המדריך לערפד המתחיל-פרק21

היה לו ריח של בושם ערפדי יקר.
212sexyvampaire.
פתחתי במהירות את הדלת והלכתי כמה צעדים אחורה.
ואז נפל לי האסימון…
״מה *אתה* עושה פה?!״ שאלתי אותו כשהתבוננתי בו יוצא מחדר השרת עם חיוכו הקבוע.
״טוב לראות אותך!״ הוא חייך וטפח לי על השכם.
״גם אותך, אריק״ חייכתי
תזכורת: אריק היה איתי בכיתה של בי״ס לערפדים…
הוא אותו תלמיד שהיה הליצן הכיתתי שג׳ון תמיד בנקודה מסויימת בשיעור הייתה מוציאה אותו.
״אבל באמת, למה אתה פה?״ שאלתי אותו בחיוך .
״אסור לי לבקר ידיד ותיק?״
״בטח שמותר אבל… קרה משהו?״
הוא מחק את החיוך.
״שלחו אותי כדי להרוג אותך״ הוא אמר בקול הכי רציני והכי לא מתאים לו עד שהתחלתי לפחוד.
״סתם!! ״ הוא אמר לפני שהספקתי להגיד משהו.
צחקתי איתו כמה זמן.
״ועכשיו ברצינות…״ אמרתי לו.
אצלנו הערפדים זה מאוד יוצא דופן שיש מאותה כיתה של ערפדים שני תלמידים שלומדים באותו בי״ס אנושי.
״המועצה שלחה אותי לגור איתך״ הוא אמר בחיוכו.
״מה?.. למה?..״ הייתי מבולבל.
״הם חושדים שאתה מאוהב בבת אנוש״ הוא צחק. ״מצחיק, לא?״
לא צחקתי וההבעה היחידה שהייתה על פניי זה פחד.
הם יודעים?! בטח ג׳ון.. מה לעשות? ננתק קשר? אבל… אני אוהב אותה… לא? כן! אני אוהב אותה! אני יודע את זה! אני מוכן למות בשבילה… אבל.. המועצה תהרוג אותה אם היא תגלה את זה!
״הכל בסדר?..״ אריק שאל אותי וקטע את מחשבותיי.
״בטח! א-אני ידבר איתך מאוחר יותר.״ אמרתי והלכתי משם.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. המחשבה שלי רצה בין אפשרות אחת מסויימת לעוד אפשרות מסויימת. ששתיהן הסתכמו ככה: לנתק איתה קשר ובכך לא לסכן אותה במוות או להמשיך להיות איתה בקשר ולסכן אותה במוות.
״אני חייב לנתק קש-״ אמרתי אבל נראיתי בגלל הריח הנוסף שישר זיהיתי בקלות; מייגן.
היא התקדמה לעברי מהתחלת המסדרון.
קיוויתי שהיא לא ראתה אותי כשרצתי ללוקר הקרוב ופתחתי אותו כדי שיסתיר את פניי.
״בבקשה שלא תעצור פה… בבקשה שלא תעצור פה…!״ מלמלתי לעצמי.
משום מה היא עצרה בדיוק ליקר לידי ופתחה אותו.
כנראה שהייתי כ״כ לחוץ עד שלקחתי את הלוקר הסמוך לשלה.
המשכתי לשתוק בזמן שאני מתפלל שהיא לא תראה אותי.
״פיטר?״ מייגן קלטה שזה אני.
״היי מייגן!״ סגרתי את הלוקר וחייכתי אליה.
״למה לא ענית לי לטלפון אתמול והיום?! חיפשתי אותך בנרות!״ היא סגרה את הלוקר שלה.
למה? כי הייתי כ״כ מבולבל עד שלא יכולתי לחשוב על לענות לך.
״לא שמתי לב שהתקשרת״ חייכתי בתמימות.
״אוקיי… מתי ממשיכים את החקירה?״
״אני לא יודע״ שיקרתי. בגלל שאני רוצה לנתק קשר ממנה אני צריך להראות חוסר עניין בכל מה שקשור אליה וזה כולל את החקירה. אז שיקרתי שאני לא יודע אבל האמת היא שאני יודע.
הלילה אני ממשיך את החקירה שלי.
לבד.
״טוב… תתקשר אלי כשתדע.״ היא הסתכלה עליי מוזר והלכה.
נשמתי עמוקות.
שמעתי את הצלצול והלכתי לכיתה.
בכיתה בקושי הצלחתי להקשיב לחומר שכבר נתחן לי בראש יותר משמונים שנה.
