המדריך לערפד המתחיל – פרק 25

״מה זאת אומרת ברחה?!״ שאלתי את ג׳ון כשהתיישבתי לידה והתקרבתי כדי לראות במה היא מסתכלת.
״אם להיות ספציפיים הייתה פריצה לבית שלה, שני השוטרים ששמרו עלייה מתו מיריות, והיא נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה כולל את מי שפרץ לה לבית המחס- אתה יכול להתרחק טיפה?! אתה ממש מלחיץ אותי!״ היא אמרה את הכל ברצף.
התרחקתי מעט וחיכיתי שהיא תמשיך.
״מתי זה קרה!?״ שאלתי לבסוף.
״לפני ארבעים דקות בערך…״
״איפה?״
״רחוב קובץ׳ 20״
״זה לא אמור להיות סודי?..״
״כבר לא…״ היא חייכה
״אוקיי, את באה איתי או שתישארי כאן?..״
״אני מעדיפה לא למות היום… אתה יודע כמה שוטרים יש שם עכשיו?! אולי כדאי שתלך עוד כמה שעות כשהעינינים ירגעו…״
״לא רעיון טוב, אני רוצה להגיע לסימנים כמה שיותר מהר וכרגע כל דקה קריטית..״ פניתי לצאת מהחדר אבל ג׳ון הסתובבה מהר וצעקה לי לחכות.
הסתובבתי אליה והבטתי בה.
״אתה יכול לעשות לי טובה?..״ היא שאלה בחיוכה.
״כמה זה יכאב לי..?״שאלתי אותה בזהירות.
״די נו! אני רק צריכה את ג׳וניפר לכמה זמן…״ היא אמרה.
״אוקיי, אבל איך אני אסע…״לא הספקתי לסיים את המשפט והיא כבר לחצה על כפתור שהיה בשלט הקטן שהוציאה מהכיס של המכנס.
״קח, תהיה זהיר…״ היא חייכה כשהגישה לי את המפתחות.
לקחתי אותם ויצאתי לחנייה שלה בריצה.
התבוננתי מסביב ולחצתי על הכפתור שהיה על המפתחות.
״לא נכון… היא בטוח לא מצפה שאני אסע על זה…״ אמרתי כשהתקרבתי לאופנוע הוורוד שהיה בקצה המוסך.
לפתע הפלאפון שלי צלצל.
התבוננתי על הצג.
-ג׳ון הסקסית ;) מתקשרת-
״מה קרה, את לא יכול לקום מהמיטה,״
״אין זמן לבדיחות שלך, פיטי. השוטרים עזבו את זירת הפשע, הם מצאו קצה חוט ועכשיו אין שם אף אחד למשך 20 דקות לפחות!״ היא דיברה מהר.
עליתי על האופנוע והתחלתי לנסוע לכיוון הבית של טל.
״לאן הם הלכו?״ שאלתי כשעשיתי את הפנייה החדה לכביש הראשי.
״הם חושבים שהרוצח הוא מוכר הפיצה שבא למקום סמוך לשעת הרצח.״ היא המשיכה לדבר לעניין.
״אני אוהב שאת לא שתויה״ פלטתי.
״מה?״ היא שאלה כשעשיתי את הפנייה לרחוב של מקום המסתור.
״לא משנה, איזה מספר הבית ההוא?״ שאלתי במהירות.
״20״ היא אמרה ועצרתי בחריקה כשראיתי את המספר לימיני.
״אני ידבר איתך עוד מעט, ג׳ון״ אמרתי וניתקתי.
אני לא יודע למה, או איך זה קרה, אבל היחסים ביני לבין ג׳ון חזרו לקדמותם ואני שמח מזה.
לא רציתי שהיא תתעכב על מה שקרה ביני לבין מייגן.
ומה שלא קרה שם, היה לא נכון.
אסור לבני אנוש ולערפדים להיות ביחד.
ואפילו אם רציתי- ולא רציתי… אוקיי אולי כן רציתי…- זה לא יכל לקרות.
