המדריך לערפד המתחיל – פרק 28

"את מכירה אותו?" שאלתי כשחזרתי לטל.
"לא, אבל אתה בטוח שלא הבאת חבר?" היא שאלה אותי בלחש.
"תאמיני לי, שוטרים הם הדבר הכי רחוק מלהיות חברים שלי." אמרתי לה.
"הוא בא לכיווננו, מה נעשה?" היא נלחצה.
"לכי לשירותים אני יבוא לשם בעוד עשר דקות." אמרתי לה והיא קמה והלכה לשירותים של הבנות בהליכה לחוצה ולא טיבעית ואני הוצאתי את הפלאפון שלי והתחלתי להתעסק.
השוטר ההוא התיישב במקום של טל ואכל מהעוגה בבטחון.
״שלום, שמעתי שטל כאן, עבודה טובה בחור!״ הוא אמר לי בחיוך מזלזל וירק עליי חתיכה קטנה מהעוגה.
״תודה אדוני השוטר…״ ניקיתי את החתיכה מהחולצה
״אתה משוחרר…״ הוא נופנף בידו כששם את הרגלים שלו על השולחן.
״תודה אדוני השוטר..״ קמתי מהשולחן לקחתי את הג׳קט והלכתי לכיוון השירותים של הבנות.
היססתי לפני שנכנסתי.
בכל זאת… שירותי בנות.
נכנסתי והרחתי את טל.
״צריך ללכת… הבחור הזה הוא עלוקה של ממש..״ אמרתי ליד הדלת של טל.
״פיט! מה אתה עושה בשרותי בנות?!״ היא צחקה כשיצאה מהשירותים.
״מה קרה למצב רוח שלך?.. חשבתי שאת פוחדת…״ אמרתי לה כשפתחתי את החלון של השירותים החוצה.
הוא היה מספיק גדול כדי שהיא תצא משם.
״הבנתי שיש לי על מי לסמוך…״ היא הפכה את הטון שלה לרציני.
״זה נחמד, עכשיו תצא-״ הסתובבתי אליה והיא נישקה אותי על הלחי.
הייתי כ״כ בשוק שלא עשיתי כלום.
לפתע מישהי נכנסה.
זקנה אחת שהיה לה ריח של מזגן וקטורת.
היא הסתכלה עליי ואז על טל ופלטה: ״צעירים…״ בגעגוע.
סימנתי לטל עם הראש לכיוון החלון הפתוח ללא קול:׳תצאי׳.
היא הנהנה ויצאה בזהירות.
הרחתי שהשוטר מגיע עוד כמה שניות לדלת.
יצאתי גם אני חוצה וסגרתי את החלון מאחורי.
שמעתי אותו פורץ את הדלת של השירותים כשהובלתי את טל במהירות למכונית של השוטר ההוא.
הדלת הייתה פרוצה ונדף ממנה ריח מוכר.
נכנסתי אליה ואמרתי לטל להכנס ליד הנהג.
הוצאתי את המסמכים שהיו ליד ההילוכים והופתעתי לגלות את המסמכים של פיל וביל.
מעניין מה הוא עשה איתם.
ראיתי את השוטר יוצא מהמסבאה ובא לכיווננו.
ניסיתי להתניע את המכונית שוב ושוב אבל ה לא עבד.
טל הבינה את זה ושקעה לאזור הבלמים- משהו שמאוד העיק עליי עם כל הלחץ.
״מה את עושה?!״ שאלתי אותה כשהתבוננתי בשוטר ההוא מנסה לפתוח את הדלת של המכונית.
״אם יש משהו נוסף שלמדתי מאמלי זה…״ שמעתי אותה מלמטה ואז המכונית התניעה והיא חזרה למקומה.
״להתניע מכונית ללא מפתח״ היא השלימה.
התחלתי לנסוע כשאני מותיר את השוטר כעוס מאחור.
זאת לא הייתה בחירה טובה במיוחד לקחת רכב של שוטרים אבל מכיוון שהוא כבר גנוב אז אני חושב שזה בסדר.
נסעתי בכביש המהיר מהר ככל האפשר אבל אז… פיצוץ נוראי נשמע מאחורי המכונית שלנו וההדף של הפיצוץ גרם למכונית לנסוע מהר יותר.
התבוננתי דרך המראות וראיתי מסוק טס ממש מעלינו ועוד טיל שהיה בדרך להתפוצץ עלינו.
חשבתי במהירות מה לעשות.
״כשאני סופר עד שלוש עד קופצת החוצה מהמכונית ומתחבאת בשיחים הכי קרומם כדי שלא יראו אותך…״ הסברתי לה כשאני שובר את המוט הילוכים ותוקע אותו על דוושת הגז כך שהמכונית רק מאיצה.
״מה!?״ טל נבהלה.
״אין זמן! 1! 2! 3!!!״ קפצנו כל אחד למד הנגדי ובדיוק כשקפצנו הטיל הגיע למכונית והיא התפוצצה.

