המדריך לערפד המתחיל – פרק 26

לאט לאט הצרחה שלה הפכה לצחוק מתגלגל.
״נו-נו-נו! לא מתגנבים לגברת אחרי המקלחת!! ״היא צחקה כשהתקרבה אליי.- רק אז הבחנתי שהיא רטובה ועם מגבת מלופפת על גופה.
״א-אני ממש מצטער! א-אני-״ לא הספקתי לסיים והיא כבר עמדה קרוב אליי והתחלתי ללכת אחורה.
״די, די! אני סולחת לך שד ממזר!״ -מה?..
עקבתי אחרי היד שלה שפתחה את הקשר שמחזיק את המגבת על הגוף ואז הסתובבתי בשנייה שהמגבת נפלה.
ראיתי את החלון ורצתי אליו.
קפצתי החוצה ונחתתי ליד האופנוע בנחיתה נקייה.
אחזתי באופנוע ועליתי עליו.
מייגן ראתה אותי והתקרבה.
הבנתי שאין לי לאן לברוח אז נתתי לה להגיע אליי. היא התחילה לצרוח עליי אבל בגלל החוק הזה שאסור לדבר עם בן אדם בשעת כעס, אז אני שתקתי.
נתתי לה להתפרץ עליי כמה שהיא רצתה.
ופשוט הסתכלתי בבחורה שבחרתי לעצמי לאהוב.
פשוט בהיתי בה צורחת.
היא יפה… והיא מעצבנת… היא יפה ומעצבנת!!… אה! והיא גם בת אנוש.
יופי של בחירה פיטר! עוד מעט תבחר את מייקל ג'קסון בתור חיית מחמד!
"… ואני גם באה איתך!!!" היא העירה אותי מהחשיבה שלי.
"מה!? לא!"
"פיטר!"
"את לא יכולה לבוא, מייגן!!"
"למה?! כי גיליתי מה אתה?!"
"מה?! איך זה קשור!?"
"אז למה אני לא באה?"
"כי זה מסוכן, בואי נהיה מציאותיים!"
"כשאתה בסביבה?! לא נראה לי שאני בסכנה…"
אני חושב שזאת מחמאה… אני חושב.
"תראי, הרוצח ההוא אחרי טל והוא לא יעצור עד שהוא יקבל אותה, גם אם זה אומר להרוג כמה אנשים בדרך."
"אז מה אני אמורה לעשות!? לשבת כאן ולחכות!?"
"כן! ומה שלא תעשי אל תכנסי לצרות! תידבקי לאבא שלך!"
"הוא במשטרה!"
"ו..?"
"מקור כל הצרות…" היא ניסתה להסביר לי.
"כן בטח, ראיתי עם איזה צרות הבני אדם מתמודדים… ותאמיני לי, הם לא ראו צרות בכלל!"
התנעתי את האופנוע.
"פיטר!"היא קראה לי.
הסתובבתי אליה והיא חיבקה אותי.
"תיזהר." היא אמרה ואז רצה לאבא שלה.
קפאתי לכמה שניות.
אח"כ נסעתי במהירות בכביש הראשי והגעתי במהירות לכביש המהיר שהתחיל להתמלא באנשים שיוצאים לעבודה.
עקפתי את כולם במהירות מופרזת- כנראה הטעות שלי.
כנראה שהייתי כ"כ שקוע בטל ששכחתי לגמרי שאני תחת החוקה של אל.איי. שזה אומר אין לנסוע מעל ל-100 קמ"ש.
אפשר להגיד שקצת חגתי מהמהירות.
אז ניידת אחת נסעה אחריי וקראה לי לעצור בצד.
אז עצרתי.
טעות חמורה!!!
"ביל! תראה! יש לנו כאן נער מתפרע!!!" שמעתי אותם מתקדמים אליי כשעצרתי בצל של איזה שלט.
"אתה צודק פיל! השיער שלו באמת נראה קצת פרוע!!" הוא אמר והם החלו לצחוק בקולי קולות.
לא הבנתי את הבדיחה אבל לראות בני אדם טיפשים זה מה שהכי מעצבן אותי.
"שוטרים? אני חוקר פרטי… ואני נוסע לזירת פשע אז אם אפשר לקצר תהליכים ו-" הפיל ההוא קטע אותי.

