המחוג תמיד זז פרק 5

הלכתי בשביל צר. התלחשויות נשמעו מסביב, הגעתי לסוף השביל והסמל היה שם. משולש עשוי אור ושלושה עיגולים על קדקודיו. שלחתי את ידי לעברו והלחישות התגברו, כמעט נגעתי בו ואז התעוררתי. התיישבתי על המיטה מביט בנכדה שלי ישנה. משולש ברמודה חשבתי לעצמי, זה היה הסמל בחלומי, קמתי מיד והערתי את שני. "בואי הולכים להרפתקה" אמרתי לה והחזקתי בידה הקטנה. התרכזתי חזק ומצאתי את עצמי ביער גדול, התקדמתי בעודי מחזיק את ידה של שני.
התקדמתי לעבר עץ, היה חרוט על הגזע שלו קו אנכי וקו חוצה אותו. נגעתי בו בעדינות והמשכתי להתקדם. הגעתי אל הסמל, המשולש עם העיגולים. עזבתי את שני ואמרתי לה להתרחק ושלחתי את ידי, נגעתי בו ומיד נשמעו הלחישות, ניסיתי להקשיב ללחישות והבנתי. זה לחישות השדים הסמל הוא שער לעולם השדים, הסמל התחיל לזהור ולזהור עד שעיגול הופיע באמצע המשולש.
השער נפתח, מתוך העיגול יצאה בחורה בסביבות 25 עם שיער חום ארוך, עד האגן. היא לבשה שמלה ארוכה וחולצה קצרה. היא קמה במהירות הסתכלה עלי ושאלה " מי אתה? ".
" מי את?" שאלתי אני, " כריסטינה לאבון אני גרה בלוקטיה". מיד ששמעתי את זה נפלתי על הרצפה, לוקטיה הייתה העיר שלי ושל בני מיני עד שגורשנו והיא נחרבה…