נכנסתי לבניין וכבר מהלובי הרחתי ריח מסויים… ריח של… דם.
אבל לא סתם דם, הדם המוכר של אמלי וגם של.. מייגן.
זה הקטע שאני נלחץ.
אני פונה מצד לצד ומחפש את מייגן.
אבל שום דבר בקומה הראשונה ואז אני עולה לגג.
מצפה לראות את מייגן מתפתלת ומדממת על הרצפה.
אבל לא ראיתי שום דבר.
נעמדתי כשאני מנסה לשכנע את עצמי שלא קרה לה כלום.
הכנסתי את הריח שוב וניסיתי להתמקד.
זה הגיע מהחלון.
לאחר שנרגעתי והתאפסתי התחלתי לחשוב מה היה קורה אם אני הייתי בן אדם ומישהו בחדר הסמוך ירה בשני האנשים שאמורים להגן עליי.
ואז ראיתי בראש את כל מה שקרה.
טל כנראה ברחה מהחלון אבל בדרך חתכה את עצמה בטעות מהזווית של עדן החלון.
אבל מה אז? לאן היא הייתה הולכת? אולי היה בכלל מרדף?
אני יוצא מהחלון וקופץ.
אני נוחת נחיתה מושלמת על הרגליים.
אני נוחת לתוך סמטה, צד אחד חסום ועם כמה פחים ואפילו הדלת האחורית של הבניין והצד השני פתוח לכביש ואני אפילו רואה את הקצה של האופנוע שלי.
אני מביט ימינה ושמאלה ומנסה להריח שוב את ריח הדם.
אני קולט אותו מצד שמאל- לכיוון הסמטה.
הילדה חכמה כנראה, כי הריח של הרודף מופנה לצד השני.
אני עוקף את החומה שיוצאת את המבוי הסתום של הסמטה ומגיע לחצר של בית נטוש.
הריח מגיע מבפנים.
נכנסתי אבל לא היה שם איש.
ראיתי את הטיפות של הדם בכיוון חדר אחד.
פתחתי את הדלת של אותו חדר וראיתי בפנים ניירות עם דם מפוזרים על הריצפה ועל הכיור. זה כנראה היה המקלחת.
אבל זה לא היה כזה ברור, היה שם ריח של עשן ועובש והמקלחת עצמה לא הייתה שם, היא פשוט נעקרה ממקומה.
"אוקיי טל, לאן את רצה?" שאלתי כשחיטתי בין כמה מסמכים שהיו על הרצפה.
היו שם כמה מסמכים מפוזרים של בי"ח.
וגם כמה של מכתבים.
העניים שלי נתפסו על מכתב אחד שהיה קרוע על הרצפה.
לקחתי את כל החתיכות שלו והכנסתי אותם לכיס שלי כשיצאתי מהמקלחת לסלון.
לא מצאתי שם כלום.
הכל שם בלאגן ושברים של חלונות וגם ריח של יין ואלכוהול.
לפתע הצלצול שלי העיר אותי מהמקום המעובש ההוא.
"הלו?" עניתי.
"פיטר!! איפה אתה?!" מייגן ענתה.
"אני ב-" לפני שהספקתי לדבר היא קטעה אותי.
"אתה בסדר?!" היא הייתה ממש לחוצה.
"אממ… כן, ואת?" שאלתי בחוסר הבנה.
"איפה אתה?" היא התעלמה ממני.
"אני באמצע חקירה, זה חשוב?" לא טוב להתבלט כשאתה מנסה להיות בלתי נראה.
"איזה רחוב?"
"קובץ' 25" חייכתי כשהרמתי את השלט מהרצפה.
"אני בדרך" היא ניתקה.
המשכתי בחקירה כרגיל כשחיכיתי לה.
בדקתי אם יש בבית הזה מחשב אבל לא היה.
הסתכלתי החוצה והשמש עלתה.
שונא שמש.
כמה דקות פשוט התבוננתי בשמש השמנה והעצלנית הזאת יוצאת וניסיתי לעכל את כל מה שקרה היום אתמול בלילה.
