המחוג תמיד זז פרק 2
לא תמיד חיינו לצד בני האדם, בימי קדם היינו בגן עדן, חיינו בין מלאכים עד שזה קרה.
אחד בני מיני התקוממם וסחף אחריו את כולם למרד, אני הייתי חייב לעשות את זה והרגתי אותו,
הרגתי את סבא שלי. כעונש על זה שמרדנו גירשו אותנו מגן עדן לכדור הארץ,
אתם שמעתם על הנפילים? זה אנחנו. אנחנו גורשנו מגן עדן ונאלצנו לחיות לצידכם.
נאלצנו להסתיר את כוחנו ואת צורתנו האמתית ולחיות כמוכם…
הלכתי ברחוב מסתכל ובוחן בני אדם, עצרתי את זמן וחיפשתי. חיפשתי מישהו שונה
או מוזר. בני מיני ואני יכולים לראות את הצורה האמתית שלנו ושל אחרים.
ואז ראיתי אותו יושב על ספסל לבוש במכנסי ג'ינס וג'קט, הוא הרים את ראשו והסתכל עלי. זה לא הגיוני, כוחי לא משפיע עליו. מה הוא?, צורתו האמתית נגלתה לעיניי ועצרתי בתדהמה. הוא לא היה אחד מבני מיני, הוא היה מלאך, התקדמתי לכיוונו והוא חיכה לי בסבלנות עד שהגעתי אליו…
תגובות (5)
מושלםם תמשיךך
תודה
תעשה הרשמה פליז!!!! אני חולה על הרשמות, חוץ מזה תמשיך. לא קשור לזה, אתה כותב את הפרק האחרון של זכרון?
אני יעלה אותו ויכול להיות שאני יעשה גם סדרת המשך
אחלה :) בלי לחץ הפעם חחחחח גרמת לי להרגיש רע אם עצמי