המדריך לערפד המתחhל – פרק 19

הוא התגונן כמובן ואז הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה.
לקחת את התרופה להפוך לבת אדם…"
פערתי את פי.
יש תרופה?..
"מה זאת אומרת לבת אדם? לזמן מסויים או לכל החיים?" שאלתי מיד.
"כמו תמיד אתה קופץ מבלי לחכות להמשך" היא חייכה.
חייכתי חזרה במבוכה.
"בקיצור, הוא הציע לי את ההצעה הזאת, ולא יכולתי לא להגיד כן… פשוט חשבתי לעצמי מה… מה אריק היה אומר לי…" היא השפילה את מבטה.
רק אז נזכרתי שאריק מת לה בידיים כשהוא ניסה להציל אותה מאבא.
"הוא בטח היה אומר לי מההתחלה לא להפוך לערפד…" היא צחקה.
"איך הייתי שונא שהוא היה מטיף לי…" אמרתי. " והקטע המצחיק היה שהוא צדק… בכל הטפה והטפה הוא הפך אותי לבן אדם טוב יותר…" אמרתי כשנזכרתי ביום ההוא שניסיתי להכניס לאבא ג'וקים לנעלים כדי להתנקם בו על הכתם הסגול שהוא עשה לי ביום לפני.
אריק לא יכל לראות אותי עושה את זה אבל כשהוא הטיף לי על זה אבא כבר הספיק להגיע והג'וקים כבר היו בנעלים שלו.
וכשאבא רצה להרביץ עם הברזל למי שעשה את זה אריק תפס את מקומי ואמר שזה אשמתו.
באותו יום הוא שבר את היד בפעם הראשונה.
אני זוכר את המילים שהוא אמר לי כשבאתי למיטה שלו בבית חולים.
'פיטר, בחיים אל תהיה כמו אבא… אתה בן אדם מדהים מבלי לנקום באבא…'
"כן… ובסוף כשהפכתי לערפד הרגשתי רע עם עצמי… הרגשתי שאני שוברת את המילה של אריק." היא המשיכה.
שתקתי.
"אז לקחתי את ההצעה שלו… הבעיה הייתה שלא בדיוק חשבתי על המחיר שאני יצטרך לשלם." היא המשיכה והפכה את הטון שלה לרציני.
"אוקיי, מה היה המחיר?" אמרתי כשראיתי אותה מנסה להתחמק מהעיניים שלי.
"הוא אמר שאני הסוכנת הכי טובה שהייתה למועצה והוא רצה שאני יעבוד אצלו ובתמורה אני יקבל את התרופה." היא אמרה בקול רועד.
"מה הבעיה בזה? זה טוב, לא?"
"הוא רצה שאני יהרוג מישהו…" היא ישרה אלי את מבטה.
"את מי?" שאלתי בחוסר הבנה.
"את מייגן." היא אמרה בפשטות.
פתחתי את פי אבל אף צליל לא יצא.
כ"כ הרבה מחשבות רצו לי בראש באותם דקות ששמעתי במעומעם את ליז מסבירה לי הרבה פרטים..
פרטים שלא היה אכפת לי מהם באותם דקות.
כל מה שעלה לי למחשבה זה את מייגן.
חיברתי הכל להכל והפעלתי את מנגנון ההגנה שלי באותו רגע.
יכול להיות שהערפד שעקב אחרי מייגן באותו יום היה… ליז?
".. פיטר אתה חייב להבין שלא ידעתי שאתם מאוהבים…" שמעתי את ליז אומרת.
"אנחנו לא מאוהבים!" תקפתי אותה.
"פיטר, זה לא משנה! אני עדיין מצטערת! עקבתי אחריה למשך כ"כ הרבה זמן ואז ראיתי אותה איתך… זאת הפעם הראשונה שראיתי שאתה חי ואז התחלתי גם לבדוק עליך מידע.