לפתע הריח של מייגן הגיע לאף שלי.
חייכתי והסתובבתי אליה.
היא הייתה אחוזת טירוף.
העיניים שלה היו נפוחות ואדומות כנראה מבכי והיא לבשה את הפיג'מה שלה.
היא התקרבה אליי כאילו היא לא מאמינה שהיא רואה אותי.
"מייגן, הכל בס-"היא קטעה אותי בחיבוק שלה.
"מ-מייגן?" שאלתי כשניסיתי להרחיק אותה ממני.
"אתה חי!.." היא בכתה מאושר.
"אממ.. אני חושב." צחקתי.
היא עזבה אותי והוציאה משהו מהילקוט שהביאה איתה.
"ראיתי את זה על המיטה שלי והייתי בטוחה שהרגו אותך!" היא הגישה לי תמונות שלי על כיסא של עינויים כשאני מדמם בצורה מפחידה מאוד.
"איך לעז-.. מי?.. למה ש..?" ניסיתי למצוא את המילים הנכונות כשמייגן פרצה בבכי.
באמת שאני לא מבין למה, היא רואה שאני בסדר..
סובבתי את אחת התמונות והיה כתוב שם: תרדו מהתיק! או שזה באמת יקרה! וחתימה של שני אותיות J.W.
"ג'ון וויליארד." קבעתי ופניתי למייגן.
חיבקתי אותה וניסיתי להרגיע אותה.
התמונות היו באמת מזעזעות במיוחד בשביל מישהי כמו מייגן שעד לפני כחודש לא הייתה קשורה לאף רציחות או דם.
"תקשיבי, התמונות האלא לא הגיוניות גם בגלל שאני כאן לידך מחבק אותך וגם בגלל שערפדים לא מדממים…" תפסתי את הראש שלה ומחיתי את הדמעות שלה עם האגודלים שלי.
"אוקיי? אני יהיה בסדר! מבטיח." חייכתי אליה.
"אני מצטערת, אני פשוט כ"כ נלחצתי מהתמונות שאני לא הצלחתי לחשוב בכלל." היא חייכה אליי.
"זה בסדר" חיבקתי אותה.
אחרי שהרפנו את החיבוק היא הוציאה טישו מהתיק שלה ואני המשכתי לחפש לאיפה טל הלכה.
בהתחלה חשבתי שהיא הלכה לבי"ח, אבל אז לא ידעתי לאיזה ובקיצור מאוד מאוד הסתבכתי.
אז פשוט התיישבתי על אחת מהספות והתחלתי לחשוב.
"אז מה מחפשים?" מייגן שאלה.
"את טל…" אמרתי.
"בדקת במחשב?" היא שאלה.
"אין לה מחשב…"
"אז מה זה? עז?" היא הרימה מחשב נייד מאובק.
"איפה מצאת את זה?" קמתי אלייה.
"על השולחן…" היא הצביעה על השולחן ששם היה ריבוע שלא היה מאובק- כנראה המקום שבו המחשב הונח מקודם.
"טוב, תפתחי אותו!" אמרתי לה.
היא פתחה אותו.
המחשב לא נידלק אבל הייתה הודעה במרכז המסך.
"מה זאת אומרת ' זקוק לכרטיס מזהה?!' מה אני, סוכן חשאי?!" מייגן התעצבנה.
"זה בסדר, היא בטוח שמרה אותו כאן בבית." הרגעתי אותה והתחלתי לחפש במגרות של השידה.
"מאיפה אתה יודע?"
"כי אם היא כ"כ מפחדת אז היא לא הייתה סוחבת את זה עלייה."
"נקודה טובה…" מייגן אמרה והתחילה לחפש גם היא בחריצים של הספה.
"מצאת משהו?" שאלתי אותה כשלא מצאתי כלום במגרות ובארון בכלל.
"חצי שקל אטב כביסה ופיצה עם פטריות- תופס?" היא הסתובבה אליי.