גל החום הגיע עד אליי ויכולתי להרגיש את הגרון שלי מתייבש.
״פיטר!״ טל קראה לי מהצד השני של הכביש.
סימנתי לה להיות בשקט ולבוא- היא צייתה והתחלנו ללכת.
וללכת.
וללכת…
עם הזמן החום התגבר יותר ויותר.
שמתי את הג׳קט כדי להתגונן כמה שאפשר מהשמש והחום.
ומבלי להוציא אף מילה נוספת אני מוצא את עצמי כמעט גוסס מביט הוורידים של טל ומגרה כ״כ
אני יודע שאסור, אבל כשאתה גוסס הדבר הראשון שיש לך בראש זה למצוא מקור חיים הכי קרוב וזה לא משנה אם המקור הזה הוא מישהו שהבטחת להגן עליו…
התקרבתי אליה ורק אז הבחנתי שהיא אומרת משהו אומרת משהו ומצביעה קדימה בחיוך.
״…יש שם בית נטוש!!״ הצלחתי להבין אותה בין השריקות של האוויר הלוהט.
היא שמה את היד שלי מעבר לכתף שלה ותמכה בי עד הבית.
נכנסתי לצל של הבית וכבר ראיתי טיפה יותר בצלילות.
פניתי למקלחת של הבית והיא עדיין עבדה… עם מים קרים והכל!
פניתי לטל אבל היא לא הייתה היא… זאת אמלי…
״פיטר… הכל בסדר?״ אמלי שאלה אותי.
התרחקתי אחורה בפחד.
ניערתי את הראש והיא חזרה להיות טל.
׳אוי לא… הזיות…׳ חשבתי כשהסתובבתי למקלחת.
״לכי תבאי את כל הקרח שאת יכולה למצוא..״ אמרתי לה בקול חנוק כשאני פותח את המים הכי קרים ובגלל שהחור של המקלחת כבר היה סתום הרשתי לעצמי להביט בטל.- טעות חמורה.
במקום את טל ראיתי את מייגן.
״מהר!!״ צרחתי לה והסתובבתי חזרה למקלחת היא התחילה להתמלא.
ניסיתי להרים את הרגל ולהכנס אבל הייתי חלש מדי.
הורדתי את הג׳קט שלי וזרקתי אותו על הרצפה.
קרעתי את החולצה שלי ופשוט נתתי לגוף שלי ליפול למים.
קרירות של המים עזרה לי לקחת נשימה עמוקה.
נשכבתי בתוך המים ובדיוק אז טל הגיעה עם דלי עם קרח.
״אתה בסדר?..״ היא שאלה.
התבוננתי בה ובמקום לראות את הזיעה נוטפת ראיתי דם נוטף.
״תשפכי את הקרח!״ צעקתי עלייה היא שפכה אותו למים הקרים וקירבתם את כל הקרח לכיוון הפנים שלי.
התבוננתי במראה השבורה שהייתה ממול וראיתי שהעניים שלי הופכות לכחולות.
עצמתי אותן והרגשתי אותן שורפות.
״עכשיו תצאי החוצה,תנסי לתפוס את מייגן בטלפון״ הצבעתי על הג׳קט שלי והיא הוציאה משם את הטלפון שלי.
״אתה גוסס, חייבים לקחת אותך-״ היא ניסתה לגעת בפנים שלי… הדם שלה היה קרוב מתמיד ואפילו וריד שלא יכול להפגע פגיעה בלתי הפיכה.
״תצאי מפה!!!״ צרחתי עלייה.
היא יצאה משם בפחד וסגרה את הדלת.
עדיף ככה.
כשאתה גוסס הכל בעינייך זה דם.
המים שאני נמצא בהם, הזיעה שלי, אפילו הטיפות שנוזלות מהכיור.
לאט לאט אתה מרגיש את האברים הפנימיים שלך מתכווצים ואת השפתיים שלך נסדקות.
אבל החלק הכי קשה זה ההזיות.
אתה המצב של חצי בהכרה וחצי לא בהכרה אתה לא מבדיל בין חלום למציאות.
שזה רע.
פעם אני מדמיין את אחותי רצה לחדר כשאבא שלי מאחורייך עם רובה ציידים ופעם אחרת את הילד בן העשר שהיה צייד רק שהפעם הוא מצליח להרוג אותי ודוקר אותי.
לפתע טל נכנסה…
היא התקרבה אליי יותר מדי… אני לא יכולתי לשמוע אותה אפילו… רק להריח את הדם שלה… היא מתקרבת עוד… רק שהפעם אני לא מזהיר אותה… אני לא צורח עלייה לצאת… אני קופץ עלייה ונושך אותה בעורף…

ההמשך יבוא…