ראיתי שהיית עם משפחה של ערפדים וכ"כ שמחתי שאתה חי… ואז ראיתי איך אתה מסתכל עליה.. איך אתה מתנהג אליה ופשוט נישבר לי הלב, אז ניסיתי להפריד ביניכם."
"איך בדיוק?" שאלתי.
"התיק של אמלי הוא זה שחיבר ביניכם…"
"אז שלחת מכתב איומים כדי שאני ירד מהתיק, הייתי צריך לדעת…" אמרתי כשירדתי ממיטת החולים והתקרבתי לדלת.
"חכה! לא שמעת את כל הסיפור!" היא צעקה ונעצרתי.
"כשהבנתי שאתה לא תרד מהתיק כ"כ בקלות פניתי אליו וניסיתי להסביר לו את המצב, והוא הבין." היא המשיכה כששמעתי בקולה קול הערצה לבחור ההוא שמעסיק אותה ושנתן לה את התרופה.
"איך קראו לו?" שאלתי.
"ג'ון… ג'ון וויליארד" היא חייכה.
עייני נפערו לרווחה.
"והוא ויתר על התיק?" שאלתי אותה.
"הוא אמר שכן… והוא הזמין אותי לארוחה ואמר שהכל יהיה בסדר ושזה שנכשלתי במשימה אחת לא הופך אותי לכישלון מהלך… הוא פשוט מדהים." היא נמסה מהאהבה שלה.
רציתי להגיד כ"כ הרבה דברים באותה שניה אבל בחרתי לשתוק.
"ליז, אני באמת חייב ללכת…" אמרתי כשלא הסתובבתי אליה אפילו.
"אתה תמיד יכול לבוא אליי לדירה החדשה שלי שג'ון קנה לי." היא צחקה.
"תישארי בקשר…" אמרתי ויצאתי משם.
כ"כ הרבה מחשבות… כ"כ קצת זמן.
הגעתי לאל-איי בשעת בוקר מוקדמת.
באותו יום החלטתי לא ללכת לבי"ס… משהו שלא היה טוב כ"כ ואתם תבינו למה בהמשך…
עכשיו השיעור הכי טוב שאני יכול לתת לכם זה 'מה לעשות ומתי'.
וההגדרה היותר ספציפית הולכת ככה:
אם אתם מלאים ברגשות מעורבים ומחשבות כמוני, תנסו לשבת לבד ולחשוב על הכל.
או במילים אחרות: אל תלכו לאף מקום עד שדעתכם לא מיושבת.
וזה בדיוק מה שאני עשיתי… ידעתי שאם אני ילך עכשיו לבי"ס אני רק יהרוס הכל.
אז החלטתי לשבת בבית.
ולראות בפעם הראשונה בהיסטוריה את הטלויזיה ואת מה שהיא מציעה לי.
מההתחלה לא אהבתי את הטלוויזיות.
לדעתי זה סתם מכשיר לכל העצלנים שלא רוצים לעשות כלום עם החיים שלהם ופשוט נירקבים בתוך הזבל והאוכל של עצמם.
ואם תישאלו אותי השם היותר נכון לקופסה 'הורסת החיים' הזאת הוא: טמבלויזיה.
כן,כן… אני לא ממליץ לראות טמבלויזיה.
אבל כשכל המחשבות שלכם לא מפסיקות לעשות תחרויות ריצה הלוך ושוב במוח שלכם אני כן ממליץ לנסות ולהרוס להם את המסלול ע"י דברים חסרי משמעות ופואנטה שנקראים 'תוכניות טמבלויזיה.'
באותו יום ראיתי חצי תוכנית של תכונית רופאים.
אצל ערפדים התוכניות האלא הם כמו תוכניות בישול בשביל הבני אדם.
אם אתם תוהים למה רק חצי זה בגלל שבאמצע התוכנית משהו קטע אותי מלהירקב מול הטמבלויזיה.
והדבר הזה היה לא פחות אידיוטי מהטלוויזיה.
ג'ורג'.