"לא ממש… אם הייתי טל איפה הייתי מחביא את הכרטיס זכרון של המחשב…" הלכתי לצידה של מייגן.
התבוננתי על הפיצה.
"ממתי פטריות הן ירוקות?"שאלתי כשהפיצה הזוועתית משכה את תשומת ליבי.
"אני עדיין לא סגורה על זה שזה היה מהתחלה עם פטריות…" היא אמרה לי כשרצה לכיוון אחר.
"לאן את הולכת?" שאלתי אותה.
"אני חושבת שאני יודעת איפה היא שמה את זה!" היא צעקה לי מהחדר הסמוך- כנראה השירותים.
"מצאתי!" היא חזרה לסלון כשהיא מחזיקה משהו שנראה כמו דיסק-און-קי.
"איפה מצאת את זה?" שאלתי כשהתבוננתי בה פותחת את המחשב.
"בחבילה של הטמפונים… אני הייתי מחביאה שם את זה…" היא חייכה כשהמסך נדלק.
אני מעדיף לא להגיב לכם על מה שהיא אמרה כי זה באמת לא קשור למדריך וזה סתם מביך אותי.
אם יש לכם שאלות תחכו לפרק של ג'ון.
"אוקיי, מה אנחנו מחפשים כאן?" היא שאלה אותי.
"אממ… תבדקי בתיקיות, תמונות, מסמכים…" אמרתי לה.
"אין כאן הרבה, יש כאן תמונות שלה ושל אמלי בבר אחד וזהו." היא סגרה את התיקייה שפתחה.
"תנסי את ההיסטוריה…" אמרתי לה.
היא נכנסה להיסטוריה וראו שם את הזמני נסיעות של קו 462.
"לאן הקו הזה מוביל?" מייגן שאלה.
ואז נפל לי האסימון.
הבר ההוא, הוא המקום שהיא הלכה אליו, שם היא מרגישה שהיא עם אמלי.
ושם הרודף לא יחפש אותה כי זה בקצה של המדינה באזורי חולות.
אבל זה כבר לא כזה בטוח, כי נראה לי שהוא גם מתוחכם.
זאת אומרת שסה"כ יהיה שם משטרה, רובים, נערה בסכנה ורוצח שכיר מטורף.
לא מקום בשביל מייגן.
"למקום מרוחק," יצאתי מהבית בריצה.
"חכה!" מייגן צעקה ואז לקחה את המחשב נייד ובאה אחריי.
"זאת הנקודה שאני הולך ואת הולכת חזרה הביתה לישון ולנסות להירגע…" הסברתי לה ופניתי ברחוב לכיוון הבניין שהייתי בו מוקדם יותר.
"מה זאת אומרת?! אני רוצה לבוא איתך!" היא התעקשה.
"ממש לא! זה לא מקום בשבילך! מסוכן מדי!" התעקשתי גם אני.
"תפסיק לדבר אליי ככה! אם אני סבלתי את כל היום הזה אני גם יסבול את החקירה הזאת…" היא התעקשה שוב כשנעמדה מולי.
"מייגן-" נעצרתי בדבריי כשהרחתי את אבא של מייגן מתקרב מהפינה של הרחוב.
"מצטער, אני יעדכן אותך." אמרתי לה כשקפצתי על המזגן בקוצה השלישית מעל מייגן בדיוק בשנייה שאבא שלה הגיע.
שמעתי בדיוק מה הלך שם, אבא שלה מופתע ושולח אותה הביתה היא מנסה למחות ולצאת מכל העניין במצב סביר.
חייכתי ונתתי להם להיעלם מהרחוב.
קפצתי בין מזגן למזגן עד שהגעתי לזה שמעל לאופנוע של ג'ון.
אבל אז המזגן נישבר והייתי בטוח שהוא עומד ליפול אז נכנסתי לחלון שהיה שם.
נעמדתי וניקיתי את המכנס שלי מהאבק שעל הרצפה ואז האור נדלק ונערה בכוסה במגבת הסתכלה עליי.
קפאתי.

ההמשך יבוא….