקום של האחיזה למספר שניות לפני שצמצם את הפער בינו לבין מקס.
"אנחנו צריכים לפרוץ לחדר הארכיון ולמחוק את כל הרשומות על התוכנית של כריסטופר, אחר כך ניקח את תיקי המידע המודפסים שהיו לו ונמצא אותם אחד אחרי השני." הסביר מקס, הם הגיעו לדלת היציאה ופתחו אותה. מקס נופף לשלום לאחות שטיפלה בו ויצא מבית החולים יחד עם סאם.
"זו התוכנית שלנו."

אמט שילב את ידיו והשעין את האגן שלו על השולחן החום שהיה ניצב בפינת דירת הסטודיו של מקס. הדירה הייתה ממוצעת למדיי, קטנה, עם ספה ירוקה ישנה ושטיח עשוי עבודת יד שקנה בחנות השטיחים שהייתה בהמשך הרחוב. היה לו מרפסת קטנה שממנה יכול היה לראות את בניין הלגיון והוא פנה אל המטבח, להכין לעצמו ארוחה טובה. אחרי שלושה ימים שבהם אכל ג'לי מגעיל וכריכים מהמזנון. הוא פתח את המקרר ומשם הוציא שני ביצים לבנות.
"מישהו ביקר בבית בזמן שישנתי לי את שנת היופי בת השבועיים שלי?" שאל כשהוא מניח את אצבעו על השולחן ומעביר אותה לאורכה. האצבע שלו הייתה מאובקת והוא ניקה מיד את אצבעו עם מכנסי הג'ינס שלו.
סאם נד בראשו. "אתה מצפה שמישהו יבקר בבית שלך בזמן שאתה היית בבית חולים?"
מקס משך בכתפיו.
הוא הוציא מהמגירה מחבת אדומה וגדולה והניח אותה על הגז השחור והמלוכלך. "אומלט, מישהו?"
אמט עיקם את אפו. "אם הבישולים שלך, לא תודה."
חיוך הזדחל בין שפתיו של סאם. "לא."
"מה התוכנית שלנו, מקס?" שאל אמט, כבר יצא לו לחשוב שאין לו באמת תוכנית. בסיבוב קל של אחד מהכפתורים הגז נדלק ואש כתומה וקטנה יצאה ממנו, הוא הניח את המחבת עליה ושפך מעט שמן.
"כמו שאמרתי לסאם, אנחנו נצטרך לפרוץ לארכיון הלגיון ולמחוק את כל הרשומות שיש להם על היחידה, אחר כך ניקח את הרשומות שכבר מודפסים ונגנוב אותם. לרשומות האלקטרוניות, נעתיק לכונן מיוחד שיש לי."
"ומה עם ה-כונן?" שאל אמט.
"הכונן?" מקס עיקם את ראשו כלא מבין ואז חייך כשירד לו האסימון. "הו, הכונן."
"כן. הכונן." סאם אמר מיד בכדי להאיץ את תשובתו. "הכונן שרייקו הפך כמעט את כל הבניין ועינה כמעט כל בנאדם חשוד שחשב שיכול לגנוב לו את הכונן."
"וזה כולל גם את טיק טק, שכלוא באטלנטה." הוסיף אמט.
"החבאתי אותו בפרצה שיש ברצפת הבניין מול חדר ההאקרים." מקס אמר בעוד שהוא שובר את הביצים ומערבב אותם במהירות, הוא שפך אותם למחבת והסתובב לכיוון חבריו.
"החלטת לשחק איתו מחבואים, מקס?" אמט לא הצליח להבין. "למה עשית את זה?"
"כי אני לא סומך על הלגיון ולא ידעתי מי יחליף את כריסטופר. ובנוסף אני לא סומך על רייקו גם, דא."
סאם נאנח בכבדות. "וכבר חשבת איך להוציא את הכונן משם?"
"לא." אמר מקס. "אבל אני חושב על זה עכשיו. אני מניח שזה לא יהיה כל כך קשה." הוא משך בכתפיו פעם נוספת והלך לכיוון המחבת. הוא הפך את האומלט מיד וצבעה היה חום כהה בצדדיה וחום שמתבהר יותר ויותר כשמתקדמים אל המרכז. הוא עיקם את פניו. "הצבע של האומלט צריך להיות חום?"
"אני בטוח שזה יהיה יותר טעים מהפעם ההיא שהאומלט שלך היה בצבע ירוק." העיר אמט.
סאם צחק ומקס לא הגיב, לאחר מספר שניות הוא אמר "היא הייתה דווקא טעימה, זה שהייתי צריך לקחת חופשת מחלה מהלגיון לא הייתה בגללה."
"היה לך כאבי בטן."
"אכלתי משהו לא טוב כנראה," אמר מקס ומיהר לומר אחר כך. "אבל זה לא היה האומלט הירוק."
אמט חייך, "אני בטוח שלא."
לאחר שתיקה קלה מקס החליט לשאול. "במהלך השבועיים האלו, תקפו מחוזקים נוספים?"