לפתע שמעתי משהו שצרב לי בראש.
״… ולכן משפט המפתח של אותו שליט היה:׳אם לא עובד על העובדים לך על הבוס׳״ היא רשמה את המשפט באותו זמן על הלוח ומשהו לא נראה לי בו נכון.
״המורה״ הרמתי את ידי כדי לקבל את רשות הדיבור.
אני יודע שאני לא אמור להתערב אבל זה עצבן אותי.
״כן, פיטר״ היא חייכה שאני משתתף.
״את טועה במשפט הזה״ אמרתי בפשטות כשהורדתי את היד.
״מ-מה?!״ היא התפלאה.
——————–חוק מספר 25: לא לתקן בני אדם————–
״את טועה במשפט הזה״ חזרתי על עצמי באומץ.
״שחכתי שאתה למדת את החומר הזה עשר שנים!!״ היא עמדה על שלה.
האמת שלמדתי את זה 99 שנים בדיוק.
————-חוק מספר 26: דבר בנימוס(החוק השנוא עליי)———————
״אני מתעקש שתבדקי זאת, המורה״ חייכתי בתמימות.
היא הסתכלה עליי ואז על הספר שלה, ואז עליי ואז על הספר שלה.
לבסוף היא חטפה את הספר שלה ודפדפה בו כשהיא קוראת את הדברים ברפרוף.
לפתע נעצרה והביטה בעמוד אחד בהלם.
״תלמידים, הטעתי אתכם, המשפט הנכון הוא:׳אם לא עובד על הבוס לך על העובדים׳״ היא אמרה בשקט ובמבוכה.
התלמידים השמיעו קול גיחוך והמשיכו בכתיבתם.
לפתע זה הכה בי; ׳אם לא עובד על *הבוס* לך על *העובדים*׳
זהו זה! אם לא הצלחתי להגיע לג׳ון וויליארד הבוס, נלך על התלמידים שלו!
חיכיתי שהשיעור הסתיים כדי שאוכל להוציא עוד מידע בשביל להמשיך את החקירה.
״…תלמידים, לא לשכוח שהנשף הערב הוא חובה לכל דבר! ותלמידות-לבוא בלבוש הולם.״ המורה אמרה כשהצלצול נשמע וכולם התחילו להרים כיסאות.
״שיט! הנשף!״ נזכרתי בנשף.
״זה גם מה שאני אמרתי…״ שמעתי את קולו של אריק ורק אז שמתי לב שהוא ישב בכיסא מאחורי.
״למה אתה כל הזמן חייב לצוץ משום מקום לכל מקום?!״ אמרתי לו כשקמתי מהכיסא ויצאתי מהכיתה.
הוא הלך אחריי.
״למה אתה עוקב אחריי?..״
״אתה לא זוכר? אני יגור איתך מעכשיו״ הוא חייך.
״זה לא אומר שאתה חייב לעקוב אחרי בכל רחבי בי״ס!״ הלכתי יותר מהר אבל הוא המשיך ללכת אחריי.
״תפסיק!״ הסתובבתי אליו.
״תרגע! אם אתה לא רוצה ללכת ביחד הביתה אז זה בסדר! אבל אתה חייב להירגע, בן אדם!״ הוא המשיך לחייך.
״בן אדם?..״ שאלתי באדישות.
״אמריקאי! אז אתה בא או לא?״ הוא חייך.
לא עניתי אז הוא הרשה לעצמו למשוך אותי מהיד לכיוון היציאה.
״אבל יש עכשיו שיעור!״ אמרתי לו כשנעצרתי.
״אין! יש נשף!״ הוא חייך אלי ואז נעצר.
״יש נשף…״ הוא חזר על עצמו וחייך אלי.
מי שלא מכיר את אריק לא מבין למה אני התחלתי לפחוד עכשיו.
״אריק…! לא!״ הקדמתי אותו כשעקפתי אותו והלכתי ליציאה של בי״ס.
בשביל להבהיר לכם מה עובר לו בראש אתם תצטרכו להיות עם ראש מעוות אז לא חשוב אבל אני מקווה שתבינו לבד.
״נו, מה אכפת לך שאני יעזור לך?!״ הוא רץ לעברי והלך לצידי.
״לא תודה״ אמרתי באדישות כשהוצאתי את המפתחות של האוטו מהכיס.
״פיטר! אתה יודע כמה אני אוהב להלביש מישהו עם כ״כ הרבה פוטנצייל כמו שלך!
