המדריך לערפד המתחיל – פרק 18 XD

בפועל מה שקרה הם שלחו עליי רשת חוטים כזאת שמחשמלת את מי שניתפס בה.
במילים אחרות: התעלפתי.
זוכרים את ההצעה הזאת שלי אליכם בקשר לזה ש-אסור להתעלף!!!- ?!
אז עכשיו תבינו למה זה מסוכן כ"כ…
הצד החיובי בלהתעלף זה העובדה שאתה רואה את כל מה שקורה איתך אבל בלי היכולת לענות או להגיב.
אז אני נפלתי על הרצפה וראיתי את המסוק מתחרק כשאני שומע את הצווחות של מייגן 'לא!!! פיטר!!!'
כן, כאילו אם תצעקי אז עכשיו הם יעזבו אותי ויגידו: 'היא לא מרשה שניגע בו…'
בכל מקרה… ראיתי שמפנים אותי לחדר בי"ח.
כנראה שהבני אדם הטיפשים האלו לא לקחו בחשבון כששלחו עליי רשת מחשמלת את הסיכוי שאני אפול על הגב.
ובגלל שהם כ"כ דאגו לשלומי הם לקחו אותי לבי"ח.
שונא בתי-חולים.
כשהייתי בן אדם בתי הרפואה היו מקום שאהבתי לחקור בו את הרפואה.
אבל מאז שהפכתי לערפד לא הייתי מסוגל לחשוב להיכנס למקום המלא בדם הזה.
אתם מבינים? יש שם כ"כ הרבה אנשים חולים… כ"כ הרבה קורבנות קלים… ערפד חזק כמוני יכול לחיות שם בכיף ולשתות ממי שבא לו ומתי שבא לו.
אבל חוץ מזה שיש חוק שאסור להתאשפז בבית חולים יש עוד בעיה:
—————-חוק מספר 23:אסור לשתות דם מאדם מאושפז————–
כן,כן… כל הדם הקל הזה הולך לאיבוד ונישאב לעולם הריק של הבני אדם.
אסור לשתות מהם כשהם מאושפזים.
ומי שכן יעשה את זה (וזה קורה לרוב לרופאים שהם ערפדים) הדין שלו הוא דין שקל לי לזכור אותו: שריפה באש…
נחמד לא? להרגיש את כל האברים שלך מתפוצצים מבפנים וגורמים לך להרגיש שאתה נחנק מהעור של עצמך…
טוב, אז אם אתם מגיעים לבי"ח יש כמה שלבים שצריך לעשות:
1. לנסות להגיד לרופא במילים יפות שהכול בסדר איתכם. (רוב הבני אדם יסרבו לשמוע מרוב שהם חכמים הם יודעים כבר מה אתה מרגיש.)
2. לאחרי הניסיון הכושל תנסו להראות לו שהכול בסדר: תלכו, תרוצו, תקפצו, תעשו סלטות באוויר… בקיצור: כל מה שיגרום לו להאמין שאתם בריאים.
3. אם הרופא לא משתכנע מזה תנסו לשחד אותו בכסף (=הדבר שרוב בני האדם אוהבים נורא..)
4. ואם זה לא עובד והרופא שלכם עקשן ומוסרי בהחלט פשוט תגידו לו שאתם קשורים לזיו האמריקאי. הוא יגיד לכם שהוא לא מכיר אותו ותגידו לו ללכת לראש המחלקה ולשאול אותו מה זה אומר ואז הוא בטוח יעזוב אתכם. (זיו האמריקאי זה בעצם ערפד שהוא ראש מחלקת הרפואה של ארה"ב ואם מישהו מוסמך שומע שהוא קשור לזיו *האמריקאי* הוא מיד מבין שאתם ערפדים ונותן לכם ללכת.)
אבל אם אתם מעולפים אז זה קצת יותר מסובך.
אי אפשר להגיד כלום והם יתחילו לנסות להחיות אתכם עד שאתם באמת תקומו.
אבל אצלי קרה משהו אחר משום מה.
הם הכניסו אותי לחדר אחד וקראו לרופאים אבל אז אחות אחת עם מסכה לפה ולבוש של אחות של חדרי מתים נכנסה וסחבה אותי משם עם המיטה עצמה.
לאחר שהיא הכניסה אותי לחדר המדרגות באחד המסדרונות היא הורידה את המסכה שלה.
זאת הייתה אליזבת!
לא הצלחתי לדבר אבל בכל כוחי רציתי לצרוח: מה הולך כאן!?
אבל לא… מה שקרה באותו הרגע זה שהיא הוציאה מתוך כל התלבושת והחלוק שלה שקית מלאה בדם.
(כשערפד מתעלף מה שמעיר אותו זה ריח של דם)
היא חתכה אותה והריח התפזר בחדר מדרגות.
התעוררתי מיד בהשתנקות וחטפתי ממנה את השקית.
התחלתי לשתות בקצב בלי היכולת לעצור את עצמי.
כנראה בגלל שחשמלו אותי זה גרם לגוף שלי להתייבש מדם.
הסתכלתי עלייה בעיניים לבנות והפסקתי לשתות.
"אז את חיה…" אמרתי לה.