"הוא גם מתחצף! שיש! הנערים של ימינו! אתה זוכר מה אנחנו היינו עושים בגילו ביל?!" השוטר הדקיק פנה לחברו השמן.
"אני בטוח זוכר! זוכר כאילו זה היה אתמול! כי זה גם היה אתמול!!" הוא אמר ואז החל לצחוק בקולי קולות.
השוטר הדקיק שתק.
לפתע השמן החל להתנשם בכבדות ולבכות מצחוק.
"תירגע ביל! זכור מה דודה מרים תמיד אמרה!!" השוטר הדקיק טפח לו על השכם.
הם התיישרו והורידו את הכובע שלהם.
"אל תמשוך את זנב החמור כשאתה עדיין רוכב עליו!" הם אמרו ביחד.
"דודה מרים המסכנה… אתה זוכר איך היא מתה, פיל?"
"כן… חמור בעט בה…" הם שתקו לכמה שניות.
רק אז שמתי לב שאני פעור פה ושעיקמתי פרצוף.
סגרתי את הפה וכחכחתי בגרוני.
הם פנו אליי.
"תקשיב, ילד, אנחנו נשחרר אותך רק הפעם…" השוטר הדקיק אמר.
"כן! באופן מאוד פרוע!" ביל הזה הביט בפיל והם החלו לצחוק.
עליתי על האופנוע והמשכתי לנסוע, מנסה לשכוח את מה שראיתי שם.
הגעתי לשטחי הגבול די מהר.
שאלתי אנשים איפה הבר הזה שטל נמצאת בו.
הראיתי להם תמונות ובקלות הם הראו לי את הדרך.
ראיתי את הבר שמסתבר לבסוף שזה מסבאה שורצת חיים.
חניתי במקום מוצל וניסיתי לא לצאת לשמש יותר מדי.
היה חם שם.
והמסבאה לא מספקת שירותי מזגנים, אלא רק מאווררים.
ניסיתי להריח את הריח של טל ולבסוף מצאתי אותה.
היא ישבה בקצה של המסבאה באחד משולחנות המרובעים בפינות.
התיישבתי כמה שיותר במקום מוצל וקריר.
כ"כ הרבה זמן בכביש בשיא החום לא עשה לי טוב.
הסתכלתי עלייה וראיתי שהיא בוכה.
לא ידעתי איך בדיוק לפנות אליה אז בינתיים נהניתי מהספק וצפיתי בה אוכלת ושותה עד שהיא ראתה אותי מתבונן בה.
היא קמה ויצאה משם בהליכה מתוחה.
קמתי בנחת ועקבתי אחריה החוצה.
היא פנתה ימינה וימינה שוב אבל הרחתי שהיא מחכה כבר בקצה שם.
אבל בכל זאת עברתי את הקצה והיא שלפה עליי רובה.
הרמתי ידיים.
"היי טל." אמרתי ברוגע.
"עוד מישהו חדש… מה *אתה* הולך להגיד לי? 'באתי כדי להציל אותך' !? 'אני לטובתך' ?! סליחה בחור, אבל כבר שמעתי את זה מאה פעם אולי." היא המשיכה לכוון עליי את האקדח.
"טל, אני חוקר…" ניסיתי להסביר.
"חוקר את מה?" היא שאלה בתקיפות, ראיתי שהיא פוחדת ושמעתי את הדפיקות לב המהירות באופן יוצא מהכלל שלה אבל לא הורדתי את הידיים כי ידעתי שהיא תילחץ יותר.
"אותך, למה את לא מוכנה לעזור למשטרה להשים את ג'ון וויליארד בכלא." הסברתי בחיוך.
אבל אז בחנתי שוב את הפעימות לב ששמעתי.
והבנתי.
יש את פעימות הלב של טל ועוד פעימות, קטנות ועדינות של עוד לב קטן.
של… של תינוק.

ההמשך יבוא…