״לא רוצה״נכנסתי לאוטו.
״נו באמת! מה אכפת לך?!״ הוא התיישב במושב לידי.
לא מספיק שיש לו את אותו השם של אחי הגדול יש לו גם את אותם רצונות! שזה לא מקל עליי במיוחד!
״אני לא הולך!״ אמרתי לו והתחלתי לנסוע לכיוון הבית.
״למה?״הוא שאל.
״ככה״
״מה זאת אומרת ככה!?״
״ככה!״
״למה ככה?..״
״כי לא בא לי!״
״למה?!״
״כי- כי אני לא אוהב נשפים!״
״מה?! למה?!״
״לא יודע!״
״איך אתה לא יודע?!״
״כי אני לא בטוח אם א-״
״ידעתי!״ הוא קפץ.
״ידעת מה?..״ שאלתי כשפניתי לרחוב שלי.
״אין לך בטחון עצמי עם בנות!״ הוא השיב בחיוכו.
בתוך תוכי אני ערפד טוב, אבל אני נשבע שרציתי לחנוק אותו באותו רגע.
״כן, ברור״ אמרתי וחיפשתי בעייני חניה.
״תקשיב אתה לא חייב להתבייש בזה! והעובדה שאתה לא יכול לתת להן את מה שהן הכי רוצות לא אמורה להרחיק אותך מלקיים איתן יחסים רגילים של בני זוג!״ הוא התחיל עם הנאומים שלו כשעצרתי לו מול הבית שלי וחיפשתי את המפתחות של הבית.
״תודה אריק על הטיפים, אני יקח את זה לתשומת ליבי. עכשיו, קח את זה-״ נתתי לו את המפתחות ״-ותתמקם לך כאן. אני יחזור בעוד שעתיים בערך״ הורתי לו וחיכיתי שהוא יבצע.
הוא יצא בשקט החוצה והתקדם לעבר הבית שלי, אבל כמו שאני מכיר את אריק הוא לא יוותר מהר כ״כ, וכמו שציפיתי, שנייה לפני שנכנס הוא הסתובב אליי ובא חזרה למכונית.
״לאן אתה הולך?״ הוא שאל דרך החלון הפתוח של המכונית שלי.
״אל תדאגי, אמא, אני לא יאחר…״ אמרתי לו ורציתי לנסוע.
אבל הוא החזיק במכונית.
״אני דואגת… לאן אתה הולך?״ הוא אמר בחיוכו.
״להמשיך בחקירה״
*****
ולא שיקרתי הפעם, באמת הלכתי לזירת הפשע השניה.
הכיתה של ג׳ון וויליארד.
לא היה שם אף אחד, אז הרשתי לעצמי לחטט בטפסים של המורה שהיו במגרה של שולחן המורה.
הריח של ג׳ון ההוא היה חזק כ״כ שכמעט הקאתי מגועל.
מצאתי שם את שראיתי בתחילת החקירה בבית של ג׳ון וויליארד.
רפרפתי שם בכמה מהדפים ואחת מהתלמידות משכה את תשומת ליבי.
טל וקסרמן.
היה רשום שהיא הייתה החברה הכי טובה של אמלי הנרצחת.
המשכתי לקרוא עלייה מעט מידע.
משחקת כדורעף, מציירת, מאמינה בישו- גם כן ערפד לא יוצלח! כן, כן… ישו היה ערפד! ורק בגלל זה הוא הצליח ׳ללכת על המים׳ כמו שכולם חושבים! ולעוף וכל אלא! סתם שטויות במיץ אם תשאלו אותי.
לפתע שמעתי שמישהו הפיל מפתחות בכניסה לבניין.
צלמתי את הטופס עם האייפון שלי והחזרתי את הטופס למגירה.
פניתי לחלון אבל הוא היה נעול.
שמעתי את התקתוקים של המזהה של הגנבים שהיה דבוק לפינה של החלון.
׳אוקיי, לא מכאן!׳ רצתי החוצה מהחדר.
מסוף המסדרון נדף ריח של בן אנוש.
׳ולא מכאן!׳ עשיתי סיבוב של 180 מעלות ורצתי לכיוון השני של המסדרון.
כשפניתי עם המסדרון לצד ימין הדרך נסגרה עם קיר.
׳ולא מכאן! לאן עכשיו!?' הגעתי למבוי סתום ולא היה לי לאן ללכת.
שמעתי את צעדי בן האנוש מתקרבים יותר ויותר וריחו התחזק.

ההמשך יבוא…