"מלבד טיק טק, המצב היה שקט. אפילו שקט מדיי," אמר סאם ושפשף את עיניו לכמה שניות. "זה ישמע מוזר, אבל זה נראה כאילו הם מחכים למשהו שיקרה."
"אני זוכר גם משהו שטיק טק לחש משהו לפני ששותק מהירייה שלי." אמר מקס כשהוא מכווץ את עיניו, מנסה להיזכר.
"זה היה משהו חשוב?" אמט נשמע מטופש באותו רגע.
"ברור שזה היה חשוב, טמבל," צחק מקס. הוא בין האנשים היחידים שידעו שאמט הוא אחד מהסוכנים החכמים ביותר שהלגיון גייס ובגלל זה פניו של אמט האדימו. "משהו על מלוכה –"
"מלוכה?" סאם גירד את ראשו. "אולי יש על זה מידע בארכיון של הלגיון?"
"טיק טק לא נראה מהאנשים שסוגדים למלך או כת שטן סודית. למרות שכת שטן, עכשיו שאני חושב על זה, באמת מתאימה לו." אמט השיב.
"אנחנו צריכים לשאול אותו, כל עניין ה"שקט" הזה. משהו בו חשוד. כאילו שזה שקט שלפני הסערה." אמר מקס והרים את האומלט מהמחבת אל צלחת לבנה שהוציא מראש. גם הצד השני היה חום – אך הפעם גם בגוונים שחורים.
"שקט שאחרי הסערה." תיקן אמט.
"מה?" עיניו של מקס התכווצו בבלבול.
"אומרים השקט שאחרי הסערה, אתה אמרת השקט שלפני הסערה."
"אבל התכוונת לזה. יש עכשיו שקט לפני שסערה של מחוזקים פורצת." מקס תקע מבט.
"אה." אמר אמט ואחריו מקס הרים את הצלחת. הוא הוציא מהמגירה סכין ומזלג ופנה לשבת על שולחן האוכל שעליו ישב אמט. במהלך השיחה הוא כבר הספיק מהישענות על השולחן לישיבה עליו. למקס לא הייתה בעיה. הוא אחז בסכין ביד אחת וחתך את האומלט בצד, הוא נעץ את המזלג בחתיכה שחתך ואכל אותה בביסים מהירים וחדים.
"אז מה נעשה קודם? נבקר את טיק טק או נפרוץ לארכיון המידע?" שאל סאם.
"אם אני אבקר את טיק טק עכשיו אני עלול להרוג אותו." ענה מקס והתמלא זעם כשנזכר בגופתו של כריסטופר שנשענת על הקיר ללא תזוזה, חיוורת. פניו היו עצובות, וזה העציב את מקס עוד יותר – שכריסטופר לא זכה למות בידיעה שהוא עשה הכול בשביל העולם. דמעות חנקו את עיניו של מקס והוא הוריד את הסכין והמזלג. הוא שפשף את עיניו וניגב אותם מהדמעות. "האומלט. חריף." שיקר ובלע את חתיכת האומלט.
פניו של אמט הושפלו בכישלון, כאילו נכשל בכך שמקס התעצב לפתע. "אני מצטער. הייתי צריך להילחם בטיק טק טוב יותר בשביל שהוא לא יוכל לעבור אותי מהר כל כך ולפגוש בכריסטופר."
לא היה היגיון בדבריו של אמט. אבל זה היה אמט – הוא לא מפסיק להאשים את עצמו על דברים שבכלל לא היה קשור אליהם. "זה בסדר," אמר מקס.
"אז נצטרך לפרוץ לארכיון קודם." סאם אמר לאחר מספר שניות של שקט. מקס הנהן והרים את המזלג והסכין, הוא חתך אותו פעם נוספת ואכל. האומלט דווקא היה טעים, המראה שלו לא היה נאה בכלל.
"אז מה התוכנית המפורטת יותר, אמט?" שאל לפתע מקס.
"אתה המנהיג." אמט מיד קם ממקומו.
"אתה זה שיודע לחשב כל מהלך ומהלך ולחשוב מיליון צעדים קדימה."
אמט חייך בביישנות מעט. "טוב נכון."
"אז." אמר סאם וכחכח בגרונו, נתן לאמט להתחיל לחשוב.
"אני צריך לחשוב על תוכנית כזו, דבר כזה צריך זמן." אמט הרים את ידיו מעט. "תנו לי שבוע ואני –"
"ממש לא שבוע. בשבוע העולם יכול להיהרס, בשבוע המלאכים יכולים לרדת שוב, בשבוע התפשטות המחוזקים, כמו שהיה לפני עשורים, יכולים לגדול לחצי מאוכלוסיית כדור הארץ ואפילו יותר." סאם אמר במהירות ואמר כמעט את כל התיאוריות האפשריות שיכולות לקרות בשבוע.
"שלושה ימים, אמט." מקס בלע את החתיכה. "לא יותר."
אמט שפשף את ראשו. "בסדר. שלושה ימים." הוא קם מהשולחן וצעד אל דלת ביתו של מקס.
"לאן?" שאל מקס מיד.
"לעבוד על תוכנית פריצה. אתה יודע, זה לא קל כל כך."