"כן,"
"איך?"
"מה עם להגיד קודם: שלום, אחותי, כמה טוב לפגוש אותך..?!"
כן, זאת אחותי… אליזבת היא אחותי.
לא יכולתי להגיד את זה לא לג'ון ולא למייגן מפני שזה לא הגיוני שהיא חיה.
גם בגלל זה שראיתי את הכדור נכנס בה כשהייתי ילד וגם בגלל שאם היא הייתה ניצלת מהכדור ההוא עכשיו היא הייתה אמורה להיות בת 95.
והיא לא נראית ככה.
אז התחלתי לחשוב אולי היא הפכה לערפד כמוני..
אבל זה לא היה הגיוני כי היא בת אנוש.
"שלום,אחותי, כמה טוב לפגוש אותך…" אמרתי אחרייה והעלנו חיוך.
"התגעגעתי אלייך 'כיעור'" היא חיבקה אותי.
חיבקתי אותה חזרה.
"גם אני אלייך, ליז"
"אז איך הגעת לפה?" היא הרפתה את החיבוק.
"מוזר, בדיוק רציתי לשאול אותך את אותה שאלה בדיוק…"
"באתי כדי להציל את התחת שלך!"
"הא, כן?! מאיפה לך שאני לא יסתדר בעצמי?!"
"לא השתנת בכלל.." היא חייכה חיוך אימהי.
"גם את"
שתיקה.
"את חייבת להסביר לי מה הולך כאן… זאת אומרת, איך את חיה?! ואיך את ניראת בת 20?!"
"כי אני בת 20…"
"אפשר הסבר?"
"בטח…" היא התיישבה לידי במיטת חולים.
"אוקיי, אז כשאבא ירה עליי את הכדור ההוא הוא פגע לי בכתף ולא מתתי…"
"ומה עם אריק?! גם הוא חי?"
היא השפילה את מבטה.
"לאחר שאבא הלך ניסיתי לקחת את אריק למקום בטוח כדי שהוא לא יפצע יותר אבל היה שם יותר מדי דם.. ולא יכולתי לעשות כלום כמעט עם יד פצועה.
אבל לא ויתרתי עליו! המשכתי להילחם בכאב שלי וגררתי אותו לכביש הראשי שם התעלפתי.
כשקמתי ראיתי שאני בתוך מבנה.
מסתבר שמשפחה אחת עברה בכביש ולא יכלו לראות את זה ולקחו אותי ואת אריק תחת חסותם וטיפלו בי.
אבל באריק לא יכלו כבר לטפל.. הוא היה אבוד.
אחרי כמה ימים לאחר ההלוויה של אריק המשפחה החליטה לאמץ אותי ואני והבת הקטנה הפכנו לחברות טובות.
אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו מוזר קורה שם.
אני גודלת וגודלת אבל היא לא… היא נשארת קטנה.
מהר מאוד האמא הסבירה לי שהם ערפדים.
לא ברחתי… נשארתי לחיות איתם בתור בת אנוש…
ראיתי כמה הם חזקים, כמה הערפדים יכולים לשרוד.
חייתי איתם כשהם היו מגנים עליי מהמועצה שרצתה להרוג אותי כי גיליתי על הסוד שלהם.
לאחר כמה זמן המועצה קיבלה אותי כמו שאני והפסיקה לתקוף את המשפחה.
אבל אז הוא הגיע." היא לקחה נשימה עמוקה ושמעתי כמה קשה לה.
"מי? מי הגיע?" שאלתי אותה.
"אבא… הוא ראה כמה אני מאושרת ולא יכל לסבול את זה… לא רציתי שהמשפחה תילחם בשבילי.. לא רציתי שהם יסבלו בגללי… אז התשובה שלי הייתה ברורה…"
"החלטת להפוך לערפד…" המשכתי אותה.
"כן, והאחות הקטנה הייתה ההזדמנות היחידה שלי מפני שכבר האמא והאבא היו בסלון למטה, מתווכחים עם אבא ומנסים להחדיר לו היגיון.
אני זוכרת איך היא בכתה כשהיא נשכה אותי.
גם היא הבינה שזאת התשובה היחידה שיש… היא ידעה מה עובר לי בראש.. ממש כמו אחות תאומה.. וכך הפכתי להיות ערפד כשאני בגוף של ילדה בת 16…" היא חייכה.
"אז איך את עכשיו בת אדם בת 20?" שאלתי.
"לאחר שעזבתי את המשפחה ההיא והלכתי לעמוד בעצמי המועצה ראתה בי את הסוכנת המושלמת.. הם לקחו אותי והעבירו אותי באימונים ותוך כמה שנים הייתי עושה מבצעים מכאן ועד להודעה חדשה… אבל אז הגיע אותו מבצע ששינה הכל.. הייתי צריכה לרצוח אדם. אבל כשהגעתי למקום בו הוא היה אמור להיות הוא לא היה שם. לאחר כמה שעות שחיכיתי לו הוא נכנס לחדר וקפצתי עליו.
הוא התגונן כמובן ואז הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה.
לקחת את התרופה להפוך לבת אדם…"
פערתי את פי.
יש תרופה?..

ההמשך יבוא……