הוא דפק בדלת וכבר אז הרחתי שזה הוא.
(בושם ערפדים זול זה דבר נורא בולט)
"רגע!" צעקתי כשהוא הכה בדלת שוב רק בעצבנות.
פתחתי אותה וראיתי אותו לובש מכנס טיץ מנומר בצבע ורוד.
גופיה לבנה וחותלות ורודות ופרווטיות.
"פיטי…"הוא נימרח עליי בחיבוק הדביק שלו.
"ג'ורג'…" הורדתי אותו ממני.
"למה אתה בבית חומד?" הוא נכנס ופנה למקרר שלי.
"זה בסדר, אתה יכול להכנס…" אמרתי בשקט לעצמי.
"אמרת משהו?" הוא הסתובב אליי.
"כלום." אמרתי באדישות ופניתי לחדר שלי.
"לאן אתה הולך, פיטי?" הוא עקב אחריי.
"לנסות לישון." אמרתי וסגרתי את הטלוויזיה עם השלט רחוק.
"לילה טוב,חומד…" ג'ורג' שלח לי כשהוא מתיישב בספה שלי.
'אולי זה לא רעיון כזה טוב להשאיר אותו שם לבד.' אמרתי לעצמי באותה שנייה וחזרתי לסלון.
"במחשבה שנייה, רוצה לצאת?" שאלתי אותו.
"אתה מזמין אותי לדייט!?" הוא קם והתקרב אליי.
"מה?! לא! אני רק-"
"ברור שאני יבוא איתך!"
"לא הבנת אותי נכו-"
"אל תדאג, אני רק יחליף בגדים ונלך…"
"אבל זה לא מה שאמר-"
"צודק! אני נראה טוב גם ככה."
לפתע נישמעו דפיקות בדלת.
"יופי, עוד אורחים…" אמרתי לעצמי וניסיתי להריח.
זאת הייתה ג'ון.
לפני שהספקתי להגיע לדלת היא כבר נכנסה.
"ג'ורג'- החוצה. פיטר- בוא לפה…" היא אמרה כשנעמדה ליד המדרגות.
ג'ורג' ברח החוצה בפחד ואני התקרבתי לג'ון.
"מה רצית?" שאלתי אותה בחיוך.
"למה התעכבת כ"כ?" היא שאלה כמו בחקירה.
"מצטער באמת שהייתי בבי"ח…"
"אתה יודע שזה לא מה שהתכוונתי!"
"אז למה התכוונת?"
"אל תעביר אלי את השאלות!"
שתקתי.
"קרה משהו בקנדה שאתה לא מספר לי… ואני לא מדברת על הנשיקה של מייגן."
"ג'ון אני לא יודע על מה את מדברת…" פניתי למקרר והוצאתי משם דם.
"אל תשקר! ראית מישהו… חשוב" שמעתי אותה כשמזגתי לשתי כוסות שלקחתי מהמדף דם.
"קחי." הושטתי אליה את הכוס.
"אל תנסה לשנות את חוט המחשבה שלי!!!" היא העיפה את הכוס מידי והכוס נפלה על הרצפה ונישברה.
הבנתי מה קרה שם… איך שהוא היא ראתה את הנשיקה שלי עם מייגן והתעצבנה ועכשיו היא בטח בחרדת נטישה מסויימת.
להיות חוקר הופך אותך לסוג של פסיכולוג.
"ג'ון, תרגעי." אמרתי לה בחיוך.
"אני לא ירגע! אתה לא באת לבי"ס ומשהו קרה כשלא הגעת מיד אחרי הבי"ח לבי"ס ואני רוצה לדעת מה זה!" היא המשיכה לצעוק.
"ג'ון, תרגעי" המשכתי.
"תפסיק! תספר לי! תשתף אותי! לעזאזל, תתייחס אליי!!" היא צעקה.
(חשוב לי לציין שפעלתי מתוך שכל(
נישקתי אותה.

ההמשך יבוא…